"בן ארי הצליח להזיז כנסת שלמה ימינה"

לפני כמה ימים פגש אותי מכר ותיק שמכיר אותי מהיותי נער. "תגיד", הוא שאל, "אני מכיר אותך כל כך הרבה שנים אבל חייב להודות שיש משהוא אחר בסגנון שלך בשנים האחרונות, יש פתאום איתמר חדש שמעדן את ההתבטאויות, אבל מעביר המסר בצורה חדה, שיוצר את העניין ואת התהודה התקשורתית אבל עם קריצה בסוף, עם חיוך. תסביר לי - איך הגיע השינוי?", הוא שאל. בעוד הוא שואל, חשבתי אני על המורה שלי בשנים האחרונות. אחד שאתם מכירים. קוראים לו מיכאל בן ארי.

ארבע שנים זכיתי לכהן בכנסת כעוזרו הפרלמנטרי של בן ארי. לפני שמו, אפשר לציין, עומדים לא מעט תארים. בן ארי הוא גם תלמיד חכם, גם דוקטור, גם מנהיג, גם איש משפחה ואבא נפלא ל-8 ילדים, אבל מבחינתי ומבחינת רבים אחרים - מיכאל הוא קודם כל מורה. זה חלק בלתי נפרד ממנו.

כמה ימים לאחר שהגענו לכנסת סיימנו את העבודה בשעת לילה מאוחרת. למחרת בשמונה בבוקר נקבעה לנו ישיבת הכנה לקראת דיון חשוב בוועדת חוקה חוק ומשפט והצעתי למיכאל שילך לישון בבית מלון סמוך. כך נוהגים לעשות כל חברי הכנסת שמדינת ישראל מממנת להם לינה. צריך להודות: יש היגיון רב בכך שח"כ יגיע לדיון בענייני חקיקה רענן, אחרי כמה שעות שינה. אלא שדי היה בהבעת הפנים של בן ארי כדי להבין שאני יכול לשכוח מזה. הוא העדיף לישון על ספת הקרש אצלו בלשכה והעיקר "שלא לבזבז כספי ציבור".

("הסמן הימני שאותת לחברי הכנסת של הקואליציה לאן הם צריכים להגיע", ח"כ בן ארי. צילום: יחצ)

בכלל, מי שמכיר את ההיסטוריה של מיכאל מבין מדוע הוא החליט לפתוח לשכה פרלמנטרית דווקא בשכונת התקווה ולא ברחביה או במרכז עזריאלי בתל אביב, כמו שעושים רבים מחברי הכנסת. מיכאל גדל בכפר שלם בלי כפית זהב בפה, ובעשר אצבעות הגיע לאן שהגיע. אך מעולם לא שכח מאין בא ועד כמה הוא מחויב לדאוג לכלל ישראל ולא רק לציבור בקרני שומרון ובגוש עציון.

כך הוקם לו מפעל קירוב הלבבות הכי גדול שהיה לציונות הדתית בשנים האחרונות במרכז תל אביב. מדי שבוע הגיעו תושבים רבים מדרום העיר ללשכה הקטנה והצרה, ומיכאל שמע אותם, השתדל לסייע וצבר הצלחות לא מעטות. הוא קשר קשרים עם פקידי ממשל, למד לפצח את שבילי הבירוקרטיה הישראלית, וגם אלה שלא הצליח לעזור להם בסופו של דבר ידעו שבן ארי משתדל. שבן ארי פועל. שבן ארי עושה.

אלא שמיכאל הביא לכנסת לא רק את כל מה שהיה חסר לציונות הדתית מבחינת החיבור לעמך ישראל, אלא גם את טקטיקת המאבק בשמאל. "כמה חוקים כבר העברתם", שואלים אותנו טוקבקיסטים שנשכרו על מנת להשחיר פניו של בן ארי, אלא שמעבר לעובדה שבן ארי הציע חוקים רבים (שחלקם הגדול הופל מה לעשות על ידי "ממשלת הימין"), ומעבר לנתון שהוא אחד מחברי הכנסת הכי חרוצים של הציונות הדתית (ויעידו על כך פעולותיו בוועדות, השאילתות שהגיש, מאות הנאומים שנאם על דוכן המליאה, והעובדה שפעם אחר פעם נבחר בסקרים של "מטות ערים" כאחד החברי כנסת המצטיינים ביותר והפעילים ביותר) הרי שההישג הגדול והמוחלט שלו בהצלחה שלו לגרור כנסת שלמה ימינה.

