פרשיות השבוע

אחרי המלחמה יתחדש הכל. אחרי המלחמה נתיבות ואופקים יחזרו להיות פריפריה רחוקה. אחרי המלחמה דוד המלך כבר לא יהיה הראשון במצעד המשוררים המושמעים ביותר בארץ. אחרי המלחמה האיפוק יחזור להיות כוח. אחרי המלחמה הדתיים יחזרו להיות אלה שזורקים אבנים על חיילים. אחרי המלחמה החיילים יחזרו להיות אלה שמפנים יהודים. אחרי המלחמה מושגים כמו אחדות, פטריוטיות, הקרבה ועם ישראל יחזרו להישמע קיטשיים. אחרי המלחמה, כך מספרים, תהיה מערכת בחירות.

הרעיון ההפסקה ההומניטרית העלה גיחוך אצל כמה אנשים, אבל זה יכול להיות רעיון טוב. לא להכריז על סיומו של מפגן הערבות ההדדית המרהיב הזה; פשוט לעשות הפסקה הומאניטרית ארוכה ארוכה, עד לביאת משיח צדקנו. אל דאגה; אם אוירת האחדות הזאת תימשך, הוא כנראה יגיע די מהר.

למפקד גל"צ, פעם אחרונה

המדור הגיע בגישה חיובית, פירגן לך על פועלך עד כה, והציע לך עצה ידידותית שתשתלם לך בסופו של דבר: להחליף את אורי אורבך באיש תקשורת דתי שהחילונים אינם מכירים, ובהמשך דרכו תמיד יזכרו שהוא התחיל בגל"צ. אבל אתה ויתרת על המאמץ, ופנית לקובי אריאלי. איזה פנית, תן לי לנחש שקובי אריאלי הגיע אוטומטית לאולפן של "המילה האחרונה", מתוך ידיעה ברורה שהוא יירש את המשבצת שהתפנתה. אז תדע לך שההפסד כולו שלך, הדתיים ימשיכו להנות מהעיתונאים הדתיים ב"מקור ראשון", בערוץ 7 באינטרנט, אפילו ברדיו "קול חי", והחילונים יקבלו את קובי אריאלי בכל אמצעי תקשורת אפשרי עד שימאס להם.

מאידך, אחרי שקובי אריאלי שבר את השיאים של "המילה האחרונה" והנהיג אמירת תהילים ברדיו, אולי לא נורא אם הוא ישאר שם.

מביא את התהילים לרדיו (צילום: יחצ)

לא לשכוח להגיד על הניסים

אגב, המפקד (פעם אחרונה בהחלט, מבטיח), בפעם הבאה שאתה פוגש במסדרונות התחנה הצבאית את רינו צרור, תמסור לו שהמדור לא שכח את השורה ב"מעריב" משבת חנוכה, על אנשי שדרות, "איפה הניסים ואיפה הם". כמו כן, תמסור לו שהמשפט הנכון הוא איפה הם ואיפה הוא. לא צריך לחכות שיוציאו ספר עם כל הניסים מיישובי הדרום, גם לא צריך לנסוע לשם ולדבר עם תושבים (אם כי זה רעיון מומלץ בפני עצמו), גם בתחנה שלך סופר על לא מעט ניסים השבוע.

הציבור מוזמן לקידוש במרחב המוגן

הרבנות הצבאית משקיעה בשליחת מש"קי יהדות לבסיסים ברחבי הארץ, שידאגו להעלאת הרמה הרוחנית בצבא הקודש, מלבד סיפוק מצות בפסח וסיפוק תשובות בסגנון "אני אבדוק את זה" לחיילים ששואלים על הכשרות והעירוב בבסיס. אבל איכשהו, המש"קים האלה לא הגיעו כנראה לפיקוד העורף, אחרת לא ברור למה ההנחיות שהם נתנו לבתי הכנסת לקראת השבת האחרונה, לא נשמעו מתאימות כל כך ("לפני התפילה הרב יודיע למתפללים היכן נמצא המרחב המוגן". בחייכם, קצת טרימינולוגיה של דתיים. למי שמודיע הודעות קוראים גבאי). אילו החברה היו משקיעים קצת יותר, ההנחיות היו נראות בערך כך:

