אם יש משהו מזעזע יותר מאירוע כמו הרצח של לייבי הקטן מבורו-פארק, הוא השלב שבו מאתרים חשוד ברצח, ומגלים שלא היתה לו שום סיבה לעשות את זה. אין מה לעשות עם הטרגדיה הזאת, היא לא קשורה לסכסוך בין עמים, לא לאנטישמיות, לא למשפחות פשע; נכון לעכשיו, מי שהודה ברצח נראה כמו סתם טיפוס משוגע ותמהוני. ומה שמחריד בסיפור, לא פחות מהמחשבה על גופה מבותרת של ילד בן 9, הוא העובדה שאף אחד, באף מקום, אפילו לא בלב הקהילה החרדית בבורו-פארק, אינו מוגן מפני רוצחים מטורפים.
אל תתערבו
המאבק נגד אי-קבלת תלמידות ממוצא מזרחי במוסדות החינוך החרדים עשה צעד נוסף, כאשר חוק נגד אפליה במוסדות חינוך עבר בקריאה שניה ושלישית בכנסת. הפעם התקבלה תגובה מעניינת מהצעד החרדי, ומדובר בתגובתו של לא אחר מהגרי"ש אלישיב. בהתחלה הוא תקף בחריפות את כוונות משרד החינוך לאכוף ולהתערב בנהלי קבלת התלמידות, ולאחר מכן נאמר בשמו שמנהל מוסד שמסרב לקבל תלמידות ספרדיות הוא גנב וגזלן. האם הוא סותר את עצמו? האם הוא חזר בו? או שאחד מהפרסומים הוא שקרי? התשובה פשוטה מאוד: הרב אלישיב מתנגד לאפליה, אבל מתנגד גם להתערבות מבחוץ של המדינה בחינוך החרדי. ודווקא בגלל זה, ספק אם חקיקה של הכנסת היא הצעד הנכון במלחמה למניעת אפליה.
אין חדש במדע
היום שבו פורסם על תוכנת המחשב שהוכיחה רשמית כי התנ"ך נכתב בידי מספר מחברים, היה יום שחור לעולם המדע. צוות מדענים פיתח תוכנה שיודעת לזהות סגנונות שונים של טקסט, והיא הוכיחה את מה שחוקרי המקרא טוענים כבר מזמן: הבדלי הסגנונות מעידים על כך שלתנ"ך יש יותר מכותב אחד. ופה בדיוק הנקודה: הם באמת טוענים את זה כבר מזמן. עולם התורה כבר דחה לפני שנים את התפיסה הפשטנית שלפיה לאלוהים יש רק דרך אחת להתבטא, ולא ייתכן שיהיה לו יותר מסגנון אחד. המחקר המדעי רק חיזק את האמירות שנאמרו כבר לפני מאות שנים בעולם היהודי, בעיקר בחסידות ובקבלה, על דרכי ההתגלות השונות והמגוונות של הקב"ה. וזה רק חלק קטן מהסוגיה. היהדות מתקדמת כל הזמן, רק המחקר עדיין תקוע מאחור.
זה לעומת זה
בירושלים התקיים אמש משחק ראווה בהשתתפות טובי הכדורסלנים, שהכנסותיו הוקדשו לעמותת על"ה. בין הכוכבים שהשתתפו במשחק, שנערך כחלק ממרתון ה"סטריטבול" הירושלמי, נמנו גם שני שחקני עבר ידועים, שעצם אזכורם במשפט אחד מעורר את בלוטות הנוסטלגיה אצל כל חובב כדורסל: עודד קטש ודורון שפר. הצמד המיתולוגי ממכבי ת"א, שהתפרק לפני למעלה מעשור, התאחד שוב למען ילדי על"ה. אצל המדור, האירוע העלה הרהורים לגבי דרכיהם של השניים מאז שנפרדו. גורלם, לכאורה, היה דומה מאוד - נעלמו בשיא הקריירה, ומתישהו חזרו מן השאול. אבל צאו וראו מה בין מי שפציעה הורסת לו את כל קריירת המשחק, עד שהוא חוזר אל מגרשי הכדורסל כמאמן, ובין מי שעוזב את הפרקט לטובת מסע רוחני, עד שהוא חוזר בתשובה.
שתי נשים ופרסומת קטנה אחת
שכוייח השבוע מוענק למובילי הקמפיין למען נשיאת שתי נשים ומעלה. אין ספק שהם תרמו תרומה ניכרת לעולם התורה. לא שהמדור תומך ברעיון, אבל רק תחשבו על האפקט שיכול להיות לו: אם מודעה קטנה ואיזוטרית ב"שבת בשבתו" הפכה לסיפור לוהט, זה אומר שהפרסום בעלוני השבת עובד. אם הפרסום בעלוני השבת עובד, זה אומר שבעלי עסק צריכים להשקיע סכומים נדיבים בשביל כל פרסומת פיצפונת בעלונים. התוצאה - פתרון מיידי לכל הבעיות הכלכליות של העלונים, שיאפשר להם להרבות בתוכן איכותי ולהפחית בעמודי פרסומת. פשוט מאוד.
זהו, חוץ מזה באמת אין מה להתייחס לפרשייה הזאת.
ותהייה קטנה לסיום
השעמום בשבדיה שובר שיאים חדשים: כמה שבדים החליטו שהם רוצים לייסד דת חדשה, שעניינה הוא שיתוף קבצים. יש להם כבר נוסח תפילה, וסמליה המקודשים הם Ctrl+c וCtrl+v, מקשי ההעתקה וההדבקה. הפעולה הממוחשבת כל-כך יקרה לליבם, עד שלא די להם בעיסוק מאסיבי בשיתוף קבצים, והם אינם מוכנים להסתפק גם בתנועה שתעלה את שיתוף הקבצים על נס - הם רוצים דווקא דת. הרעיון מטורף עד כדי כך שלא ברור מאיזה כיוון לתהות עליו: האם אותם שבדים יצאו מדעתם לגמרי? האם העולם השתגע, והמושג "דת" התמוסס בו עד שכל גחמה נטולת-אידיאולוגיה יכולה להשתמש בו? ואולי בעצם גם אנחנו, היהודים, שמתחילים לבסס שיעורי תורה שלמים על גוגל, ויקיפדיה או מפרוייקט השו"ת, מתחילים להפוך את ה"העתק-הדבק" לחלק בלתי נפרד מאמונתנו?
והתחזית לשבוע הקרוב: אולי גם אנחנו נפסיק להחרים איש את רעהו (או את הזרם של רעהו, או את הישיבה שלו, או את הספרים שלו וכד'). אם לא בעקבות חוק החרם, לפחות בעקבות ימי בין המצרים.