בשנת 2016 נשים דתיות עדיין צריכות להתמודד עם הפער הגדול בין האופן שבו הן מנהלות החלטות בקריירה שלהן, לבין מעמדן בעולם ההלכה והקודש שבו אין להן אמירה שוות ערך למין הגברי. כך טענו נשים חילוניות ודתיות שהשתתפו בכנס "נשים למועצות דתיות" וסיפרו ל'כיפה' על הקושי.
התפקיד העיקרי של המועצה הדתית זה לספק שירותי דת, בנושאי חיתון, כשרות, מקוואות וגם באירועי תרבות דתית. עד לאחרונה מועצות דתיות הכילו רק גברים ובעקבות תקנות חדשות שהכניס סגן שר הדתות לשעבר הרב אלי בן דהן, ופסיקה של בג"ץ, נשים החלו מתמנות. עם זאת, כיום ברוב המועצות, נמצאת רק אישה אחת בתוך סביבה גברית מובהקת.
לפעמים לא ברור איך זה יכול להיות שהאתגר הוא כל כך גדול, שכן נשים נמצאות היום בכל מקום ובכל עמדת השפעה אפשרית ובכל מה שנוגע לעולם ההלכה, רוב מכריע של הנשים מעדיפות לא להיכנס ולא להתערב. "הבעיה היא בחינוך" אומרת עו"ד יעל רוקמן, מנכל"ית קולך ל'כיפה' לאחר הכנס, "נשים מתחנכות לקבל את האישור מהגבר, לא לרצות את התפקידים האלה. ככה הן גדלות, ואז בסוף מגיעים הגברים ואומרים 'הן לא מתעניינות בתפקיד' כי ככה אמרו להן בבית ובבית הספר".
את הדברים הללו אומרת רוקמן על רקע אמירתו של היועץ המשפטי מהמשרד לשירות דת, ישראל פת, שאמר כי לעיתים נשים לא מתמנות לחברות במועצה הדתית, שאמורה לספק את שירותי הדת בעיר, כיוון שהן בכלל לא רוצות את התפקיד "לעיתים, הנשים נמצאות שם כתפאורה", ציין פת במהלך הכנס.
יערה ישורון, מפורום הנשים של הבית היהודי, התייחסה גם היא לאמירתו של פת, ואמרה ל'כיפה' כי הנשים אינן מעוניינות כי הן פשוט לא יודעות שקיים דבר כזה: "יש הרכבים פוליטיים ומינויים של נשים שלא אושרו בגלל סיבות פוליטיות, והתהליך הזה לא שקוף. זה שעכשיו יש רק אישה אחת בכל מועצה זה מאה אחוז יותר ממה שהיה. אז לומר שזה לסמן וי ושהן לא מעוניינות, זה הרבה יותר משאי פעם היה בכלל!".
סימה פרי, חברה במועצת העיר ברעננה, בה יש מספר שיא של נשים החברות במועצה הדתית - 4 נשים מתוך 9 חברים בסך הכל, מספרת כי גם בחברה החילונית יש בעיה של חינוך. לדבריה, נשים מחונכות לצניעות באופן כללי הרבה יותר מאשר גברים:"אני אומרת תמיד לנשים, אם עשית משהו ולא פירסמת, אז לא עשית. תכתבי - תשלחי, אל תתביישי להגיד שעשית. הגברים ישר רצים לעיתון ומפרסמים כל דבר - אין סיבה שאת לא תפרסמי. בזה צריך לתת לנשים כלים, כי הן פשוט לא יודעות".
"נתחיל בדבר הכי בסיסי" אומרת עו"ד ציפורה שימל מתנועת אמונה, "כמה מכם יודעים שהיום אין קלדניות בבתי הדין הרבניים? ובכן, קיימת קלדנית אחת בלבד בבאר שבע, שגם היא כנראה לא תישאר שם זמן רב כי הרבנים החליטו שזה לא צנוע לפגוש נשים".
