פרשיות השבוע

חכמה בינה ורוח הקודש

כשהוא שמע שבחב"ד מחפשים מתנדבים לאריזת חבילות מזון לנזקקים - הוא התייצב שם בין הראשונים, הפשיל שרוולים והחל לארוז. אח"כ הוא צירף לשם עוד אנשים, וכשנשאל איך הוא מרגיש במהלך ההתנדבות, הוא ענה: "אני לא יכול להיות מאושר יותר מהרגע שבו אני רואה אדם שמקבל חבילה של "כולל חב"ד" בערב החג. תלכו להתנדב, ותרגישו טוב יותר".

לא. לא ניחשתם נכון. זהו לא נבחר ציבור, לא רב ידוע וגם לא יהודי קשיש.

מדובר בכומר בחוטי בריאשווילי, נציג הקהילה היוונית הגרוזינית בארץ.

ונו, באמת. זו גם לא בדיחת גרוזינים.

עושים מתוק (צילום: BotheredByBees-cc-by)

דבשך ועוקצך

בנוסף חילקו השנה מטעם חב"ד, בפעם השלישית ברציפות, ערכות דבש עם ברכת שנה טובה למגורשי גוש קטיף וצפון השומרון. המבצע נקרא "עושים מתוק", ולדברי ראשי המטה העולמי של המבצע, זה נעשה בכדי להראות למגורשים שלא שכחנו את מה שנעשה להם.

אבל ביננו, עם המצב בטחוני ברצועת עזה, וה"מבצע הצבאי" רחב ההיקף המתוכנן שם בקרוב, לא נראה שיש מישהו ששכח.

אה, וזכרונו של החמאס עובד מצוין. בדוק.

אין לנו על מי לסמוך אלא

כשבני דודינו מחליטים לפרוץ במה שמכונה "אינתיפאדה", כל סיבה, הזויה ככל שתהיה, כשרה היא בעיניהם.

בפעם הקודמת כיהנה עליית אריאל שרון להר הבית כסיבה התורנית לירית הפתיחה, למרות שהקשר בין השניים רחוק מלהיות הגיוני. אבל בעוד שישנם אנשים הממונים על מציאת הפתרון הצבאי ומדיני לעניין (לפחות זוהי הגדרת תפקידם), קשה למצוא את אלו שאחראים על התחום האמוני.

אז הפעם, צעירי חב"ד הרימו את הכפפה והחלו אז בכתיבת ספר תורה לרפואת הנפגעים, לעילוי נשמת הפצועים ולעתיד טוב יותר. בימים אלו נסתיימה כתיבתו, והוא הובא אחר כבוד לרחבת הכותל, שם יוגשם ייעודו. חזק ונתחזק.

מדייטים אותך!

נמאס לך לדבר בטלפון עם אנשים שהמכנה היחידי המשותף ביניכם הוא ששניכם שייכים למין האנושי?

נמאס לך ללכת לחתונות של חברים ולהביא צקים כשאין לך שום תאריך יעד לקבלת הצקים בחזרה +ריבית?

נמאס לך לבהות לבד בטלוויזיה כשכל החברים כבר דנים ברשימת שמות מודרניים, מעונות אריסטוקרטים ומשכנתא פנומנלית?

אז הבשורה הרעה היא, שזה כנראה לא ישתנה בקרוב, לפחות לא בקרוב מאוד. הבשורה הטובה היא שיש מי שחושב עליך ואפילו ארגן לך כנס. בארגון ישפ"ה, ינסו לעזור לך למצוא את החצי השני בערב רווקים ורווקות מאורגן היטב. אבל אם לא בא לך להגיע לעוד כנס שכזה, תמיד אפשר להכנס לאתר ולהצטרף לחבורת המטקבקים המתוסכלים. אחרי הכל, אף פעם אי אפשר לדעת איפה מסתתרת הנשמה התאומה שלך.

חוסר צניעות נפשית

פליטת קולמוס

ספרו של חנוך דאום "אלוקים לא מרשה", יצא השבוע לחנויות ומעורר מחלוקת רצינית בציבור הדתי. העניין היה די צפוי, בהתחשב באופי טוריו הפרובוקטיביים שמתפרסמים מידי סופשבוע בעיתון.

בספר, בין היתר, דן חנוך (חנוך? איזו ציניות...) בפרשת אהבים שהייתה לו עם חבר בישיבה התיכונית, בדכאונותיו, בכדורים הפסיכיאטרים שלו, ובשמיעת רדיו ושליחת סמס בשבת.

