פרשיות השבוע

בכירי החיזבאללה נתקפו הלם בסוף השבוע האחרון, עם חשיפתה של רשת מרגלים למען ישראל, אבל מי שצריך לחטוף את ההלם האמיתי הוא העם היהודי. לאורך השנים, רבבות דרשנים ניסו את כוחם במציאת קשרים בין פרשיות השבוע שבספר התורה ובין פרשיות השבוע שבחדשות. לפעמים הקשרים פשוטים ומתבקשים מאליהם, ולפעמים הם מפותלים כל כך, עד שאפילו אלה שמצליחים להיות ערניים בין קבלת שבת לערבית אינם מצליחים לעקוב אחריהם. ופתאום, ככה סתם, בעיצומה של שבת פרשת שלח לך, אנחנו מתבשרים על מרגלים חדשים. כמו אלה שתרו את הארץ. לא יאומן: בלי פלפולים ברש"י, בלי גימטריות, פשוט פרשה על מרגלים, אורגינל.

חכה חכה, נסראללה. אתה מבוהל מרשת הריגול? תתחיל להיפרד מקרוביך, לפני שבשבת הקרובה - בעזרת השם - האדמה תבלע אותך.

"********" זה לא פיתרון

כמה טוב שבאת הביתה. כמה שהתגעגענו אליך, פולמוס יקר. לא ברור איך הצלחנו להחזיק מעמד בלעדיך, ויכוח "סעיף הלאום" יקירנו. לא תאמין, אבל רבים מאיתנו מצליחים להסתובב כבר כמה שנים - לא תאמין - עם תעודת זהות שלפיה הם שייכים לעם הכוכביות. כן, ידידנו הוותיק, הלאום שלנו הוא עדיין ********. יכול להיות שזה בסדר, מי כבר מסתכל בפרטים הקטנים של תעודת הזהות, ולמה בכלל המילה "יהודי" חייבת להופיע שם. כבר חשבנו שיש ויכוחים בחברה הישראלית שמסוגלים להיגמר, שאפשר לעקוף את הבעיה ולהתעלם מאזכור הלאום בתעודת הזהות, אבל הפולמוס הזה שוב חוזר אלינו, דרך הדלת הקדמית של משרד הפנים. אמנם עוד לא התרחש שום הליך פרלמנטרי שיגרום לזה לקרות, הרעיון מסתכם כרגע בהבעת רצון מצד אלי ישי, אבל זה מספיק כדי להבהיר עבורנו שסוגיות עומק אינן מתפוגגות מאליהן. אי אפשר "למחוק אותן" וזהו, הן דורשות מאיתנו התמודדות אמיתית.

חצי נחמה

המדור שולח את תנחומיו ליהונתן פולארד. המקום ינחם אותך, וכנראה רק הוא יעשה זאת בזמן הקרוב, כי הוא לא צריך אישור מיוחד לבקר בכלא. אם אין מי שינחם את פולארד המתאבל על אביו, אולי הוא יוכל לפחות להתנחם בעובדה שמדינת ישראל עומדת מאחוריו. לא רק המטה לשחרורו קרא לאובמה לאפשר לבן להיפרד מאביו, גם לא רק הציבור הדתי לאומי; ראש ממשלת ישראל, שכבר הגיש בקשה רשמית לשחרורו של פולארד, קרא לאובמה לשחרר אותו לפחות ללוויה ויצא נגד אי-שחרורו, ובכנסת ישראל כבר מתארגנת משלחת לניחום אבלים מעבר לים. ישראל יכולה לעשות יותר, אבל לפחות היא כבר איננה מתעלמת. זאת לא ישראל שהפקירה את מי שפעל למענה, וסרבה להתייצב לימינו כשביקש מקלט בשגרירות או לפחות סיוע משפטי.

אולי זה בדל נחמה בשביל פולארד. זה בוודאי בדל נחמה בשביל הוועד לשחרורו, שיכול להיות מרוצה מהצלחתו להכניס את פולארד לסדר היום הלאומי, הן בתקשורת והן בממשלה. אובמה, לעומת זאת, יכול להתגאות בהישג אחר - כבר מזמן לא נצפה מנהיג מדינה חופשית, שמזכיר כל כך את אותו שליט עקשן בימי קדם, שלא הסכים לשחרר את עם ישראל מעבדותם אפילו לשלושה ימים.

