בית המשפט הרשיע את הרב מוטי אלון במעשים מגונים. בית המשפט אישר את שחרורם של מחבלים רוצחים עם דם על הידיים. מה אני אמור לחשוב עכשיו על הצדק והמוסר של בית המשפט?
לא ברור למה אנשים נושאים את עיניהם להכרעותיו של בית המשפט, כאילו מדובר באיזה אורים ותומים המוסרים דברי אלוהים חיים מן השמים. הרב אלון יכול להיות זכאי או אשם, אבל אין שום משמעות למה שבית המשפט קבע בנושא. הפסק שלו לא משכנע אותי בכהו זה לאמץ צד כזה או אחר. אדרבה, אם כבר בית המשפט קבע משהו, יש סיכוי טוב שהמציאות הפוכה בדיוק. מוסד שפוסק שאין שום בעיה בגירוש עשרות אלפי יהודים מבתיהם, בהריסת יישובים, ובשחרור רוצחים אידיאולוגיים שישובו לדרך הטרור - איבד כל זכות להכריע הכרעה מוסרית או ערכית כלשהי.
בית המשפט, בהקשר זה, הוא רק הסימפטום למחלה הגדולה של מדינת ישראל, לאובדן כל ערכי הצדק והמוסר והחלפתם בפרגמטיות צינית ואדישה. חבלי מולדת הם קלפי מיקוח, חיי אדם הם אתנן, רצח הוא רצח רק אם הוא פוגע באנשים הלא נכונים. בעבר האשימו את הימין והדתיים בהעדפת האדמה על פני האדם. כיום מתברר שמי שמזלזל באדמה, מזלזל גם בחיי אדם. אם פעם מסירת שטחים נועדה להציל חיים, כיום הפקרת חיים נועדה לאפשר מסירת שטחים - משחררים רוצחים כדי שמשלחיהם ייאותו ברוב טובם לקבל מאיתנו גם את ארץ ישראל. אכן, כל האומר אין לי אלא פרגמטיות, גם פרגמטיות אין לו, וסופו שנשאר בלי ערכים ובלי תועלת.
מה שקרה הוא שהחוק החליף את המוסר והצדק. בחברות קדומות, קטנות יותר, לא היה צורך בחוקים מפורטים על כל צעד ושעל. העם, השבט או החברה קבעו לעצמם את מנהגיהם, ותפקידו של השופט היה להכריע לפי שיקול דעתו וראות עיניו, על פי הכרתו את המציאות החברתית ואת אופיים של הנידונים. הוא לא היה כבול להררים אינסופיים של ספרות משפטית מסועפת, שמאחוריה יכול היה להסתתר כדי להסיר מעצמו אחריות לפסיקותיו. תפקידו של השופט היה לבטא את רוחה של החברה, לא להכתיב אותה, ובטח שלא לכפות עליה את ערכיו שלו. תכונותיו הנדרשות היו חוש צדק ומוסר מפותחים, והיכרות קרובה עם החברה והעם, המסורת והתרבות - לא רק ציונים מזהירים בפקולטה למשפטים. אבל החברה בת ימינו איבדה את האמון ברוח האדם, ומכרה את נשמתה לשטן הבירוקרטיה והחוקים, ולפרקליטיו הרבים. ומאז היא שבויה בידיהם בחוסר אונים, נתונה לכל גחמותיהם של "העליונים", הממנים את עצמם ואוכפים את שגיונותיהם על הציבור, בעוד שאין כמותם מנותקים ממנו.
אז לבית המשפט הזה אני אמור להאמין כשהוא מרשיע או מזכה אדם? לממשלה הזו אני אמור להאמין, כשהיא טוענת שטובת המדינה לנגד עיניה? האם הייתם סומכים על אנשים כאלה שינהלו את חשבון הבנק שלכם? שיהיו בייביסיטר של ילדיכם? למה לא, תנו להם הזדמנות - ואז תחזרו הביתה ותגלו שכספכם וילדיכם הושקעו באיזו עסקת סחר עם אחת ממדינות ערב, ושוב לא תראו אותם יותר. ובית המשפט יפסוק כמובן שזה לא מעניינו. לו יש נושאים חשובים יותר הטורדים את מצפונו המוסרי הרגיש.
שחרור הרוצחים חסר התוחלת הזה הוא עוד קו אדום שנחצה, המצטרף למסילה ההולכת ומתארכת של קווים אדומים מרוסקים, שנרמסו במסגרת תהליך ה"שלום". חותמתו של בית המשפט על החלטת הממשלה, מצטרפת לסדרת החותמות על תעודת הקלון של אותו מוסד, שהפך ממגינם של האזרחים שומרי החוק, למגן "זכויותיהם" של כל הפושעים והמחבלים למיניהם. עד שלא יתחולל מהפך משמעותי בחברה שלנו, אלה ימשיכו להיות הקברניטים המנהיגים את ספינתנו. נקווה שנתעורר לפני שהיא תטבע סופית.