אז למה מצפים עכשיו, אחרי שגמרנו לספור את הימים עד שבועות? אפשר לספור את הימים עד לסוף שנת הלימודים, אפשר לספור את הימים עד המונדיאל, אפשר לספור את הימים עד החתונה של הבן-דוד, אפשר לספור את הימים עד יום ההולדת של סבתא, אפשר לספור את הימים עד לשבוע הספר ואפשר לספור את הימים עד ראש השנה.
אבל אפשר גם בלי לצפות לכלום, בלי לספור את הימים. פשוט להנות מהם כמו שהם.
מתהפכים בקברם
רוחות מלחמה שוב מנשבות באשקלון, וכמובן גם מחוצה לה, סביב הזזת הקברים. המלחמה הזאת מתנהלת כמו כל מלחמה נורמלית: צד אחד מוכיח שאי אפשר לדרוך עליו ויוצא להתקפה, הצד השני יוצא למתקפת נגד, הפגנות כוח, העילה למלחמה איננה משמעותית מדי, אין מקום לדיון או משא ומתן, בטח שאין עניין להקשיב לעמדה של הצד השני, ההבדל היחיד הוא שבדרך כלל במלחמה הקברים מגיעים בסוף, והפעם הם השלב הראשון. אבל חוץ מזה - במלחמה כמו במלחמה. השאלה היא למה כל ויכוח חרדי-חילוני חייב להתנהל כמלחמה.
 |
|
מועצת יש"ע: מגלים את האינטרנט
|
הכל פתוח
מועצת יש"ע משיקה בימים אלה את המיזם החדש שלה, "ישראל שלי - מהפכה ציונית באינטרנט". הרעיון הוא להשתמש ברשת האינטרנט לצרכי הסברה ציונית/ימנית. כלומר, לנצל את מה שנראה לרבים מאיתנו מרתיע, מפחיד ואף מזיק - היכולת הבלתי-מוגבלת של האינטרנט, הפתיחות, חוסר המעצורים, אי-צנזורה, הכל מותר. בעולם משולח רסן כמו הכפר הגלובלי הקטן והפרוע, אין גם עורכים בעלי אוריינטציה פוליטית מסויימת שיגידו לך מה להגיד ומה לא. הדרך אל דעת הקהל פתוחה. כך שבסך הכל די חכם לנצל את הכלי הזה, אבל דווקא בגלל אופיו הפתוח והמשוחרר - נשאלת השאלה האם למיזם מאורגן וממוסד של מועצת יש"ע יש בו מקום.
 |
|
יש ימי חופש שאפשר לקצץ(צילום: TammyK-cc-by-nd)
|
לו"ז לחופש הגדול
הוועדה שהקים שר החינוך, גדעון סער, אמורה להוציא מתחת ידה לוח חופשות חדש עבור מערכת החינוך. לפחות לפי התכניות, התלמידים אמורים לפחד מאוד מהלוח הזה, אולי אפילו יותר מלוח הכפל, וסביר להניח שגם המורים, וכמובן גם מפעילי הקייטנות, לא ישמחו כל כך לראות את מסקנות הוועדה. המגמה: יותר ימי לימודים, פחות חופשות.
כמי שבאופן כללי רואה ערך בחופשות, המדור מציע את הצעתו להסדר הקבע, לפני שתיגזר הגזירה: בחופשות סוכות - אל תגעו; חופשות אסרו חג - אתם יכולים לקחת את כולן, בקטנה; חופשת חנוכה - שלא תעזו לקצץ, ובאותה הזדמנות גם תחזירו לתלמידים את היום הראשון של החג; חופשת פסח - עדיף כבר שתקצצו את כל הימים שלפני פסח, ממילא תמיד נותנים עבודות לחופש ואין מספיק זמן לעזור בבית; את שאר החגים שלא הזכרנו - תשאירו כחופשה; החופש הגדול - אתם יכולים לקחת את שלושת השבועות, ממילא אין הרבה מה לעשות איתם.
אה, גם את החופשה של יום הבחירות פעם בשנתיים, אפשר לקצץ אם רוצים.
שכוייח השבוע מוענק לכל מארגני יום העיון המאוד-מושקע בנושא "תורה ואקדמיה", שהתקיים אתמול באוניברסיטת בר-אילן, ובראשם אנשי "בית מדרש ישיבתי לקהילות". מדובר בנושא טעון, ובשל כך גם נראה שדיברו עליו מספיק, אבל כשהרב אבינר, הרב אריאל, הרב מדן, הרב זלמן מלמד ועוד, מדברים על התמודדות עם תכני הלימוד, קביעת עיתים במהלך הלימודים באוניברסיטה, שליחות אנשי אמונה באקדמיה ועוד, ביום אחד, במקום אחד - זאת באמת עילה לשכוייח.
ותהייה קטנה לסיום
ידידת המדור, הלא היא הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פירסמה השבוע נתונים חדשים על חילונים, חרדים, דתיים, מסורתיים-דתיים, מסורתיים-לא-כל-כך-דתיים (לעניות דעת המדור הבלתי-מבינה-בססטיסטיקה, הפיצול הזה קצת מיותר), ערבים ומה שביניהם. בין השאר: החילונים מהווים פחות מ-50% מהאוכלוסייה (42%), אבל גם אלה שמגדירים את עצמם דתיים או חרדים הם פחות ממחצית (20%) והמסורתיים הם עדיין לשון המאזניים; רק חמישית מהחילונים מגיעים ממוצא מזרחי; 52% מהחרדים עובדים, ול-33% יש אינטרנט, לפחות בקרב אלה שהשתתפו במחקר;
אבל הנתון הכי מעניין הוא כמה אנשים מרוצים מחייהם: 96% מהחרדים, 91% מהדתיים, 86% מהמסורתיים ו-87% מהחילונים, כשבסך הכל 88% מהיהודים בישראל מרגישים שהם מרוצים מהחיים, לעומת 82% במגזר הערבי. אז קשה להיות יהודי, איזה כיף להיות יהודי, או שזה הולך ביחד?
בברכת בלילות הקיץ החמים שום דבר אינו קורה.