כשלפני שנה בדיוק הרב יהודה עמיטל זצ"ל הלך לעולמו, חלק מהציבור הדתי התאבל על ההזדמנות שהוחמצה. על המנהיג שפספסנו. בחיפושינו אחר מנהיגים רוחניים שיובילו את המחנה, ויתרנו על דמותו המשמעותית של הרב עמיטל, רק בשל השקפתו בנושא הספציפי של מסירת שטחי ארץ ישראל. בגלל זה הוא לא קיבל את המקום הראוי לו, לפחות לא בחייו. האם למדנו משהו מאותה הכאה על חטא לפני שנה? לא כל כך. נכון, רוב האנשים שמאחורי מחאת הנדל"ן לא רוצים רק דירה במחיר נורמלי, הם רוצים גם ראש ממשלה אחר. ועדיין, לא מעט אנשים בציבור הדתי מתנזרים ממחאת הנדל"ן לא בגלל המטרות של מנהיגיה, וגם לא בגלל האפשרות לגור ביו"ש או בפריפריה במקום להידחס כולם בתל אביב, אלא רק מפני שזה "מאבק שמאלני". קשה להזדהות עם המאבק בגלל חילוקי דעות שקשורים למאבק אחר.
הבעיה נשארה אותה בעיה, רק המחיר משתנה - לפעמים מאבדים מורי דרך, ולפעמים מאבדים שותפים לדרך.
ועוד הערה בעניין הנדל"ן
המדור לא ראה השבוע הרבה ציטוטים שכדאי לחזור עליהם שוב בסיכום השבועי, אבל דבר אחד תפס אותו, והוא עמדת הרב יובל שרלו בסיפור. הרב שרלו אמר כי הוא איננו מצטרף למחאת הדיור, ראשית מפני שמאבק נגד ממשלה שעושה הרבה בנושא הנידון נראה פופוליסטי, ושנית מפני שמאבק חברתי אמיתי צריך להיות למען האחר ולא למען עצמך. חוץ משתי האמירות הללו, החשובות מאוד מצד עצמן, כדאי לגזור ולשמור את הידיעה, לפעם הבאה שאיזה ליצן יגיד שהרב שרלו מצטרף אוטומטית לכל קמפיין חברתי.
אנחנו נשארים בארץ
מי שפיספס את המגזין של "מעריב" ביום רביעי האחרון, החמיץ כתבה מרתקת ומסעירה מאין כמוה. יש אנשים, כך מסתבר לפי הכתבה המיוחדת, שבחיים שלהם לא יצאו מגבולות הארץ. הייתם מאמינים? חמישה אנשים שלא נסעו מימיהם לחוץ לארץ התראיינו בכתבה, וסיפרו על הסיבה שבגינה הם לא רוצים / לא יכולים לראות עולם. לכל קוראינו שאינם יוצאים מארץ ישראל, רק שתדעו שאמנם אתם לא מעט אנשים, אבל אתם זן נדיר. לפחות בעיניים של מי שנסיעות לחו"ל הן חלק משגרת חייו.
תקועים באותו נתיב
כמה וכמה ישיבות ציוניות מקיימות מדי פעם ימי עיון בנושאים שונים, המיועדים לציבור הרחב. ביניהן נמצאת גם ישיבת ההסדר בנתיבות, שערכה השבוע בפעם השלישית יום עיון באגדה - שיעורים מפי מבחר רבנים על אגדות בתלמוד ועל הדרכים ללמוד אותן. והיכן מתקיים יום עיון של ישיבת נתיבות? בישיבת נתיבות? לא, בירושלים. אחרי שני ניסיונות למשוך קהל קצת דרומה, הם החליטו ללכת הפעם על בטוח. הציבור הדתי מתפרס לאט לאט על פני הפריפריה, ועדיין כמעט כל האירועים של הדתיים נשארים באזור חיוג 02.
אף על פי שיתמהמה
הבויידעם העברי הומצא, ככל הנראה, כבר בימי חז"ל. אנשים שהופקדו אצלם חפצים לשמירה, או שמצאו אבידות, אבל הבעלים לא הגיעו לקחת אותם - אינם מורשים על פי התורה להיפטר מהם. עקרונית, צריך להמשיך לשמור עליהם עד שיבואו הבעלים, ולפעמים עד שיבוא אליהו ויגיד להם מה לעשות עם זה. במקרה של מוני טייטלר מטבריה, היה שווה לחכות: השבוע פורסם כי לחנותו של טייטלר הגיעה אישה מבוגרת וביקשה את הטרנזיסטור שהשאירה אצלו לתיקון, "לפני חודש חודשיים". המוכר לא זכר במה מדובר, תיחקר את האישה ולבסוף איתר את המכשיר המבוקש. מסתבר שהוא שכב שם במשך קרוב לעשרים שנה, ממתין לבעליו. נשמע כמו סיפור על רבי חנינא בן דוסא, אבל זה קרה כאן ועכשיו. אז שכוייח השבוע מוענק למוני טייטלר, שחיכה בסבלנות עד שיבוא אליהו, ובקצב הזה יש מצב שהוא יגיע בקרוב.
ותהייה קטנה לסיום
לידיעת כל המתאבלים על החורבן: תתעודדו, אנחנו כבר ממש קרובים לבניית המקדש. הקמפיין של "אמנה" לפרויקט מגורים חדש בשילה כולל בתוכו כותרת שנונה: "שילה - בונים לכם משכן חדש". נכון, מדובר כרגע רק בבניין משכן שילה, זה עדיין לא בית המקדש, אבל אם זה הראש של הקופירייטרים - אולי נראה בקרוב את הפרסומת "לשנה הבאה בירושלים הבנויה, בשכונה חדשה לציבור הדתי בהר חומה"?
והתחזית לשבוע הקרוב: שביתת הסַפָּרים, המוזיקאים, אולמי השמחות ותזמורות החתונה תיכנס לשבוע השלישי, ועדיין זה לא ימנע מאף אחד לטעון שזאת שביתה של אשכנזים.