פרשיות השבוע

המדור אינו נושא בתפקיד בכיר בצה"ל, וברוך השם הוא גם אינו הורה שכול ח"ו, ובכל זאת זכותו להביע דעה בפולמוס ה"יזכור" הצבאי. אחרי שנים רבות של אזכרות צבאיות שבהן לא ידעו אם להגיד "יזכור אלוקים" (כגירסת סידור התפילה) או "יזכור ישראל" (כגירסת ברל כצנלסון), בא הרמטכ"ל גנץ והכריע רשמית לטובת הקב"ה, למגינת רבים שהעדיפו שריבונו של עולם לא יקח חלק בטקס. המדור דווקא מצדד בגירסה "יזכור ישראל" (הוא אפילו מקפיד מדי חג לנקוט בצעד של מחאה, ולצאת מבית הכנסת בהפגנתיות בכל פעם שאומרים "יזכור אלוקים"); הגיע הזמן שישראל יזכור. יש כמה אנשים בעם שצריכים לחדד את הזיכרון שלהם, ואולי אז הם ייזכרו בכך שאין כאן השתלטות של הדוסים על הצבא, אלא בסך הכל חזרה ל"יזכור" המקורי שנאמר על חללי עם ישראל במשך מאות שנים. כדאי גם שישראל יזכור את מה שאמר אותו ברל כצנלסון: "דור מחדש ויוצר אינו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות... אם יש בחיי העם משהו קדום מאוד ועמוק מאוד, שיש בו כדי לחנך את האדם ולחסן אותו לקראת הבאות, האם יהא בזה ממידת המהפכה להתנכר לו?"

הכריע לטובת הקב"ה (צילום:דובר צהל)

אמת או שקר
"עקיצה תנ"כית", קראה כותרת בעמוד הראשי של "מעריב" בסוף השבוע האחרון. במסגרת פרוייקט שבו אנשים מ-20 מדינות בוחרים את פסוקי התנ"ך הקרובים לליבם, בחרו גם שרי ממשלת ישראל את האות שלהם בתורה. בין השרים שהשתתפו במיזם נמנה גם יוסי פלד, שבחר בפסוק "מדבר שקר תרחק". הוא גם כתב הסבר יפה ורהוט על חשיבותו של פסוק זה, כהנחייה לאנשי הנהגה ובכלל. בן כספית שמע על כך, קישר את הסיפור עם אי-מינויו של פלד לתפקיד נשיא הבונדס לארה"ב (תפקיד שלטענתו הובטח לו), והחליט שפלד שלח רמיזה לנתניהו על כך שלא מינה אותו לתפקיד. למדור אין מושג האם נתניהו אכן הבטיח זאת, ואם כן - מה בדיוק הוא הבטיח ומה גרם לו לשנות את החלטתו, אבל הוא מרשה לעצמו להניח הנחה אחת: נתניהו לא יקרא את כל הפסוקים שנכתבו בפרוייקט המדובר. במקרה הטוב, אולי הוא ישמע על כמה דוגמאות בודדות, אם אחד מעוזריו יטרח לספר לו עליהן. ולכן המדור מבקש להציע פרשנות אחרת למאורע: השר פלד באמת מתחבר ל"מדבר שקר תרחק". יכול להיות שהוא התכוון "לעקוץ", אבל גם יכול להיות שלא, ומכל מקום לא מדובר ב"בחירה מוזרה" (כלשון הכתבה) שדורשת הסבר מיוחד. קורה שמנהיגים פוליטיים בוחרים לדבוק באמירת אמת.

אזרחות כבוד
השבוע פורסמה תכנית לימודים חדשה שאמורה לצאת אל הפועל בשנה הבאה: לימוד אזרחות משותף לדתיים וחילונים. על פי התכנית, תלמידים מבתי ספר שונים ילמדו יחד אזרחות, כלומר - ילמדו יחד אחד על השני; על היחסים בין קבוצות האוכלוסיה השונות, על הגדרת המדינה כיהודית ודמוקרטית, על סוגיות כמו כפייה דתית ו"מדינת הלכה" ועוד. מעבר ליתרון שבכל מפגש שכזה בין חובשי הכיפות לגלויי הראש, יש סיכוי שבעקבות התוכנית נזכה לראות סוף סוף תלמידים שמקבלים שיעורי אזרחות אמיתיים, ולא מצבור של דעות קדומות על הצד השני.