ושמרו בני ישראל את יום השישי

יהודים רבים, ברוך השם, שומרים על השבת כבר אלפי שנים. אמנם צריך לשמור עליה יותר, שלא ירמסו אותה ולא יחללו את קדושתה, אבל באופן כללי היא זוכה לשמירה צמודה. אולם יום השבת איננו היום היחיד בשבוע שצריך לשמור עליו; גם יום ראשון זקוק להגנה. אחת לכמה שנים עולה מחדש היוזמה להפוך אותו לשבתון. לא במקום השבת, חלילה, אלא בנוסף. גם השבוע הוגשה הצעת חוק להרחיב את סוף השבוע לתחילת השבוע שאחריו, כך שיווצר סוף שבוע ארוך, שגם יפתור חלק מהבעיות סביב דמותה של השבת במדינה. עד כה, אף הצעת חוק כזו לא הצליחה להפוך לחוק אמיתי, ויום ראשון ממשיך להישמר במתכונתו המקורית - יום שפותח שבוע חדש, יום של חזרה בכוחות מחודשים לששת (לא פחות) ימי המעשה, יום שפורץ בשיר פרוע כשהשבת יוצאת.

המדור לא בא להכריע בדילמה האם להפוך את יום ראשון לשבתון, והוא גם לא בא לחדש שום דבר - הרעיון של שבתון ביום ראשון כבר מכיר בעל פה כל פינה במסדרונות הכנסת, מרוב הפעמים שבהן הוא הסתובב שם. השאלה היא מה יהיה עם ערב שבת. על פי הצעת החוק החדשה, השבתון הנוסף יבוא בין השאר על חשבון יום העבודה של שישי, שיוארך בחלק מהשנה ויסתיים לכל המאוחר בשעה 14:00. כן, השעה הזאת שבה כל הבית על הרגליים בעיצומן של ההכנות לשבת. על יום ראשון אפשר אולי לוותר, אבל על האופי הייחודי של יום שישי כדאי מאוד לשמור.

קיבלו מנדט

שכוייח השבוע מוענק לרשימות הדתיות שהתמודדו השבוע בבחירות ללשכת עורכי הדין, "טוב ללשכה" ו"צדק ומשפט", שהשיגו שני מנדטים כל אחת. המדור לא למד משפטים מעולם, ונכון לשעת כתיבת שורות אלו, הוא טרם הצליח להבין מה זה בדיוק אומר ואיך זה ישפיע עלינו ועל מערכת המשפט. אבל שכוייח תמיד אפשר לתת, וכמובן גם בהצלחה.

ותהייה קטנה לסיום

משבר הרופאים נמשך ונמשך, והתחושה שאין דרך לצאת ממנו הולכת ומתחזקת. על התחושה הזאת יכולה להעיד פנייתו של ד"ר לאוניד אידלמן, יו"ר ההסתדרות הרפואית, ללא אחר מאשר בנו של האדמו"ר מויז'ניץ, הרב ישראל הגר. לאור תקדים מלפני כמעט 20 שנה (אז הפנייה היתה לאב, האדמו"ר מויז'ניץ), נפגש ד"ר אידלמן עם הרב הגר וביקש ממנו להתערב בעניין כדי שהפרשה תוכל להיגמר כבר, וחייהם של כל האזרחים הנזקקים לשירותים רפואיים יחזרו למסלולם. הצעד הזה מעורר תהיות רבות: מאבק עיקש של למעלה מחודשיים - האם בכוחו של בן האדמו"ר מויז'ניץ להיות זה שיסיים אותו? ואם הוא אכן יתגייס למשימה, וגם יעמוד בה, האם תהיה בכך הוכחה ניצחת לכך שהרפואה איננה יכולה להצליח ללא התורה? ואיזה משבר עלול לפרוץ ב"יהדות התורה", כשמנהיגי הליטאים ישמעו שליצמן נכנע לבן אדמו"ר חסידי?

התחזית לשבוע הקרוב: קודם שהשבוע הקודם ייגמר, כי לפחות לפי מבצעי שבוע הספר - השבוע הזה יסתיים רק עוד חודש.