אין ספק שאם היה קיים הביטוי "חוסר צניעות נפשית" - זו הייתה הוכחה ניצחת לקיומו. במחשבה שניה - מתישהו מישהו היה צריך להמציא את הביטוי הזה. ומזל שזה לא קרוב משפחה שלי.

ביטוח שעמום

לקראת החג, כולם עסוקים בשאלה הרת הגורל, היכן להעביר את סוף השבוע הארוך ביותר בתולדות מדינת היהודים. זקני צפת לא זוכרים חג כזה ארוך, זקני ירושלים לא זוכרים כזאת היסטריית התארגנות, וזקני חדרה כבר לא זוכרים איך מכינים גחנון. תשאלו את סבתא שלי.

אז אם עוד לא קניתם את כל הפאזלים הקרובים למקום מגוריכם ושכרתם את הדשא של השכנים, הנה סיפור מרתק לילדים ששווה עיון. מסוג הסיפורים שאני שומרת לרגעים בהם הפרחחיות מתחילות לבדוק את מצב הסבלנות המעורערת ממילא שלי. תקראו, תדפיסו ותשמרו. לרגעים נואשים ולחימום הלב

סודות קולינריים

החיים קשים לשומרי הכשרות, ועוד יותר לאלו שמקפידים על איסור אבקת חלב נוכרי. מטעמי תקציב, רוב חברות הממתקים משתמשות בזה, אפילו שלא כולן טורחות לציין את זה על האריזה. כך נהגה גם "תנובה" שציינה על מוצריה "באישור הרבנות", אך לא ציינה שהם מכילים אבקת חלב עכו"ם.

אבל יש גם בשורה משמחת - כי השבוע זכה אדם שתבע על כך את תנובה ב-15 אלף ש"ח, ובנוסף החל מהיום תאלץ חברת תנובה לסמן את המוצרים שמכילים אבקת חלב נוכרי.

לחיי הבחירה החופשית ולתפארת מדינת ישראל.

דוד במתנה

קשה להתאפק כשאתה ילד. כילדה היה קשה לי לחכות עד אחרי האוכל בשביל הממתק המפתה, לספור דקות עד המסיבה המיוחלת, ולשבת ליד הדלת עד שאמא תבוא לקחת אותי. אבל הכי קשה היה לחכות שהדודה תגיד לבד אם היא הביאה מתנה, ולחכות עד שתלך כדי לפתוח אותה בסקרנות מהולה באושר.

עניין המתנה היה כל כך מרגש, שלא היה אכפת לנו אם בתוך העטיפה מסתתר צעצוע קטן, חבילת טושים, ערימת גרביים או מגבת חוף דהויה. הכל היה שימושי, מרגש ואופציה נהדרת למשא ומתן בין האחים.

אבל הדור של היום, שלא כמו הדור של הלילה, לא מחכה לדודה שתבוא, הוא מסמס לשאול מתי היא כבר באה. הוא לא מציץ לכיוונה בחשש מאחורי הסינר של אמא, אלא שם לה בשומר מסך של הפלאפון את התמונה של המתנה המבוקשת, ודואג לצילצול תזכורת בכל כמה ימים (והיא המסכנה, כמובן לא יודעת איך בכלל מפסיקים את זה).

אם חס ושלום טעתה הדודה בחנות, או קנתה גויסטיק שלא מהפירמה המבוקשת, סביר להניח שתקבל פרצוף חמוץ, והילד יחזור עצוב להתבודד בחדרו מול המחשב כשאת המתנה הוא יתחב עמוק בארון עד לחג הבא.

אז אם לקראת ראש השנה החלטתם לעשות לו סדר בארון או לעשות לו סדרת חינוך - הנה ידיעה במיוחד בשבילכם:

מרכז קוביות אוסף מתנות לא שימושיות ומעביר את החפצים לנזקקים. את התרומות ניתן להביא למרכז קוביות, הפועל בבנין המוזיאון לאומנות מודרנית ברחוב אבא הלל 146 ברמת גן, ומשם הם יועברו למשפחות הנצרכות. טלפון לברורים: 03-7512581.

רעיון נהדר לגמ"ח ואין ספק שצריך לתמוך ולפרגן, אבל עם הבקשות של הילדים היום - אני דווקא הייתי משקיעה בפתיחת גמ"ח דודים שישאו בנטל הכספי לקראת החגים...