סיכום השבוע האחרון: חופשות, אירועים, חתונות, פסטיבלים, טיולים בארץ ומחוצה לה, שמח. עד כדי כך שקשה להאמין שלא מזמן עוד היינו בעיצומם של האבל. רק לפני שבוע וקצת. סיכום היממה האחרונה: טרור, מתקפה, לחימה, הלם, דאגה, עצב, תחושות קשות. מזכיר קצת את ימי האבל, לפני שבוע וקצת.
גם אם אנחנו השארנו מאחור את אווירת שלושת השבועות, האויבים שלנו זוכרים טוב מאוד - ודואגים גם להזכיר לנו - שאנחנו עדיין בין המצרים.
סיבת המוות: רצח
עוד לא נכנסנו לאלול, והציבור החרדי כבר באווירה חזקה של תשובה. כמו אחרי כל סדרה של אסונות (שני אסונות ומעלה נחשבים סדרה), גם מקרי הרצח האחרונים של הרב אבוחצירא והילד לייבי קלצקי מהווים סיבה טובה להתעוררות והתחזקות. הבעיה היא שמנהיגי המגזר החרדי אינם מתורגלים, ברוך השם, במעשי רצח. כשנפטר לא עלינו תלמיד חכם גדול, או כשפיגוע מתרחש חס ושלום, ידוע לנו רק מה קרה, אבל הסעיף "למה זה קרה" נשאר פתוח. כאן יכולים להיכנס גדולי תורה ולהצביע על בעיות רוחניות בציבור, שאולי הן הגורמים לטרגדיה. לא מתוך יומרה לחשב חשבונות שמים, אלא מתוך הבנה שאירועים קשים הם תמרור אזהרה משמים. אז גם הפעם, בהתאם לנוהל הקבוע, כבר נשמעו קריאות לתשובה על חטאים, ואפילו נשמעו הצהרות שמעשי הרצח ארעו בשל עוונות ספציפיים, כמו אי-שמירת העיניים והופעות מעורבות.
אלא שהפעם אין סיבה לחשוב מדי על גורמי האסון. לא צריך להיות רב גדול או מקובל כדי לדעת שרצח מתרחש בעקבות עבירה על "לא תרצח". חשבון הנפש הנוקב צריך להיות בראש ובראשונה על שפיכות דמים, ועל כל מה שמוביל אליה.
המותקף והפצוע עולים בדרגה
במסגרת סבב המינויים שעליו הכריז השבוע הרמטכ"ל בני גנץ, מספר מפקדים בכירים בצה"ל זכו לקבל מינוי חדש, שכולל גם העלאה שלהם בדרגה. בדרך כלל, סבבים כאלה אינם מושכים הרבה עניין מחוץ למערכת הצבאית, אבל הפעם שנים מהשמות שקיבלו קידום ראויים לציון: האחד הוא אל"מ איתי וירוב, לשעבר מפקד חטיבת כפיר, שחוץ מבניית החטיבה הצעירה מאפס, התפרסם גם כמי שנתן גיבוי לקצין שסטר לפלסטיני. הארץ (בעיקר הצד השמאלי שלה) רעדה אז, אבל הזמן עשה את שלו, ועכשיו הגיע הזמן לתת לוירוב את המגיע לו ולמנות אותו לתא"ל וקצין חי"ר ראשי. השני הוא אופק בוכריס, מפקד חטיבת גולני, בוגר מדרשיית נעם וישיבת עטרת כהנים. לאחר שנפצע קשה בשכם במהלך מבצע "חומת מגן", התסריט האופטימי היה שהוא לא יזכה לחזור לגולני, והתסריט השלילי - שהוא לא יזכה לחזור ללכת על שתי רגליו. עכשיו הוא מונה למפקד אוגדה.
חוק החרם וחוקי התורה
הקהילה הקונסרבטיבית בארה"ב החליטה, בעידוד רבניה, שלא לצרוך מכאן ולהבא את הוויסקי המצליח "שיבס". לא מטעמי כשרות, אלא בגלל אכפתיות ואהדה כלפי מדינת ישראל - במחוז בסקוטלנד שבו מייצרים את ה"שיבס" מחרימים את ישראל מאז עופרת יצוקה, ו-250 בתי כנסת קונסרביטיביים החליטו להחרים אותם בחזרה.
אמרנו "לא מטעמי כשרות", כי חוסר הכשרות לא היה סיבה לחרם החדש על ה"שיבס", אבל האמת היא שלמשקה אין השגחה של הרבנות. הבעיה הזאת לא הפריעה לקהילה הקונסרבטיבית עד כה, רק החרם על ישראל. אז הנה, דבר טוב אחד יצא מהעויינות באירופה נגד ישראל - עוד מאות אנשים ניצלו עכשיו משתיית משקה לא כשר.
הציבור מוזמן למיחזור
שכוייח השבוע מוענק ל"מועצה למען ישראל יפה", שהכריזה על תחרות חדשה ומעניינת. המטרה: להיות הכי ידידותי לסביבה שאפשר. המתמודדים בתחרות: בתי כנסת מכל הארץ. אחרי מבצע ניסיוני בשרון ובשומרון, המועצה הנ"ל פותחת את התחרות לכל הקהילות במדינה, וקוראת להם למצוא רעיונות יצירתיים שיגרמו לבתי הכנסת להזיק פחות לסביבה. המדור מברך על היוזמה, ומקווה שהיא תתרום טיפה להעלאת המודעות הסביבתית בציבור הדתי. האמת היא שעל הדרך יכולים לצמוח מהפרוייקט הרבה דברים מועילים, שישמחו גם את מי שירוק איננו הצבע האהוב עליו: אולי סוף סוף חזנים ישתכנעו לצעוק פחות כדי לא לגרום רעש לסביבה, וגבאים יפסיקו למרוח את קריאת התורה כדי לקצר את זמן התפילה ולחסוך אנרגיה חשמלית. מצד שני, צריך להיזהר לא להיסחף; ברגע שבתי כנסת יתחילו להשתמש בספר תורה מנייר ממוחזר, יבטלו את הגעלת הכלים מחשש לזיהום אוויר, יזרקו סוכריות בלי עטיפות, יפרידו בין התפו"א לקישקע כשזורקים את הצ'ולנט לפח אחרי הקידוש וכיוצא באלו - השכוייח יתבטל לאלתר.
ותהייה קטנה לסיום
שחקן חדש-ישן בעולם התאטרון הישראלי: רפי גינת. האיש הכי רציני על מסך הטלוויזיה הולך להשתתף במחזה הומוריסטי, "ויהי צחוק" שמו. לפי השם, אתם יכולים כבר לנחש שהקומדיה קשורה איכשהו לתנ"ך. אין זה המקום לזעוק נגד ביזוי כתבי הקודש, אבל זה המקום לתהות מה פתאום פנו דווקא לאיש "כלבוטק" ו"בשידור חוקר" לתפקיד במופע בידור. ברור שחיפשו מישהו עם קול בס עמוק לשם קריינות תנ"כית, אבל מי קבע שהתנ"ך חייב להיקרא דווקא בטון מעורר אימה ורווי פאתוס, ולא בקול ערב ובנועם?
התחזית לשבוע הקרוב: עד שנצליח להגות את השם "טרכטנברג", תיפתר מצוקת הדיור.