כל אחד משמותיה הרבים של הארץ, נותן לה נופך אחר. השם "ארץ ישראל" מקשר בינה לבין העם אליו היא שייכת; גם "ארץ מולדת" יוצר איזשהו קשר, אבל קצת יותר סנטימנטלי בדרך כלל; "ארץ זבת חלב ודבש" מתייחס בעיקר לאוכל שהארץ מציעה; "הארץ המובטחת" מעניק לה קצת יותר משמעות היסטורית-רוחנית; אבל "ארץ הקודש" - זה כבר לוקח אותה למקום אחר לגמרי. ייחודי, רוחני, לא מהעולם הזה.
פרשיות שחיתות מקבלות את שמותיהן באקראי. הבית ברחוב כרמיה היה יכול להיות גם ברחוב אגריפס, והאי היווני היה יכול באותה מידה להיות קפריסאי. אבל הפעם זה נראה כאילו עלילת חיינו נכתבת ע"י איזשהו סופר, שחיפש שם ציני, סרקסטי, אירוני, שיבטא את האבסורד במקרי שחיתות ב"ארץ הקודש". או בתרגום חופשי לאנגלית, "הולילנד".
 |
|
חוגגים את אחד במאי?
|
ואמרתם כה לחי
כמדי פעם בכמה שנים, אוכלוסיית הצפון עומדת לגדול השבת באופן ניכר. ל"ג בעומר יחול במוצאי שבת, ואם בשנה רגילה קשה להגיע עד לציון של רשב"י במירון המפוצצת באנשים, אז כשאי אפשר לנסוע יום לפני כן ולתפוס מקום - על אחת כמה וכמה. חלק מתייאשים, ומקוננים על כך שרבי שמעון בחר לחזק את הפריפריה במקום להיקבר בבני-ברק, אבל עבור אלה שאינם מפסידים אף שנה במירון - זה רק מגדיל את הכיף שבאתגר (או את הצער שמוסיף שכר בעולם הבא, איך שתרצו). בכל אופן, רבים מהעולים למירון עושים את דרכם להר ולסביבתו ברגעים אלה ממש (אלא אם כן הם כבר שם משלשום) כדי להגיע להילולא עם צאת השבת, כך שבסך הכל הולכת להיות שבת די שמחה בגליל.
היחידים שאולי לא ישמחו, יהיו אולי כמה סוציאליסטים אדוקים, שיביטו על ההילולא שעדיין מושכת אליה מאות אלפי אנשים, ובזכרם את התאריך הלועזי של השבת - הראשון למאי, חג הפועלים - יקוננו על מותה של ההילולא שלהם. נכון, גם בר יוחאי מת, אבל לפחות בל"ג בעומר - אין חי ממנו.
טרנדא רבא
נעה ידלין ("מעריב" תרבות) שמה לב לטרנד חדש: האות א חוזרת ובגדול. לא שהיא הלכה לאנשהו, אבל לאחרונה ניתן לראות אותה הרבה בסופי תיבות. מגן אירועים "אגדתא" דרך חנויות "לחמא" ו"ענגא" עד לפיצריה תל-אביבית בשם "פיצא". הארמית הופכת להיות כל-כך פופולארית, עד שאנשים תוקעים א סופית במותג שלהם גם כשזה לא באמת הופך אותו לארמית (שמנים טבעיים בשם "אמא אדמא", למשל). יש איזשהו הסבר לתופעה הזאת? ידלין טוענת שכן; אנחנו רוצים לחזור אחורנית, לתקופות יותר קדומות, קמאיות, טבעיות. כשלא היינו מחוברים לאינטרנט, וגם לא מחוברים לחשמל, אבל היינו מחוברים לטבע. אם תשאלו את המדור - הוא עדיין מעדיף עברית, אבל אם כבר כל המותגים היום הם בשפות לועזיות - אז כבר עדיף שיהיו בארמית.
 |
|
השפה הכי אופנתית כרגע
|
זה עולם קטן, מאוד
"גלגל חוזר", ספר הביכורים של איתן הוד ("עולם קטן") משווק את עצמו בעזרת פרסומות עם ציטוט של יוסף רוסו ("עולם קטן"); אבל כדי לשכנע אותנו שזה ספר טוב, באיכות ספרותית גבוהה יותר מסיפורים קצרצרים וקלילים לשבת ("עולם קטן"), צריך המלצה של מישהו שלא יהיה כתוב לידו בסוגריים ("עולם קטן").
ממש מגניב
שכוייח השבוע הולך ליניב המגניב, כוכב הילדים מערוץ "הופ". כוכבי תוכניות ילדים רגילים להשתטות בפומבי, והחלטורה היא מטה לחמם; אבל להופיע באירוע כמו תהלוכת ל"ג בעומר של בית חב"ד בפתח תקווה, זאת כבר מסירות נפש. זכרון הילדות הכמעט-יחיד של המדור ממדורות ל"ג בעומר (חוץ מהרגע בו מגלים שלא יעזור לקרוא לתפוח אדמה שרוף קרטושקעס - ביידיש זה לא נשמע יותר טוב, זה עדיין יוצא מאכל תפל עם טעם של אפר) הוא הרגע בו עובר רכב של חב"ד עם רמקול, שמכריז כי כל הילדים - כן, כל אלה שהולכים להיות דבוקים למיטה ביממה שאחרי סוף המדורה - מגיעים לתהלוכה הגדולה מחר. כך שיפה עשו החב"דניקים מאם המושבות, שהחליטו ללכת על כוכב מהטלוויזיה, ובלבד שיהיה באירוע משהו אטרקטיבי שימשוך את הילדים העייפים. אז בהחלט מגיע שכוייח ליניב המגניב, אפילו שיובל המבולבל לוקח אותו בהליכה.
כולנו מתכוננים לחג השבועות בנחת, בקצב מתון יחסית, עושים כל יום רק צעד אחד במסלול של ספירת העומר; אבל בתי המלון סופרים כנראה בקצב הרבה יותר מהיר, והם כבר מציעים לנו חבילות נופש לחג שכבר נמצא די קרוב אלינו, גם אם העצים והבתים קצת מסתירים אותו (העצים של מדורת ל"ג בעומר והבתים של ירושלים, כמובן). המדור סקר את המבצעים השונים, בדק והשווה, עד שלבסוף הוא בחר להפנות את התהייה שלו דווקא לאנשי מלון "מעלה החמישה" בירושלים: נפלא שהפירסומים שלכם מציעים לנו מחיר אטרקטיבי, מזמינים אותנו תיקון ליל שבועות ודואגים שישראל פרנס ינעים לנו את החג; אבל איך בדיוק אתם יכולים להבטיח לנו "שמחת חג אמיתית"?
בברכת אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ספירת העומר.