זה הוא התחיל!
השבוע, חל י"א חשוון ואי אפשר היה לברוח מזה. בכל שנה, הטקסים, הנאומים, אוהלי ההידברות וההתעסקות האובססיבית בכוונותיו/תכונותיו/תנאיו ומשפחתו של יגאל עמיר, תורמים לכך שגם אם בילית את היום באמבטיית סבון, חפפת טוב טוב, שפשפת חזק חזק ולסיום הכנסת את הראש למכונת הכביסה (בתוספת אקנומיקה וחומץ), לא הצלחת להעלים את ענן האשמה שמרחף לך מעל הראש מעצם היותך מאמין בבורא עולם (שלא לדבר על הביקור של החבר בבר אילן. תתבייש).
המנהיגים התחרו בניהם באוצר מילות הגנאי לרוצח, אוצר מילות השבח לנרצח, ובחרו להעלים את עניין פטירתה של רחל אמנו שמזכיר לנו את השבויים והנעדרים. למרות האקטואליות הבוערת אף אחד מהם לא שילב בנאומו את המשפט "ושבו בנים לגבולם".
במחשבה שניה, זה הרי ברור. כי או אז היו צריכים להפנות את מילות הגנאי החריפות אל עצמם וזה כידוע לא נהוג בפוליטיקה. מי אמר שאין מורשת רבין?
שירת מוח
כשהזמר אריאל זילבר קרא השנה להתייחס לרוצח יגאל עמיר כאל כל אסיר (אפשר גם מחבל פלשתיני- אותם תנאים), קראה נורית דאבוש, יו"ר הרשות השניה, להחרים את שיריו בעקבות דעותיו. כתגובה, פרסמו אנשי ימין עצומת תמיכה בזמר, וקראו שלא להחרים את שיריו ושאין קשר בינם איכותם לבין נטיותיו הפוליטיות.
אך אם בכל זאת יבחרו בתקשורת להחרים את שיריו ולהכריז על שמיעת שירים נטולים פן פוליטי, בבקשה לא לשכוח את הזמרים הבאים: אביב גפן, אחינועם ניני, שלום חנוך, אריק איינשטין ומירי אלוני. למהדרין מומלץ לעבור "לקול המוזיקה". מה שבטוח בטוח.
סדר בסלט
פעם זה היה עניין פשוט - מוציאים מהמקרר עגבניה, מלפפון ואולי גם פלפל. מקלפים, חותכים לקוביות, מערבבים, מוספים קצת מלח (אפשר גם שמן זית) ומקבלים תוספת קלה וטעימה לארוחה.
אבל השנה, המצב הסתבך לאין ערוך, ולא רק בגלל תוספת הסעיף "גזור ושמור עד שירקב" למהלך ההכנה, אלא בעיקר במציאת המקום בו אפשר לקנות ללא חשש בעיות כשרות, ללא חשש בעיות בבנק וללא חשש בעיות עם הדוד החקלאי.
איכשהו יצא שכמה שניסינו לצאת מזה בזול - הסתבכנו עם אחד הגורמים לעיל ויצאנו מבולבלים. אבל אז בא ארגון "צהר" ששלום בית זה הקו המנחה שלו, והוציא אותנו מהעניין בכבוד ובלי ויכוחים מיותרים. בכתבה בלעדית לאתר "כיפה", נחשף שהארגון מתכוון להוציא תעודות כשרות בלעדיות משלו שיאשרו את היתר המכירה, וזה למרות התנגדות החרדים והרבנות הראשית לעניין. העניין קיבל עוד אישור מצד לא צפוי, כשבג"צ פסק נגד ההחלטה של הרבנות הראשית בה כל רב מקומי קיבל אישור לתת כשרות בהתאם להשקפת עולמו.
ועל זה אמא הייתה אומרת (חוץ מהתזכורת האלמותית שבשבת חותכים יותר עבה) "שכל אחד יאכל את מה שבישל". בתאבון.
עושים רעש
השבוע הודיעה מפלגת המפד"ל שהיא פותחת במעשים נגד חלוקת ירושלים. בפגישה שנערכה בין מזכ"ל המפד"ל לראש עירית ירושלים הוחלט לאחד כוחות ולשתף פעולה.
