פרשיות השבוע

בתאונות דרכים אפשר למצוא אשמים, התנגשויות בין רכבות לכלי רכב פרטיים מדליקות אצלנו הרבה נורות אדומות, אבל לפעמים פשוט אין מה להגיד. כשעץ נופל פתאום על ילד והורג אותו, למשל. אלרואי יומטוב ז"ל השאיר אחריו כאב, געגוע ותדהמה נטולת-הסברים. אולי זו דרכו של מלאך המוות, אולי ככה נראית גאולה, אולי פשוט כך עלה במחשבה לפניו.

הוא כבר יסתדר

גזרה על המת שישתכח מן הלב. אדם שהולך לעולמו, דגול ככל שיהיה, עשוי להידחק בשלב מסויים לפינה חשוכה בתודעה הציבורית. אולם חסד אחד נעשה עם המת, והוא קיומם של מספרים עגולים; 25 שנה לפטירתו של פלוני, ופתאום יש הזדמנות להיזכר בו, לעסוק בפועלו וללמוד ממשנתו, ואחר כך לשכוח אותו שוב עד ליארצייט ה-30, ואחר כך ה-40 וכן הלאה. התאריכים "העגולים" הם תקוותם היחידה של אלה שלא זוכרים אותם בתאריכים הלא-עגולים. יחידי סגולה, שזכרונם ממשיך לחיות גם הרבה אחרי מותם, פחות זקוקים לכך.

לכן, אף על פי שבדיוק היום מלאו 75 שנה לפטירתו של הרב קוק, המדור אינו רואה צורך להרחיב על כך את הדיבור.

מי באמת קורא את ההסכמות לספר?(צילום: מתוך וידאו- הקול היהודי )

הסכמה כללית

ע"פ עיקרון חשוב שמנחה את ארון הספרים היהודי מקדמת דנא, לא משנה איך יראה הספר, מה יהיה שמו, מה יהיה עובי הכריכה והאם בכלל תהיה אחת כזאת - העיקר שתהיה "הסכמה". אחת, או שתים, אפילו שלוש, וכל המרבה הרי זה משובח. תוכן ההסכמה, לעומת זאת, פחות קריטי. כל ספר הלכתי צריך להיפתח במכתב קצר שבו רב ידוע יתן את תמיכתו לספר; פחות משנה מה יגיד אותו רב. לא מצפים מהמסכים לעבור על כל מילה בספר ולאשר זאת; גם "עיינתי בחלקים מן הספר והרי הוא משובב נפש ומאיר עיניים" עובר, גם "מפאת דוחק הזמן עלעלתי בקצרה בין דפיו והדברים בהירים ונכוחים כביום נתינתם מסיני" בא בחשבון, ואפילו סתם "בעווה"ר רבו טרדותי ולא הספקתי לעיין כלל בספר, אך יודע אני במחבר ספר זה שהוא תלמיד חכם וירא שמים גדול, ובוודאי לא יוציא דבריו לבטלה" הולך. בקיצור, נדמה שאיש לא התייחס מעולם ברצינות כה תהומית להסכמות של ספרי הלכה, כמו שמתייחסים בבג"צ להסכמות שבתחילת ספרו של הרב יצחק שפירא.

תתיר צרורה

אפשר להתעורר לחיים גם אחרי 2000 שנה של מוות. השבוע פורסם כי קברו של רבי נחוניא בן הקנה, מגדולי חכמי המשנה, נחשף מחדש לאחר שנים רבות של היעלמות מעיני הציבור. כך שאל הדמויות המרכזיות ביותר בצפון הארץ - רבי שמעון בר יוחאי, רבי מאיר בעל הנס, רבי יונתן בן עוזיאל ועוד - עשויה להצטרף אישיות נוספת, ואת המהלך המשמעותי הזה היא מבצעת בזמן שהיא קבורה מתחת לאדמה. לולא היה מדובר בתנא ש"מעולם לא עלתה על מיטתו קללת חברו", ש"ותרן בממונו היה" ושעל שמו רשומה התפילה שאותה נוהגים לומר לפני עיסוק בתורה - "שלא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם", אולי הוא גם היה תובע עכשיו זכויות יוצרים על הלהיט שחיבר לפני אלפי שנים, "אנא בכח".

הרבנים מתגייסים(צילום: b3nscott-cc-by)

זכויות הפולקע

שכוייח השבוע מוענק לעמותת "אנונימוס", על מאבקה למען שיפור בתנאי הגידול של התרנגולות בישראל, ולא פחות מכך - על כך שהם רתמו למאבק גם את הרב יונה מצגר, הרב אבינר והרב בני לאו. לשיטתם, הקשר בין התורה לתרנגולת אינו מסתכם בכשרות, וגם לא בפולקע לשבת, אלא גם בסוגיות של צער בעלי חיים. לא, אירגון למען זכויות בעלי חיים לא חייב לשמור על תדמית שמאלנית-נאורה-אנטי דתית; אדרבה, כדאי לשאר אירגוני זכויות החי והצומח, שלא לדבר על אירגוני זכויות האדם, למצוא בעלי ברית בבית המדרש.

ותהייה קטנה לסיום

כיוון שהמדור מצא את עצמו מתייחס לקמפיין האחרון של "אינטרנט רימון", הוא רואה צורך לפרסם עידכון, למי שלא שם לב לפרסומות בעיתונות הדתית: החופש הגדול אמנם עדיין כאן, והילדים עדיין מרותקים למחשב, אבל הקמפיין של "אינטרנט רימון" עם נויה מנדל הסתיים. במקומה, גייסו באינטרנט המבוקר סלבריטי אחר (שלמעשה מופיע בלוגו של אינטרנט רימון כבר מזמן, אבל עכשיו הוא מככב בפרסומות עצמן, בצבעו המקורי) - האיש הירוק שברמזור. למה דווקא הוא? יכול להיות שהוא פשוט הרבה יותר מפורסם ומוכר, או שהוא נבחר בזכות ההערצה חוצת-המגזרים כלפיו?

בברכת לא משנה מי צודק בקשר למשט - בוועדת החקירה שכל יהודי אמור לעשות לעצמו החודש, אי אפשר לזרוק את האחריות על אף אחד אחר.