שימל מטיחה בביקורתיות את הנתון הזה, ומבקשת להבין כיצד הגענו למצב שנשים מודרות מתפקיד שלא קשור לעולם ההלכה: "כל התפקידים האלה הם מנהליים, להיות יועצת משפטית בבית הדין הרבני לא קשור לעולם ההלכתי. איכשהו כשאנחנו מגיעים לשילוב של נשים בהקשרים האלה אנחנו חוזרים אחורה בזמן. במיוחד בהקשר של המועצות הדתיות - שם לא מסתכלים על המקצועיות שלהן, אלא רואים את היותן נשים - את המגדר שלהן. האישה היא על תקן אישה, לא על התקן המקצועי שלה והיכולות שלה".
בהקשר הזה, יש כאלה שיאמרו, שנשים אינן מעוניינות להיות קלדניות כי מדובר בתפקיד פחות משמעותי. יערה ישורון, אומרת כי כל התפקידים צריכים להיות פתוחים בפני נשים וגברים "זה לא שיש רק נשים מעולות וגברים הם רק זבל, יש כל מיני סוגים של תפקידים לפי המספר שלהם באוכלוסייה, יכולים להיות קלדניות וקלדנים. יכולים להיות שופטות ושופטים. אבל נשים צריכות להיות בכל מקום".
אמירה שחזרה על עצמה בקרב המשתתפות, הייתה שעירוב נשים בתפקידים שונים במועצה הדתית וגם בעירייה, הוא 'מינוי פוליטי' שמאוד קשה להשיג אם אין קשרים לאנשי המפתח. סימה פרי הדגישה כי הכל תלוי בפתיחות של חברי המועצה ושל ראש העיר "אם יש קואליציה שהיא לא מקיר לקיר אז הכוח של הנשים הוא הרבה יותר גדול, אפשר להפעיל את ראש העיר ולבוא אליו, ויש הרבה ראשי ערים פתוחים. צריך לדעת לשחק את המשחק".
נשים נפגשות עם שירותי הדת יותר מגברים
בכנס ציינו כי תחום הדת וההלכה נחשב בגדר טאבו, ונשים לא אמורות להתעסק ולקבוע החלטות הנוגעות לכך. השגחת כשרות לדוגמא, היא תפקיד גברי מובהק, ובכנס ציינו כי כעת פועלים להכניס משגיחות כשרות חדשות, שככל הנראה ישתפו פעולה טוב יותר עם נשים במועצות דתיות: "לפני פחות משבוע זכו בוגרות הקורס שהכשיר נשים, לקבל תעודה של משגיחות כשרות" ציינה עו"ד שימל.
שימל הדגישה כי כאשר יש יותר נשים בתפקידים הקשורים לשירותי דת, המערכת תיטיב לשתף פעולה ולפתוח את הדלתות לנשים נוספות: "השאלה שנשאלת היא, כיצד הדבר הזה בא לידי כשנשים מגיעות למועצות דתיות? ובכן, השילוב של אותן נשים במסגרת המועצות יעודד את שיתוף הפעולה בין משגיחות הכשרות לבין המועצה הדתית. לכן, כמות גדולה של נשים במועצה דתית היא משמעותית, שכן כשיש במועצה רק גברים ומתקיימת הצבעה, יעדיפו לבחור משגיח ולא משגיחה".
יעל רוקמן, אמרה כי התחום בו הדבר בא לידי ביטוי בצורה הכי מובהקת הוא בנושא המקוואות. תחום שבו יש בורות אצל המין הגברי, החל משלב הבנייה של המקווה. "גילינו שרוב המקוואות בארץ כצפוי, תוכננו על ידי גברים, ואין להם מושג מה אישה עושה במקווה!".