רק להזכיר לראש עירית ירושלים, שכשמדובר במעשים, גם אם זה רק פעילות הסברה או מחאות, המפד"ל לא ממש נושאת בתואר האלופה. לכן טוב יעשה אם ימצא לו עוד שותף ועדיף ממחנהו הפוליטי שיודע לעשות את העבודה (וגם יודע לעשות רעש, אבל על זה בהזדמנות אחרת).
עושים עליה
השבוע בבני ברק נדקר בבטנו הזמר ויוצר הראפ החסידי ביידיש, חיים שלמה מאייעס. מהכותרת שהתפרסמה באתר YNET ניתן היה לחשוב שהזמר נדקר בעקבות היצירה שלו, אך כבר בשורות הראשונות של הכתבה ניתן היה להבין את הטעות.
הזמר נדקר כאשר ניסה להפריד בקטטה של מספר אנשים ברחוב, אך הם בחרו משום מה לפרוק את זעמם דווקא עליו. עצוב ונורא שהמצב ברחובות הארץ נראה כך, אבל לפחות הראפ נהיה אקטואלי מתמיד ואין צורך להמציא מילים חדשות רק לתרגם את המקורי בחו"ל. חסכוני.
לפנטז על דברי תורה
עולמם של הפעוטות בני השלוש הוא מרתק. ילדים מרחפים, כוח המשיכה, קוסמים, עובדות, חיות מדברות וגננות קופצות בנגי, חיים בשלום אחד ליד השני ללא שום בעיות התאמה או חוסר הגיון. הכל נכון והכל מעניין, אפילו אם הוא רק כתוב בספר או מוצג על מסך הטלווזיה.
כך, כשהפרחחית מספרת מה קרה היום בגן, חזקה על הסיפור להכיל עובדות ממה שקרה בגן השנה ובשנה שעברה, תיאורים מהספר האחרון שקראנ,ו וחוסר נוראי ועקבי בפאנץ ליין. על כן, כבר חדלתי מזמן להקשיב ועברתי למצב האזנה אוטמטית בו מהנהנים בראש מידי פעם, ואחרי שדואגים לבדוק שהמשפט לא הכיל מילים כגון "הרבצתי" או "הרגתי", ניתן להוסיף "כן" או "נכון מאוד".
בפעם האחרונה, לאחר העדרות של יומיים מהבית, נאלצתי לשהות במצב זה כחצי שעה כיוון שהפרחחית התעקשה לספר לי את כל מה שעבר עליה (או שחשבה שעבר עליה) ב-48 השעות האחרונות. ומזל שהגיעה ארוחת צהריים, אחרת הייתי נטועה במצב הזה עד עכשיו.
אבל מסתבר שלא רק ילדים שוהים במצב התמידי של ערבוב בין דמיון למציאות. הוכחה לכך ניתן לראות בכתבה שפרסם אברהם תירוש באתר NRG יהדות על התבטאויותיו של הרב עובדיה שזכתה לקבל את הכותרת ההזויה: "המהפך של עובדיה".
הכתבה דנה בדבריו האחרונים על נחיצותם של חיילי צה"ל "ומה היינו עושים בלעדיהם", שסתרה לכאורה, לפי טענת מר תירוש, את ההתבטאות הקודמת בדבר חטאי החיילים ו"מה הפלא שהם נהרגים". הערבוב בין כוונותיו במילותיו של הרב עובדיה לבין המציאות אותה רואה הכתב מעולם לא הייתה מצחיקה יותר. הרי המהפך, אם ישנו, חל בעיקר בהבנתו של הכתב את דבריו של הרב ולא להיפך.
ומכיוון שאין כמו ילדים להבנתה הפשוטה של המציאות, אסיים במילות הפרחחית לאחר שסיימה את המונולוג הארוך והחלומי ביותר בתולדות ביתנו: "וואו אמא! כמה מילים היה לי!".
אכן. זהו סוד קסמה של מודעות עצמית...