בעת הישמע אזעקת "צבע אדום", האיש הזקן שיושב מאחור מתבקש להימנע מלצעוק "שָׁה! שָׁה!";

על הגבאים לדאוג מראש לפזר את העותקים של "עולם קטן" בין הספסלים, כדי למנוע התקבצות של הרבה אנשים במקום אחד;

על האחראי על אנעים זמירות לבחור הפעם ילד שקולו לא ישמע כמו אזעקה עולה ויורדת;

על הגבאים לדאוג למחיצה במרחב המוגן עבור עזרת הנשים (זה לא הדבר הכי דחוף, אבל יש סכנה שבלי מחיצות מישהו יחמיר על עצמו להישאר מחוץ למקלט);

על נכבדי הקהילה לא להתעקש לתפוס מקום במזרח גם במרחב המוגן;

אלה שצועקים בקולי קולות כשבעל הקורא טועה, מתבקשים להנמיך את קולם כדי שאם תהיה אזעקה יהיה אפשר לשמוע אותה;

קסאמים זה לא סוכריות מעזרת הנשים, לא עוזר לשים את הטלית על הראש (האמת, זה לא מגן גם מפני הסוכריות).

אפשר, כמובן, להסתדר גם בלי ההנחיות האלה, אבל הן נצרכות בשביל המוראל הלאומי. מי יודע איך העם היהודי היה שורד את כל הצרות, בלי ההומור השטותי הזה של בתי הכנסת.

לא נגישים לדתיים

לעמותת "במעגלי צדק": מזלכם שהמדור במצב רוח של חיזוק מוראלי לכבוד המלחמה, אחרת הוא היה כותב כאן ביקורת קשה בעקבות כנס י בטבת השבוע, על הדרכים בהן אתם מרחיקים מכם קהל פוטנציאלי עצום מהציבור התורני יותר (תודו שהתוכנית האמנותית של "האינקובטור", למשל, לא היתה נגישה לדתיים). אבל כאמור, אנחנו במצב של מלחמה, אז נוותר על הויכוחים ונקווה שבכנס הבא, בי"ז בתמוז, תחשבו לא רק על דרכים למשוך חילונים, אלא גם על דרכים למשוך בחזרה את הדתיים שהפסיקו להגיע.

מרחיקים את הקהל הדתי? (מייסדי מעגלי צדק, צילום: יחצ)

תירוש לשבת

כל כך הרבה אנשים ראויים לשכוייח השבוע, אז נחזור למנהג היהודי העתיק להגיד שכוייח על דברי תורה. אז יישר כח גדול על דרוש נפלא לפרשת השבוע, מפשטי המקראות ועד לרעיונות העמוקים, מתובל במדרשי חז"ל ובסוף מוסר השכל מאלף על חוסנו ונצחיותו של עם ישראל. למי שפספס, הדרשה נמסרה במסגרת פרוייקט "ללמוד ביחד" בערוץ 2 (בו אנשים ידועים מעבירים שיעורים לילדים מהדרום שמפסידים חומר), ע"י ח"כ רונית תירוש. אילו היית אומרת בסוף "ויהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו", באמת שהיינו חושבים שזה רב דתי-לאומי בתחפושת.

ותהייה קטנה לסיום

בין עצרות התפילה שנערכו השבוע, היתה גם אחת על קברו של חוני המעגל, מה שמעורר את התהייה: איפה הוא, באמת? איפה חוני המעגל, שיעוג עוגה באמצע באר שבע, ולנוכח גשם הרקטות יפרוש כפיו השמימה ויאמר: "רבונו של עולם, לא גשם כזה ביקשתי, אלא גשמי ברכה"?

בברכת חזק חזק ונתחזק.