פרשיות השבוע

מי אמר שהציבור הדתי לא משפיע על החברה הישראלית? אחרי שהמגזר החרדי החליט כבר מזמן שהבעיות שקיימות במדינה אינן מאפשרות לחגוג את עצמאותה, ואחרי שאחוז קטן מהציבור הדתי-לאומי החליט שפינוי יהודים זאת סיבה להתעלם מחסדי שמים כמו קיומו של צבא יהודי, עכשיו ניתן לראות את התופעה גם בצד החילוני. במטה לשחרור גלעד שליט קראו לא להניף את הדגל, ואחיו של החייל החטוף התפרץ לטקס הדלקת המשואות. היו כאלה שטענו כי מדובר בצעד מבזה, ואכן שיבוש חגיגות יום העצמאות מבזה את הילדים שנמצאים מתחת לקו העוני, את תלמידי בתי הספר שחבריהם מאיימים עליהם בסכין, את הרופאים, המורים והעובדים הסוציאליים שנאבקים על שכרם, את המובטלים ועוד רבים שגם בשבילם היה צריך לקטוע את הטקס הממלכתי. מי יודע, אולי גם הם יקומו בשנה הבאה וינסו לעצור את הטקס, לאור ההצלחה של השנה.

יש לנו מספיק ימים בשנה לטפל בבעיות שלנו, ורק יום אחד לשמוח על הנס הגדול של עצם קיומה של המדינה. חבל להרוס גם אותו.

תקציר יום הזיכרון

אירועי יום הזיכרון נפתחו בהפסד של מכבי ת"א בגמר היורוליג, קצת לפני הצפירה - מה שחסך את הדילמה מתי וכיצד לחגוג את הזכייה בגביע אירופה, אבל לא נתפלא אם אנשים מצאו את עצמם בוכים על ההפסד יותר מאשר על חללי צה"ל; אירגון הכבאים העלה לדיון את השאלה על מה בדיוק מתאבלים ביום הזיכרון - דווקא על חיילים שנפלו על הגנת ישראל מול אויביה, או גם על אנשים שמסרו את נפשם למען אזרחים במאמץ לכבות אש. דיון חשוב על משמעותו של היום, אבל טוב שהוא נדחה לפעם אחרת ולא העכיר את יום הזיכרון עצמו; ערוץ 10 סוף סוף הצדיק את קיומו - בתחרות בינו לבין ערוץ 2 נדמה לפעמים שכל אחד מנסה לרדת לרמה ירודה יותר כדי לזכות ברייטינג, אבל הפעם העובדה שערוץ 10 שידר את ערב הזיכרון בכיכר רבין, גרמה לערוץ 2 להעביר לכל המדינה את הערב המוצלח של ארגון "זוכרים", שלאט לאט הופך מאלטרנטיבה דוסית לאירוע מרכזי.

(צילום ארכיון: אריקל, ויקיפדיה)

תקציר יום העצמאות

באופן מפתיע נערכה השנה לראשונה תפילה המונית בכותל בליל יום העצמאות (ההפתעה היתה כמובן לגלות שעד היום זה לא קרה); שיא השנאה ליום העצמאות נשבר כשגורמים בציבור החרדי תקפו בחריפות את הרב שמעון רוזנברג, אביה של רבקי הולצברג הי"ד שנמנה בין מדליקי המשואות, כי מותר כנראה לפגוע באב שכול בשם ההתנגדות למדינה; מנגד, בבית הכנסת של הגר"ח קנייבסקי לא אמרו "תחנון" (היתה שם ברית מילה באותו יום); פרופ' מיכאל שוורץ, שתרגם מחדש את "מורה נבוכים" והפך את ספרו החשוב של הרמב"ם לנגיש יותר לקהל הרחב, זכה להכרה הראויה וקיבל את פרס ישראל; הניגון הוותיק "הבן יקיר לי" של מלבסקי נכנס בכבוד ל-20 הגדולים במצעד שירי להקת הנח"ל בגל"צ (ועקף שלאגרים כמו "ישנן בנות" ו"מחר"); ואולי לא כולם שמו לב, כי הוא משך פחות תשומת לב ללא אבנר נתניהו, אבל חידון התנ"ך התקיים גם השנה.