בעיצומה של הקדנציה שלו בכנסת, פורסמה בעיתון "הארץ" עצומה עליה חתמו עשרות אנשי רוח, אנשי משפט ואמנים ובהם כל הכהנים הגדולים של השמאל, תחת הכותרת "פוטש כהניסטי בכנסת". הם כתבו שם כי "לפני שני עשורים הוציאה כנסת ישראל את הכהניזם מחוץ לחוק. בימים אלו כהניסט מוצהר מוליך בחלילו כנסת שלמה ומוציא את הדמוקרטיה מחוץ לחוק".

ואכן בן ארי מטריד את השמאלנים. הוא היווה את הסמן הימני שאותת לחברי הכנסת של הקואליציה לאן הם צריכים להגיע, לאן הם צריכים לשאוף. כך קרה כאשר התחיל לפעול כנגד המסתננים הבלתי חוקיים. באותם ימים איש מחברי הכנסת, כולל השר אלי ישי, כלל לא היה מודע לבעיה שנקראת מסתננים. רבים מחברי הכנסת כלל לא ידעו באיזה מחלף פונים באיילון כדי להגיע לשכונת התקווה, אלא שבמספר הפגנות וגימיקים (ובהם הבאת עשרות סודנים לבריכת גורדון היוקרתית בצפון תל אביב) גרמה לחברי הכנסת ומאוחר יותר גם לממשלת ישראל כולה להבין את הבעיה וחשוב מכך - במקרה של הפוליטיקאים - את הפוטנציאל שהמאבק הזה גם יביא קולות. כך שמענו לפתע את שר הפנים מדקלם דברים שבן ארי אמר שנה קודם לכן, וכך נהגו פוליטיקאים אחרים. "הסמן הימני", הצליח לגרור את הכנסת.

גם בעניינה של חברת הכנסת זועבי. בימים שבהם ביקשנו לשלול ממנה את הדרכון הדיפלומטי אני זוכר את אחד מחברי הכנסת של הציונות הדתית מודיע לנו שהלכנו רחוק מידי, והוא לעולם לא ייתן את ידו, לפגוע בזכויות של חברת כנסת "גם אם היא מהצד השני של המפה". אותו ח"כ לא היה מוכן לחתום על טופס המבקש לשלול מזועבי את הדרכון, וכך נהגו גם חברים אחרים. אלא שעברו להם כמה שבועות ולאחר שזועבי עלתה על אוניית הטרור והייתה שותפה לניסיון לינץ שנערך בחיילי צה"ל פתאום כל הכנסת הפכה לבן ארי.

(צילום: ההנהגה הצעירה)

יכולתי להרחיב ולהוסיף דוגמאות אלא שהיריעה קצרה ועל רוב הדברים מן הסתם תשמעו במהלך קמפיין הבחירות אלא שלצערי הקמפיין הזה יהיה כפי הנראה למען מפלגה שלא תהיה שותפה לאיחוד שנרקם בציונות הדתית. כמה שבועות לפני סגירת הרשימות החליט מי שהחליט להציב את בן ארי בשוליים של הרשימה המשותפת ולמעשה להדיח את מיכאל יחד עם אריה אלדד - אחד מחברי הכנסת המבריקים של הימין.

הצעד הזה מלמד יותר מכל על טיב "האיחוד" שמבקשים לרקום כאן. לא אחדות רוצים אלא אחידות ודווקא בן ארי שמביא לרשימה ערך מוסף, הוא זה שמבקשים לזרוק ולהדיח. אלא שהזיכרון של הציבור לא כל כך קצר, ואם נדמה למישהוא שקמפיינים שהם יתחילו עכשיו כנגדו, ירתיעו אותו - נדמה שהם טועים. מדובר בדרך ובאידאולוגיה שהולכת ומטשטשת באווירת הפרגמטיות הפושה בכל מקום.

גם הליכוד וישראל ביתנו מדברים על ישוב הארץ והזהות היהודית של המדינה, אך הפרגמטיות אוכלת בהם. הם רצים במרצ להקים מדינה פלשתינית וממשיכים לתת העדפה מתקנת במקומות עבודה לערבים על פני חיילים. אם איננו מעוניינים בליכוד ב' המכונה 'ציונות דתית', הגיע הזמן לשים את מה שבן ארי מייצג במרכז הקמפיין ולא בשוליים. האחריות לעתידה של המדינה היהודית נבחנת במעשים ולא בהצהרות וספינים, בן ארי הוכיח זאת.