חמש שנים עברו מאז מלחמת לבנון השניה, ולא נעים להרגיש געגוע לתקופה ההיא. לא לקטיושות ולהרוגים, חלילה, הרי תמיד מתגעגעים רק לדברים הטובים. לתחושת האחדות שמילאה את המדינה, לעמידה של כולנו מאחורי חיילי צה"ל, לסולידריות כלפי תושבי הצפון והדרום, להקרבה ומסירות הנפש למען עם ישראל (לאו דווקא מסירות נפש שהתבטאה בקפיצה על רימון). אלה היו ימים. משום מה, מכל הדברים הנפלאים שהתגלו בימי בין המצרים לפני חמש שנים, הצלחנו לשמור על המלחמה בלבד. רק שעכשיו היא מתנהלת בתוכנו.
כאילו נשרף
האמרה "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו - כאילו נשרף בימיו" קיבלה השבוע משמעות חדשה. ירושלים לא נשרפה, ברוך השם, רק "כאילו". שריפה בהרי ירושלים רק איימה להיכנס לתוך העיר. רק נדמה היה שהלהבות תתפשטנה למימדים של אסון כבד. בסוף נשארנו רק עם שרפה בכאילו (והרבה עצים שרופים באמת), אבל אפשר לדמיין איך הסיפור הזה היה יכול להימשך, ואיך שריפת ענק היתה יכולה להשתולל בירושלים. ואז לקלוט שירושלים כבר נשרפה פעם אחת על-אמת, בימים ההם בזמן הזה.
 |
|
מי פוגע במי (צילום: דובר צהל)
|
עניין של ניסוח
דו"ח חדש של צה"ל קבע: השתלבות של דתיים בצבא פוגעת בשילוב נשים. פשוט מתבקש לנסח את הכותרת הזאת אחרת: השתלבות של נשים בצבא פוגעת בשילוב דתיים.
ביקורת על הביקורת
משרד הדתות ממשיך לעבור בקפדנות מישיבה לישיבה, ולבדוק את ההתאמה בין כמות התלמידים שעליה מדווחת הישיבה ובין המציאות. פעילות חשובה, שבאה לחסוך בזבוז כסף על בני ישיבות פיקטיביים, אבל השבוע היא קצת נסחפה. שני פקחים של משרד הדתות נכנסו השבוע לאחת הישיבות, בזמן שראש הישיבה העביר שיעור כללי לכל התלמידים. הם לא הסכימו לחכות לתום השיעור, התפרצו באמצע, קטעו את ראש הישיבה וביקשו לפתוח מיד בביקורת. בין אם הפקחים באו מראש בגישה של "בואו נתפוס את השקרנים ונראה להם מה זה", ובין אם הם סתם לא מבינים מה זה שיעור כללי בישיבה, לא ייתכן שהביקורת בישיבות תהפוך לאקט של זלזול וביזיון כלפי רבנים ותלמידיהם. ועוד בשם משרד הדתות.
הוא זכאי
ערוץ 24 חתם השבוע את תכנית הריאליטי שלו, "היכל התהילה". לכל אלה שאינם יודעים במה מדובר, נספר ראשית כל שהם יכולים להיות מרוצים מאוד מכך שהם אינם יודעים במה מדובר, ונספר גם שזה כמו "האח הגדול" רק של זמרי עבר. כלומר, לקחו את העיקרון של "בואו נראה איך אנשים חיים ביחד בדירה אחת הרבה זמן", ויישמו אותו על זמרים שקודם כל טוב לדעת שהם בכלל חיים, לא משנה באיזו דירה. אבי טולדנו, דפנה ארמוני, אדם, אבי ביטר ועוד נתקעו אחד עם השני לזמן ממושך, וכך חזרו ממעמקי התקליטייה לתודעה הציבורית.
המדור לא היה טורח לספר לכם על גועל-הנפש הנזכר לעיל, אלמלא הזוכה בו היה חובש כיפה. המפתיע הוא שמכל הכוכבים במיל' שהשתתפו בפרוייקט, דווקא בני אלבז שרד עד הסוף. מכל האמנים רבי-השלאגרים, הקהל בחר דווקא במי שלא כיכב מעולם באף רשימת השמעה ברדיו, למעט בתחנות של ש"ס. למדור אין מושג למה ואיך זה קרה, אבל זה מעניין.
עבר בשתיקה
שכוייח השבוע מגלה הפעם נדיבות מופלגת: הוא מוענק למפלגת קדימה, למפלגת העבודה, לח"כים הערבים, ל"שלום עכשיו", ל"גוש שלום" (מזל שאף אחד לא יחקור את מקורות המימון של השכוייח הזה) ולכל כותבי טורי הדעות בעיתונות, בארץ ובעולם. הכנסת קיימה השבוע אירוע הצדעה לשלוחי חב"ד בחבר העמים, במלאת 20 שנה לפעילותה שם במסגרת "איגוד קהילות חבר העמים" (מאז התפרקותה של ברית המועצות), ואף אחד לא טען שזה צעד גזעני שמדרדר את הכנסת לאנטי-דמוקרטיה.
ותהייה קטנה לסיום
ע"פ מחקר שהתפרסם השבוע במגזין "סיינס" האמריקני, הזיכרון שלנו הולך ונחלש. מי שלא מנחש לבד מי אשם בתופעה הזאת, יכול לחפש אותה בגוגל. כלומר, חברת "גוגל" היא האשמה. העובדה שהיום אפשר למצוא ברשת תשובה לכל שאלה חוץ משאלות בהלכות שבת (מובן שאפשר למצוא תשובות גם להן, אבל הן תמיד צצות דווקא באמצע שבת, כשהמחשב לא ממש יכול לעזור), אינה מיטיבה עם היכולות השכליות שלנו. כבר אין לנו סיבה להתאמץ לזכור דברים, שלא לדבר על לחשוב עליהם בעצמנו.
האמת היא שלמסקנה הזאת היה אפשר להגיע גם בלי מחקר רציני ומלומד. השאלה היא האם נוכל להפנות אצבע מאשימה גם כלפי ה"גוגלים" של היהדות? האם נחכה שמחקר יגלה כי שימוש יתר בפרוייקט השו"ת ודומיו פוגע קשות בבקיאות בספרי הקודש?
והתחזית לשבועות הקרובים: לאור המאבקים על מחירי הנדל"ן, הקוטג' והדלק, יתחיל בשבוע הבא מאבק על מחירי הירקות, בשבוע שלאחריו ייפתח מאבק על מחירי הגבינה הצהובה, אחר כך על מחירי שיחות הטלפון, אחר כך על חשבון החשמל, ובסוף נאבק על המחיר של כל המאבקים האלה.