בכך ביטאה רוקמן את החשיבות שיש לאישה כשהיא נכנסת למקום חשוב, שהוא המועצה הדתית של העיר. כי רק באמצעות כניסת נשים לאותן מקומות, יוכל להתקיים שירות טוב יותר עבור כלל האוכלוסייה. רוקמן אף ציינה כי לעיתים הכניסה למקומות הללו, משפיעה על החלטות הלכתיות: "רבנים הם נגד שימוש בדיאפגרמה, שזו שיטה טבעית להכיר את הגוף שלך, דרכה את לומדת מתי את נכנסת להיריון במקום לקחת גלולות עם הורמונים. רבנים לא תמכו בשיטה הזאת, אבל כשנשים לומדות את זה ויכולות לשכנע, והן לומדות הלכה, הן יכולות להשפיע. דפנה מאיר עשתה את זה וככה אנחנו רואות את השינוי".
הממשלה נפלה כשמינו נשים
אולי זה צחוק הגורל או סתם ביקור של מרפי, שדאג שבאותו לילה שבו יתכוונו למנות 8 נשים שיעמדו בראש מועצה דתית תיפול הממשלה. יערה ישורון, שעומדת בפורום הנשים של הבית היהודי, סיפרה ל'כיפה' כי לאחר תהליך ארוך שבו נבחנו נשים מטעמן, לכהן במועצות דתיות בתפקידים בכירים - הממשלה נפלה:" היינו בשלבי איתור, רצינו להכניס נשים שישמשו בתפקידי יושבות ראש מועצה דתית, לאחר שעמדו בכל הקריטריונים. לבסוף הגיעו 30 נשים ואז בסוף תהליך האיתור, הצגנו 8 נשים שלדעתנו התאימו והיו ראויות לתפקיד, באותו הלילה הממשלה נפלה וכל המינויים פשוט הלכו".
ישורון, טענה כי כל עוד תיק הדתות נמצא בשליטה של מפלגה חרדית, תהיה בעיה של הדרת נשים: "אני מאמינה שאם שר הדתות היה משלנו היו פחות קשיים לנשים" טוענת ישורון, למרות שאת חוק המקוואות הבעייתי, קידמו כל חברי הבית היהודי, "בשטח אני יכולה לומר שהייתה זעקה גדולה על חוק המקוואות, לכן כל מי שהציג תמיכה, הציב ערימה של תקנות ותנאים שרק אם יעמדו בהן החוק יעבור, ובכל מקרה הוא לא עבר".
בין בית שמש לרעננה
רינה הולנדר, היא האישה היחידה במועצה הדתית בבית שמש, שנחשבת לעיר עם אופי דתי - חרדי מאוד, ומספרת כי לעיתים יש מקרים מביכים "פעם אחת עשו צילום קבוצתי של כל המועצה וחתכו אותי מהצילום כשהוא הופיע באחד העיתונים החרדיים של העיר. גם היה אירוע שפעם אירגנתי בבית כנסת והגבאי אמר לי לא להגיע, בגלל שאני אישה".
עם זאת, הולנדר ביקשה לומר כי ברוב הפעמים היא נפגשת עם תגובות חיוביות: "יו"ר המועצה ורב העיר קיבלו אותי בצורה מאוד יפה כך שהחוויה שלי היא חיובית. נכון שיש את המשוגעים האלה ששואלים איזה רב נתן לי אישור, אבל אני לא מתייחסת. רוב הציבור הדתי מקבל אותי בזרועות פתוחות".
הולנדר, נכנסה כמינוי של הבית היהודי, אך מציינת כי ברמת הפוליטיקה המקומית, בבית היהודי בבית שמש לא מחבבים נשים: "אני לא חושבת שהבית היהודי היה ממנה אישה. זה לא במודעות שלהם, ברמה המקומית בבית שמש. אני לא רוצה להתייחס לכל המפלגה, כי זה לא נכון, זה בעיקר בבית שמש, שם פחות רוצים נשים".