שירי סעודה שלישית

אף אחד מכם, כנראה, לא יזכה להנות משני המופעים הקרובים של גידי גוב ויהודית רביץ, מהסיבה הפשוטה ששניהם יתקיימו במהלך השבת הקרובה, במסגרת סדרה של הופעות באמפי שוני. על פי הפרסומים, המופע הראשון יתקיים ב"שישי בערב", והמופע השני יתקיים ב"שבת בשקיעה". גלוי-הראש שרואה את המודעה אומר לעצמו, מן הסתם: וואו, מופע בשבת בזמן השקיעה, זה נשמע יפה. חובש הכיפה שרואה את המודעה אומר לעצמו, אולי: כמה חבל, אנשים פשוט לא מכירים את המושג "סעודה שלישית" (שלא לדבר על שעת "רעווא דרעווין"), ולא יודעים איזו חוויה מוזיקלית ורוחנית הם מפסידים.

אילו יהודי היה יודע מה זה שבת קודש.. (צילום: itsik64-cc-by)

האח האובד

שכוייח השבוע מוענק למארק נדסאנדג'ו. בחור סיני שאולי לא יצא לכם לפגוש, אבל בוודאי שמעתם על אחיו החורג - ברק אובמה. נדסאנדג'ו דומה מאוד לאחיו מצד האב במראהו החיצוני, אבל יש ביניהם הבדל אחד משמעותי: נדסאנדג'ו חשף לפני שנתיים וחצי שאמא שלו יהודיה. וכמו כל בן לאם יהודיה, גם הוא למעשה יהודי גמור. עכשיו נדסאנדג'ו (ברוך בורא ה"העתק-הדבק" במחשב, ברוך הוא. אפשר להשתגע מלכתוב את השם הזה ארבע פעמים באייטם אחד) הגיע גם לביקור שורשים בארץ הקודש, ונפגש עם הרב מצגר בלשכתו. השכוייח מוענק לו (וכן לאימו, היידישע-מאמע מקניה, ששלחה אותו לביקור זה) קודם כל על כך שבשונה מאורחים דיפלומטיים מסוגו של אחיו - הוא לא נפגש עם ראש הממשלה, עם שר הביטחון או עם הנשיא, אלא דווקא עם הרב הראשי; ושנית, הוא מוענק לו על עצם הביקור, שחשף מחדש את העובדה שלנשיא ארה"ב יש אח יהודי. (אובמה כנראה ניסה למנוע את המבוכה, ואירגן באותו זמן חיסול מתוקשר של בן-לאדן כפעולת הסחה, אבל זה לא עזר למנוע את פירסומו של נדסאנדג'ו הגאה ביהדותו.)

ותהייה קטנה לסיום

מכיוון שתמונתו של בן-לאדן המנוח לא עברה את הצנזורה האמריקנית, וכלי התקשורת בעולם היו חייבים לפרסם איזושהי תמונה שתנציח את המאורע, זכתה לפרסום תמונתם של בכירי הממשל בארה"ב כשהם צופים בחיסול. לא מדובר בתמונה מיוחדת במינה; מי שיעלעל בספרי ההיסטוריה עוד 50 שנה ויסתכל בתמונה, לא יצליח לדעת אם אובמה וחבריו צופים בבן-לאדן, במהומות בלוב, בנאום של נתניהו או בפלייאוף של ה-NBA, אבל זאת היתה הזדמנות לאסוף את כל החבר'ה בבית הלבן לתצלום קבוצתי. זאת גם היתה הזדמנות לכמה חובבי לצון ולא-חובבי חרדים להבחין בכך שבאחד מהעיתונים החרדיים בברוקלין, שפירסם גם הוא את התצלום הפופולארי, מחקו את הילארי קלינטון מהתמונה.

שאלה מעניינת (צילום: הבית הלבן)

המדור אינו מתערב בנהלי הצניעות של העיתונות החרדית בארץ ובעולם, ואין לו משהו נגד המדיניות שלהם, אבל בכל זאת מעניין אותו - מה הם היו עושים אילו הילארי היתה גוברת על אובמה בבחירות המקדימות, ונבחרת לנשיאת ארצות הברית? איך הם היו מסתדרים ארבע שנים בלי התמונות שלה?

התחזית לשבוע הבא: רשמי החתונה המלכותית באנגליה ימשיכו להיות נושא חם גם בישראל, עד שיגיע ל"ג בעומר ונוכל לחזור לדבר על החתונות שלנו.