בידי המפקדים הראויים לכך

1

השבוע נפרדנו מדובר צה“ל היוצא, תא“ל יואב (פולי) מרדכי. הייתה לי הזכות לשרת תחתיו בעבר ולעבוד איתו בהווה. פולי היה דובר מצויין, יצירתי ומרחיק ראות - אך בעיקר בן אדם. ”מענטש“ אמיתי. במפגשים האישיים הספורים שהיו לי איתו, שלא נגעו לענייני עבודה בלבד, פגשתי מפקד חם ואוהב, שמסוגל לדבר בגובה העיניים, שמבין ברגע את המקום בו אתה נמצא. ההערות וההארות שקיבלתי ממנו, אני מאמין, ילוו אותי הלאה עוד שנים ארוכות.

לאחר טקס החילופים שהתקיים השבוע, התכנסה חטיבת דובר צה“ל כדי לשמוע מהמפקד היוצא דברי פרידה. היה זה אירוע מרגש, כמעט יוצא דופן מבחינה צבאית - ולא רק בגלל שמעטות החטיבות שיכולות להתכנס אל אולם אחד, אלא מפני שבאולם הגדול ישבו קצינים וחיילים (ואזרחים, כעבדכם הנאמן), שעמדו ומחאו כפיים מתוך הערכה גדולה למי שעומד מולם. אשרי המפקד שזוכה לתשואות מפקודיו, שיודעים להוקיר לו תודה והערכה על אף ההיררכיה והעבודה הקשה.

בעיקר, בן אדם. תא"ל מרדכי (צילום: דובר צהל)

אני זוכר איך פולי ביקש לארח לחגים חיילים בודדים המשרתים בחטיבת דובר צה“ל, ויש רבים כאלה - ומכל העולם. רצה להקל על בדידותם בארץ זרה והזמין אותם אל חיק משפחתו. הוא לקח אותם ברכבו הפרטי, מדירותיהם הצנועות ועד לביתו. שאל לשלומם, התעניין. אפילו חיבק. אין תתי אלופים מסוגו.

גם כשהכעסתי אותו, והיו לא מעט רגעים כאלה, הוא לא זרק אותי מכל המדרגות. גם כשאיבדתי עשתונות, הוא לא זעם מהקומה העשירית של בניין המטכ“ל. כשנפרדתי ממנו השבוע (ונפרדתי ממנו בתפקידו הנוכחי ולא *ממנו* כאדם), הוא אמר לי שהוא אהב את החתירה נגד הזרם. את היכולת לדפוק על השולחן ולהגיד דברים נכוחים, גם אם הם לא פוליטיקלי קורקט. יחד עם זאת, הוא אמר לי, תזהר מפני מי שלא ידעו להכיל את זה. ואכן, לא כולם קורצו מסוגו.

אני חושב שצה“ל זכה לדובר נאמן, אמין ומסור ומדוייק, בעידן בו התקשורת חיונית לא פחות מחטיבות חי“ר. אני בטוח שאנחנו זכינו לקשר עם מפקד שהוא אדם, אנושי וחם ואוהב, שהדביק את כולנו באמונה שלו באחרים. אשרי המאמינים.

2

הכתבת הפוליטית של ”בחדרי חרדים“ התראיינה השבוע לתוכנית ”הפרלמנט“ שהופקה בשיתוף פעולה שבין האתר החרדי לבין ”וואלה“, שכן התוכנית צולמה באולפני ”וואלה“ בתל אביב. רוט, שהשתתפה בפאנל, צולמה מגבה. פניה לא נראו ורק קולה נשמע. אנחנו בכיפה כתבנו לראשונה על הנושא ועוררנו סערה ברשתות החברתיות - עד כדי כך ש“וואלה“ החליטה שלא לפרסם את הוידאו שהופק במשותף.

מאוחר יותר הסבירה רוט, בראיון לרדיו 103FM, כי בסך הכל מדובר בתקלה טכנית. "הסיכום שלנו עם הרבנים היה שיראו את חברי הפאנל בתמונה הגדולה, כולל אותי, אבל מרחוק", אמרה. בפועל ב“וואלה“ לא ידעו איך ”לאכול“ את ההוראה - וכך יצא שרוט יצאה מהתמונה.

