פרשיות השבוע

מסקנות מהתרגיל הנרחב של פיקוד העורף שהתקיים השבוע: במקרה של אזעקת אמת, צריך לדאוג שהיא תישמע כמו אזעקה (אילולא המדור היה יודע שבשעה 11:00 צפויה להישמע צפירה, הוא היה חושב לתומו שסופת חול משתוללת בחוץ); במקרה של אזעקת אמת, יש להשמיע צפירה נוספת, 18 דקות לפני כן, עבור הירושלמים; במקרה של אזעקת אמת יש לדאוג שצלמי העיתונות יכנסו למקלטים, ולא ירוצו באופן אינסטינקטיבי לחפש חרדים שאינם עומדים בצפירה.

רואים שחורות

הראיון עם סגן השר יעקב ליצמן ב"סופשבוע" של "מעריב", היה יכול להוות אקט של סובלנות, של הקשבה, מוכנות לשמוע את דעותיהם של החרדים, הכרה באנושיות שלהם. אמנם המגננה של ליצמן כמעט ולא כללה הסברים שינמקו למה זה כל-כך נורא להזיז קברים, ואולי כל העניין הוא להילחם על כבודה של התורה גם בלי להבין כלום; אבל מכל מקום, זאת היתה הזדמנות לאפשר לנציג הרשמי של מאבקי החרדים להסביר קצת את עצמו. הבעיה היא, שהתמונה הגדולה והמאיימת של פניו של ליצמן בעמוד השער, על רקע שחור זועק, הרסה הכל.

סיום הפרויקט היה אמור להיות אירוע ענק(צילום: ישיבת תקוע)

סיים את הש"ס

כשהרב עדין שטיינזלץ התחיל את מפעל הפירוש שלו על התלמוד, זאת היתה פריצת דרך בעולם התורה. תלמוד מתורגם, פירוש בעברית פשוטה, הזזת התוספות לשולי העמוד, זיעזעו את כותלי בתי המדרש. סיום הפרוייקט, אם כן, היה אמור להיות אירוע ענק, רגע היסטורי, נקודת ציון משמעותית. אז אמנם הוצאת המסכת המבוארת האחרונה לאור זכתה למעט יחס, ואפילו קיבלה ראיון אצל רזי ברקאי בגל"צ, אבל לא הרבה יותר מזה. מה לעשות, לא חסרים היום שטיינזלצים. כל מי שנכנס היום לחנות ספרים תורנית, במגזר הדתי-לאומי ואפילו יותר במגזר החרדי, יכול לבחור את הגמרא המבוארת המועדפת עליו, מתוך מגוון תרגומים ופירושים המסבירים את מהלך הגמרא בצורה קלה ופשוטה. המחברים שלהם עושים את אותה העבודה (פחות או יותר. אין אצלם הרחבות היסטוריות או לשוניות בשולי הדף, למשל), אבל מבחינתם הרב שטיינזלץ עדיין נחשב מוקצה (התירוץ הרשמי שלהם להבדל ביניהם לבין הרב שטיינזלץ הוא ש"הוא שינה את צורת הדף"). ואין סיום מוצלח יותר למפעל חיים, מאשר לגלות שכבר "לא צריך אותך", כי כולם הולכים בדרכך.

זמר שתי התשובות

שוק הזמר המזרחי שאימץ את הסלוגן "אני לא בן של מלך" של קובי פרץ, מתלהב עכשיו מהלהיט "אני בן של מלך" של מידד טסה. במקביל, אריאל הורוביץ, שעשה את כל הדרך לארה"ב כי הוא היה בסרט אמריקאי והתאהב בשחקנית, יוצא עכשיו מהסרט עם שיר מחאה נגד התלות באם הריקה אמריקה. סוג של חזרה בתשובה.

רם עמנואל(מימין) חוגג ועובד (צילום: United States Congress)

ותודה להורי שהביאוני

שכוייח, וכמובן גם מזל טוב, למשפחת עמנואל מהבית הלבן, שהשקיעה ואירגנה לבנם מסיבת בר-מצווה בארץ ישראל. הקפאה או לא הקפאה, מדינה אחת או שתיים, ארץ ישראל היא לכל הדעות המקום המועדף לערוך בו בר-מצווה. כך שלעזוב את העבודה הסגן-נשיאותית החשובה ולהגיע ארצה, זה צעד מתבקש; השכוייח הוא בעיקר על המוכנות של רם עמנואל לשלם את המחיר של באזז תקשורתי והמון פגישות, בעיצומן של חגיגות גיל המצוות.

ותהייה קטנה לסיום

הקרב המרתק בין מערכת החינוך לבין התלמידים על בחינות הבגרות במתמטיקה, שכלל עבודה מודיעינית מוצלחת של הנבחנים, תגובה ממוחשבת מבריקה של הבוחנים וסיום מקורי של אתר האינטרנט שהחליט לקורס בזמן אמת, הותיר אחריו בסופו של דבר מספר שאלות (המדור מבטיח שהוא לא העתיק אותן משום שאלון): לאן המלחמה על טוהר הבחינה תתפתח במועד ב? האם ניתן להוכיח מהנתונים שאפשר להתקמבן בחיים גם בלי לדעת מתמטיקה? האם יש פיתרון אמיתי, לא ממוחשב, לבעיית הרמאות? האם גם ההדלפה הזאת קשורה ל"הארץ"? והאם השיטה של אתר עם קוד, שרק בעלי גישה יכולים להיכנס אליו ולקרוא את המסמך הסודי, יכולה לעבוד גם בהכרזה על השם החדש בבני עקיבא בשבת האירגון?

בברכת ל-1, ל-2, ל-3 ולכל היתר: תגיבו קצת יותר, הטוקבקים כאן נהיו קצת משעממים לאחרונה.