השבוע האחרון היה מלא בעצרות זיכרון לרב מרדכי אליהו זצ"ל, בכל מיני מקומות ובכל מיני סוגים וגוונים, במלאת שלושים (מה, כבר?) לפטירתו. זה מרשים, זה חזק, זה עוצמתי, אבל זה גם נראה כמו ניסיון להמשיך להאחז איכשהו ברוחו של הרב אליהו, גם כשגופו כבר איננו עמנו. שגם זה מרשים ועוצמתי, כמובן, בתנאי שנצליח גם להמשיך הלאה, בלעדיו, אחרי השלושים.
לא משכנע
כשמנסים להדביק שני עצמים אחד לשני, יכולות להיות שתי אפשרויות: או שהם יצליחו להידבק זה לזה, או שלא. במקרה שלא, אפשר לנסות להדביק פעם שניה, או פעם שלישית, לנסות דבק אחר, סלוטייפ, דבק מגע, מהדק או הלחמה. אחרי כמה ניסיונות שמסתיימים בכישלון מחפיר, בדרך כלל מומלץ להפסיק. לא להרים ידיים, פשוט לנסות להבין למה זה לא עובד.
 |
|
הניסיון הקודם (צילום: יחצ)
|
המפלגות של הציבור הדתי-לאומי-ימני כבר שחוקות מרוב ניסיונות הדבקה. השבוע הוכרז באופן רשמי על ניסיון נוסף: "האיחוד הלאומי" ו"הבית היהודי" מתעתדות לרוץ לבחירות הבאות כרשימה משותפת. בפעמים הקודמות שזה קרה - המדור היה מאוד מרוצה מהעניין, אבל הפעם זה לא משכנע אותו. אם כל ניסיונות האיחוד הקודמים לא צלחו, לא ברור למה שהפעם זה יעבוד. אם לא יבוא שום שינוי מהפכני בכיוון החשיבה, החבילה תתפרק שוב על כל שטות קטנה ששנויה במחלוקת. ליתר דיוק: אם לא יבוא שום שינוי מהפכני בציבור, ואנשים ימשיכו לזלזל בכל מי שחושב קצת אחרת מהם, אי אפשר לצפות מנציגיו לכנסת להחזיק מעמד ברשימה אחת.
תוקעים ותקועים
המדור מבין את הקמפיין החדש של "המטה המשותף", שהחל השבוע לזעוק באזנינו ש"ביבי רומס את ההתיישבות", אע"פ שעוד לא הוחלט על המשך כלשהו של ההקפאה, ואע"פ שעד עכשיו ראש הממשלה עמד פחות או יותר בלחץ האמריקני. אבל את התמונה שתקועה שם - שלושה אנשים שעומדים ותוקעים בשופר - הוא פשוט מתקשה להבין.
מתנצחים ומנציחים
לאחר שסערת בית הספר בעמנואל שככה קצת, הגיע שלב הסיכומים. לכאורה אין כל כך צורך בשלב סיכומים, אבל בעיתונות החרדית כבר התפרסמו השבוע מוספים לסיכום המערכה - סיקורים נרחבים, כל האירועים, כל התמונות וכולי. מדובר בפרשייה שארכה כמה ימים בסך הכל, ובכל זאת יש תחושה שקרה כאן אירוע משמעותי. אבן דרך. הציבור החרדי הותקף בצורה משמעותית, והגיב בצורה משמעותית לא פחות. שאף אחד לא יחשוב שהיה פה איזשהו תאקל, אבל בסוף נמצאה פשרה והבעיה נפתרה; הרבה גורמים בציבור החרדי (וסביר להניח שגם בצד השני של המתרס) רואים בסיפור הזה אירוע רב-חשיבות ששווה הנצחה, קרב שיש לו מורשת-קרב. מן הסתם הם גם יחכו להזדמנות הבאה, כדי לצאת לעוד קרב כזה.
 |
|
שלישיית מה קשור. מודעת הפרסומת החדשה
|
אין יאוש
שכוייח השבוע מוענק הפעם באופן בלתי חוקי (כיוון שהוא לא בדיוק שייך לשבוע האחרון) לקמפיין החדש של רשות המים. כותרת הקמפיין כבר מוכרת לכולם: "ישראל עדיין מתייבשת". החידוש הוא במשפט שמגיע בהמשך: "משבר המים יסתיים בעוד שלוש שנים - רק אם נמשיך לחסוך". למעשה, המשפט הזה לא היה אמור לזכות את הקמפיין בשכוייח, אלא בשלל קיתונות של לעג ובוז: איזה נביא עובד ברשות המים ויודע מתי יסתיים המשבר? אולי בשלוש השנים הקרובות לא תרד אף טיפת גשם בארץ? האם התחזיות לוקחות בחשבון את ההשפעה של התפילות והמעשים של עם ישראל בשלוש שנים הקרובות?
המדור לא בדק את העניין, אבל יש לו הרגשה כי רשות המים מודעת לכך שאין לה יכולות נבואיות. לא, בכלל לא בטוח שאם נמשיך לחסוך המשבר יסתיים תוך שלוש שנים, אבל הגיע הזמן לנסות את הגישה האופטימית. לא רק לאיים ולהבהיל את הציבור, אלא גם לזרוע תקווה. כדאי לכם להתאמץ ולחסוך במים, זה עוזר, אנחנו בדרך הנכונה. אולי דווקא השיטה הזאת תצליח יותר משיטת האיומים, המוכרת לנו מהקמפיינים למלחמה בתאונות דרכים / מחלות / העסקה בלתי חוקית ומה לא. אם תשקיע - באמת יהיה טוב.
ותהייה קטנה לסיום
כל מי שנכנס השבוע בשערי תל אביב, ועבר באזור רכבת ארלוזרוב, והוא אחד מאלה המסתכלים על שלטי החוצות הענקיים המרצדים לצד הכביש (באמצע הפקק ברמזור, או ח"ו תוך כדי נהיגה), הבחין בוודאי בפרסומת ענק חדשה ומוכרת. כלומר, הטקסט שלה מאוד מוכר: אנכי ה אלוקיך, לא יהיה לך אלהים אחרים, לא תשא וכדו. עשרת הדברות כולן רשומות (בעיצוב מזעזע למדי) בשני לוחות ברית, על רקע ציור של הר שכנראה אמור להיות הר סיני. כמו שמפרסמים לציבור הרחב חטיפים, מכוניות וסרטי קולנוע, כך צריך לפרסם גם את חוקי התורה. והתהייה: כמו שמפרסמים לציבור הרחב חטיפים, מכוניות וסרטי קולנוע? ככה צריך לפרסם גם את התורה?
בברכת גם המדור - שסובל מעיוורון צבעים קל, מתקשה להבחין בין צבעים דומים וגם בין סולידאריות לסולידאריות - מניף בזאת סרט כתום. ושבו בנים לגבולם.