שותפה לביזיון. רוט במשדר של "בחדרי חרדים" ו"וואלה" (צילום: צילום מסך)

אם בכך נגמרה הסאגה - מילא. אבל רוט המשיכה להסביר בראיון מדוע המציאות בה כתבת חרדית מתראיינת כאחרונת הפושעים בישראל, נראית לה דווקא לגיטימית. ”אחרי הכל לא הפנים שלי הן הסיפור של הבחירות המקומיות“, היא אמרה, ”מה שחשוב הן השאלות שאני שואלת והתשובות של המרואיינים. אם הייתי יושבת באולפן ומרגישה מושפלת אז זו הייתה הדרת נשים. ישבתי גאה בכך שנתתי כבוד לקהל היעד שלי“.

במקרה הטוב ניתן להתייחס אל הדברים כאל תירוץ טפל. רוט הרי מתראיינת במלא הדרה לערוץ הכנסת ולערוצים אחרים, ללא כל הצללה או השתקה. סביר להניח כי אכן נעשתה כאן טעות של הבמאי. אך חבל שרוט, במקום להתמקד בטעות, בחרה להצדיק את הצנזורה, את ההשתקה, את הביזיון למגדרה. רוט צריכה להבין כי הסיפור גדול ממנה: הצללה של כתבת רק מפני שהיא אישה, היא ביזיון לנשים כולן. לא את רוט הדירו, או לא הדירו כפי שהיא טוענת, אלא את מקומן של כלל הנשים בציבור החרדי. בידיה של רוט היכולת להאדיר את העיתונאית הבאה שתצמח מהמגזר החרדי. בידיה, או בפרצופה המוחשך, לעשות גם את ההפך הגמור.

3

בפייסבוק הופצה בימים האחרונים תמונה שלי, שהפיקו אחד ה“טרולים“ התורנים, בה אני מצוטט כקורא להרעבת ילדים חרדים - ממש כך - כדי ללמד לקח את המפלגות החרדיות והפוליטיקאים החרדים מפני המשך החרפות והביזיונות שהם מפני כלפי הציונות הדתית. מדובר בשטות גמורה שנאמרה בתוך ויכוח פנימי שהתגלע ביני לבין אחד מהגולשים בפייסבוק. לאחר שהוטחו בי קללות ונאצות, נכתבו הדברים כפי שהם. ובכן, אני לא תומך בהרעבת ילדים חרדים, או בהרעבת ילדים בכלל. אני אפילו בעד האכלת ילדים. טוב שילדים יאכלו - וכמה שיותר - ובלבד שלא מדובר בממתקים בלבד.

הקול השפוי בבית היהודי - ובאומץ לב. השר אורבך (צילום: יעקב גולן -cc-by-sa)

לגופו של עניין, אני בהחלט סבור כי הגיע הזמן לזקוף את קומתנו ולהרים את ראשנו. ספגנו די נאצות וביזיונות מצד המגזר החרדי בשנים האחרונות. יש איזו כפיפות מובנית שאני מזהה בקרב הפוליטיקאים שלנו, ומנהיגי הציבור שלנו, כלפי הציבור החרדי. מדובר במחלת נפש, שהיחיד שמבין זאת ומספיק אמיץ כדי לעמוד על שלו - הוא השר אורי אורבך, שכבר הבהיר, כפי שדיווחנו בכיפה, כי אנחנו לא מתכוונים להמשיך להיות הסמרטוטים של העדה החרדית.

הציונות הדתית צריכה בהחלט לזקוף את קומתה. הפוליטיקאים שלנו חייבים להפנים כי המציאות השתנתה וכי אין לנו שום סיבה נראית לעין לאותה רפיסות מול המגזר החרדי. אנחנו מובילים בכל שדה ובכל תחום בישראל, לרבות אלו התורניים ובעיקר, נוכח מהפכת-בנט, אלו הפוליטיים. למי שימשיך לבזות אותנו, אנחנו חייבים להשיב בכל הכח. להחזיר את הצבע ללחיים. להחזיר את הגאווה בדרכנו. להחזיר עטרה ליושנה.