"לא מעוניינות", "לא יודעות", "לא רוצות" - הכל נכון, חוץ מאשר על נשות המועצה הדתית שברעננה. שם מכהנות 4 נשים במועצה הדתית מתוך 9. אחת מאותן נשים, היא אושרה קורן שמשמשת גם כסגנית יו"ר המועצה הדתית, האישה היחידה בכל הארץ שהגיעה לתפקיד מעבר לחברת מועצה.
קורן מספרת ל'כיפה' כי ריבוי הנשים במועצה משקף את האופי הליברלי של העיר רעננה: "זה אופי ליברלי, פתוח ומכבד נשים. גם במועצת העיר יש הרבה נשים, אז בעיניי זה מאוד מייצג את העיר".
קורן מדגישה כי היא הגיעה לתפקיד כמינוי של ראש העיר: "ראש העיר ביקש שאכנס למועצה הדתית, הוא מאוד מכבד נשים במרחב הציבורי. גם יו"ר המועצה מאמין בזה. הם יודעים שאני מביאה קול אחר, שחסר בישיבות ודיונים שהם מאוד גבריים".
מה אישה מביאה מעצמה לתפקיד? "למשל אני אחראית על נושא המקוואות. מה לגברים להיכנס לנושא של המקווה? זה נכון שהרבנים ינחו את ההנחיות ההלכתיות אבל זה שיו"ר המועצה ביקש ממני להיות בתפקיד הזה, זה אומר שהוא מבין שנשים חייבות להיות שותפות, לפחות בעניינים שקשורים לנשים".
קורן מוסיפה כי בחוברת האחרונה שהוציאה המועצה הדתית, מופיע דבר תורה שגם היא וגם היו"ר חתומים עליו יחדיו: "זו אמירה משמעותית. לומר דבר תורה ולהפיץ אותו יחד עם גבר, זה הרי נחשב למעוז מאוד שמרני וזה מראה לנו עד כמה מכבדים פה לימוד תורה של נשים".
סימה פרי, חברה במועצת העיר אמרה בכנס כי הציבור החילוני נרתע ממגע עם המשרד לשירותי דת, וברגע שנשים נכנסו פנימה הן ראו שיש שינוי: "נשים מביאות נקודת מבט אחרת ושיח אחר, זה מאוד בנאלי ונכון שיהיו נשים בכל מקום שכזה. אני חושבת שכשנשים יהיו במוצעות המקומיות תהיה חשיפה חיובית ליהדות. הבת שלי בדיוק התחתנה, וראיתי עד כמה היא חוששת מכל מה שקשור לרבנות. פתאום כשהגענו למקווה והייתה שם בלנית מדהימה שקיבלה את הבת שלי במאור פנים, זו הייתה חוויה מתקנת, אבל כל הקטע עד שהיא עברה את הטבילה היה חרדתי".
לסיום, קורן יוצאת בקריאה למועצות הדתיות בארץ, לראות ברעננה כסמל ומודל: "לא צריך לפחד מלשתף נשים זה רק מיטיב עם העיר וזה מנגיש את הציבור הדתי וחילוני לשירותי הדת. אסור לנו להישאר מאחור, עלינו לראות נשים כשותפות טבעיות לכל דבר שקורה בציבור".
מהמשרד לשירותי דת מסרו ל'כיפה' בתגובה בנוגע לטענות על העיכוב במינוי נשים במועצות דתיות: "הרכבי המועצות הדתיות הם הרכבים פוליטיים המורכבים עפי מפתח סיעתי פוליטי של מועצת הרשות המקומית, כך שנציגי ההרכב הם נציגי מטעם הסיעות במועצת הרשות ולא נקבעים ע״י השר לשירותי דת אשר מאשר את ההרכב טרם בחירת יושב ראש כך שהרכב המועצה הדתית אינו תלוי בשר או במשרד אלא בסיעות אשר שולחות בד״כ נציג/ה בעל זיקה או עניין במועצה הדתית וברוב המקרים אכן מדובר בגברים. בשנים האחרונות חלה עלייה במינוי נשים להרכבי המועצות הדתיות".