(צילום: צילום: מרים צחי)ברכות לחנות החדשה

עורי, דברי שיר
ברכות לרשת הספרים והמוזיקה "דברי שיר", על פתיחת החנות החדשה בתחנה המרכזית בירושלים. "דברי שיר" אינם חדשים בתחנה המרכזית, כידוע לכל צרכני התחבורה הציבורית, אבל בנוסף לדוכן בכניסה לתחנה הושקה השבוע חנות של ממש. לא סתם דוכן עם כמה ספרים וכמה דיסקים, אלא חנות ספרים שלמה. מדובר בשדרוג משמעותי, שנותן ליצירה היהודית מעמד מכובד, ועם זאת המדור מאחל לחנות החדשה - הממוקמת בקומה העליונה של התחנה המרכזית - שתהיה דומה בדבר אחד לדוכן המוכר של קומת הקרקע: חשיפה לקהל רחב ומגוון של אוכלוסיה. שלחנות החדשה יהיה רייטינג גבוה, והיא לא תשרת רק את אלה שפוקדים בדרך כלל את אותה קומה - המתפללים בבית הכנסת של התחנה, והממתינים ברציפים של יהודה ושומרון.

השומר שבת עם הבן והבת
שכוייח השבוע מוענק לח"כים גלעד ארדן, מירי רגב, אורי אורבך ויריב לוין (סליחה אם המדור פספס מישהו). המכנה המשותף לארבעת השמות הנ"ל הוא קודם כל השתייכותם לקואליציה, ואם הצצתם בכלי תקשורת כלשהו (או לפחות במדור זה) בשבוע החולף - רק מאיזכור המילה "קואליציה" כבר ניחשתם בוודאי את נושא האייטם: שבת הגיבוש בצפת. נדמה שחוץ מהשאלה מי קיבל "הגבהה", כל הפרטים על אותו סופשבוע כבר פורסמו בכל מקום אפשרי, ונשאר רק להעניק שכוייח לאלה שבחרו לוותר על האירוע, מסיבה אחת (בהנחה שזה לא היה סתם תירוץ כדי להתחמק): כדי להיות בשבת עם הילדים. לא כאן המקום לדון ביחס הראוי בין החיים הציבוריים ובין חיי המשפחה, ולהכריע האם נכון להעדיף את הגיבוש המשפחתי על פני הגיבוש הקואליציוני, אבל טוב לדעת שלנבחרי הציבור אכפת מבניהם ובנותיהם, ושמבחינתם השבת מוקדשת אך ורק לבית. בפעם הבאה שתתקיים שבת גיבוש דומה, שכוייח השבוע יוענק לנתניהו - אם יאשר להביא לשבת גם את הילדים.

ותהייה קטנה לסיום
לאחר הרצח שבוצע השבוע בגבעת שמואל, ככל הנראה על רקע סכסוך כלשהו בעולם התחתון, החשוד ברצח טען שאין לו קשר לסיפור: לטענתו, בשעת הרצח הוא בכלל היה באמצע תפילה בבית הכנסת. אילו המדור לא היה נולד במקום שבו התבצע הרצח, התהייה שלו היתה "מה, יש רוצחים בגבעת שמואל? זאת לא שכונה ענקית של דתיים?" אלא שהוא יודע שהתהייה הזאת מבוססת על שתי הנחות יסוד שגויות: א. גבעת שמואל היא שכונה ענקית של דתיים; ב. דתיים לא יכולים לרצוח.
התהייה האמיתית היא הרבה יותר רצינית: איזו מין טענה זאת, "הייתי בבית הכנסת"? תוך כדי תפילת מנחה קצרה אחת, אנשים מסוגלים לשלוח הודעה בסלולרי, להציץ בעיתון, לקבל מיילים, לסגור עסקאות ולמכור בתים. אז מה הבעיה לקום באמצע חזרת הש"ץ, או בין גברא לגברא, ולירות במישהו?

והתחזית לשבוע הבא: מגמת הפיצול של "הבית היהודי" תימשך, עד לכדי שתי סיעות עם שלוש ועידות וארבעה חשבונות בנק, ובכך יישבר שיא המאמצים שנעשו אי פעם כדי להגיע לאחדות.