פרשיות השבוע

כל אחד והכותרת שלו

כנס "בין ישראל לעמים" של תנועת "קוממיות" התקיים השבוע ברמלה, כבר בפעם השלישית ב"ה, כשהפעם הכנס הרשה לעצמו לפלוש לנושאים אקטואליים שקצת פחות קשורים ישירות לנושא (סרבנות, למשל), וכנראה בשל כך הצליח גם לייצר כותרות. אילו כותרות? תלוי, כמובן, את מי שואלים. הכותרת המרכזית של הכינוס אליבא ד-ynet היא ציטוט של הרב אליקים לבנון: "בג"צ רומס ערכים של טוב ורע". גולת הכותרת של האירוע ע"פ וואלה, גם היא ציטוט של הרב לבנון, אבל דווקא בכיוון אחר לגמרי: "אם העם יחליט - נתפנה מבתינו". באתר של ערוץ 7 לעומת זאת, תוכלו למצוא (לצד כמה ראיונות עם משתתפי הכנס) את הכותרת "ראש עיריית רמלה רוצה ישיבת הסדר בעיר". לא תמיד משנה מה היה, השאלה היא איזו כותרת רוצים.

לכבוד הרגל

לפני כשנה, כפי שחובבי הכדורגל בוודאי זוכרים, ליגת האלופות ביצעה מחווה מיוחדת כלפי העם היהודי לרגל חג הפסח. לא היו לה הרבה אפשרויות; אי אפשר לאכול מצה באמצע המשחק, גניבת אפיקומן יכולה לגרור הפסד טכני וז'וז'ה מוריניו אינו יודע לשאול 'מה נשתנה', אבל לפחות דבר אחד היה אפשר לעשות - משחק מרהיב (צל'סי נגד ליברפול ברבע הגמר) שהסתיים בתוצאה הנדירה 4-4, לכבודם של ארבעת הבנים, ארבע הקושיות, ארבע הכוסות וכולי וכולי. בשנה שעברה היה עוד אפשר לחשוב שזה מקרי, אבל גם השנה, עם סיומו של חג המצות (אצל יהודי חוץ לארץ, כמובן. בישראל כבר ראו את המשחק עם שווארמה בפיתה), זכרה ליגת האלופות לציין את החג, וליאו מסי לבדו הבקיע רביעייה נגד ארסנל.

לכל אלה שכדורגל מעניין אותם בערך כמו תהליך היכחדותן של השימפנזות בקטמנדו, עמכם הסליחה, אבל מה לעשות שכל טור שראה אור השבוע באיזושהי צורה בעולם התייחס למשחק הזה, אז לא נעים להיות יוצאי דופן.

לא נעים להיות יוצאי דופן (צילום: tpower1978-cc-by)

זכור מי אתה

(הקטע הבא נכתב בשיא הרצינות. לא כבדיחה, ולהבדיל גם לא כפעולת אמצע-שבוע)

ברכות לזוכים הגדולים במצעד שירי וולט דיסני, הפרוייקט המשותף של 'ערוץ דיסני' וגל"צ, הלא הם טימון ופומבה בשירם "האקונה מטטה". כבוד לסוואנה, ועוד גביע לאוסף האינסופי של המלחין אלטון ג'ון, אבל ספק אם יוצרי "מלך האריות" גאים בהישג הזה. בהסתכלות פשוטה על הסרט, מדובר ביצירה שעוסקת בערכים שאינם מככבים בדרך כלל בסרטי האנימציה: ייעוד, שליחות, מקומו של האדם הפרטי כחלק מגלגל החיים ההיסטורי; הבעיה היא שאת ההצגה גנבו דווקא אלה שנועדו להסית את הגיבור ממילוי ייעודו לחיים נטולי דאגות ומשמעות, אלה שכמעט מנעו מהמלך המיועד להיות מלך, ורק בסוף נכנעו ונרתמו למילוי השליחות. שני הליצנים שהיו אמורים להיות דמויות משנה בלבד, הפכו להיות הגיבורים הראשיים (ע"ע "מלך האריות 1.5"), והמסר "אל תדאג" הפך להיות המסר המרכזי, במקום המסר לזכור מי אתה באמת ולדאוג למי שתלויים בך.

המדור אינו מוטרד מכך (יש לו דברים יותר מטרידים על הראש. לדוגמא: "Feed The Birds" מ"מרי פופינס" רק במקום ה-44), להפך: התוצאה משקפת מאוד את כלל סרטי דיסני. סרטים שיודעים להעביר מסרים בצורה חזקה, אבל גם בחן ובקלילות, עד שהחלקים הקלילים משתלטים על התודעה של הצופה.

לשנה הבאה, יותר רחוק מירושלים

שכוייח השבוע למוסד הרב קוק, שהרחיב את "הקוקיאדה" - הלא היא יריד הספרים השנתי של המוסד, ומפיץ כעת את מעיינותיו גם מחוץ לגבולות ירושלים. בשנה שעברה נפתח לראשונה מוקד נוסף בבני ברק, והשנה הגיעו המבצעים גם לבית שמש ואפילו לאשדוד, ואיפשרו למגוון רחב של אנשים להנות מחוויה של שופינג תורני (נשמע מצחיק, אבל זו ההגדרה האידיאלית לאירוע הזה) ולהיחשף לספרים שטרם נתקלו בהם. לשנה הבאה בקרית שמונה.

ותהייה קטנה (טוב, הפעם לא כ"כ קטנה) לסיום

מיואש מכל כמויות הגועל-נפש הגודשות את ערוצי הטלוויזיה לעיתים תכופות, התיישב המדור לפני כמה חודשים לצפות בערוץ האיכותי הכמעט יחיד בישראל, הלא הוא ערוץ 'הופ'. היה זה יום שישי, והערוץ האיכותי שידר את אחת מתוכניות האיכות שלו (באמת), הכוללת סיפורים לקראת שבת עם יעל אבקסיס. סוג של גירסה טלוויזיונית ל"כה עשו חכמינו", בשינויים קלים שיתאימו גם לקהל הלא-דתי. הפעם סיפרה יעל את המעשייה המוכרת על אבא תחנא (או 'חנן' בגירסה המעובדת), שעזר למוכה שחין אומלל בערב שבת בין השמשות, וכמעט שחילל את השבת בפרהסיא, אלא שאז נעשה לו נס והשמש חזרה לשמים והאריכה את יום שישי. כך לפחות זכר המדור מהגן, וגם מהמדרש, אבל בגירסת 'הופ', את האיש החלש והמסכן החליפה לא אחרת מאשר - ג'ירפה. כן, האבא חנן נחלץ לעזרתה של ג'ירפה קטנה וחמודה שאיבדה את הדרך הביתה. מדהים.

הגיע הפסח, ושוב ערוץ 'הופ' סיפק את הסחורה הטלוויזיונית המשובחת ביותר. הפעם סיפרו לילדים מה זה 'הא לחמא עניא', והסבירו שכשאנחנו אומרים 'כל דכפין ייתי ויכול' אנחנו פונים לאורחים שלנו. גם כאן המדור זכר מהגן, ומכל מקום אפשרי אחר, שגם אם לא כולם מיישמים זאת בפועל, אנחנו אמורים לפנות לאלה שאין ידם משגת. נכון, גם האורחים שלנו רעבים, הם עשו את כל הדרך מעפולה ולא אכלו הרבה היום, אבל להם מחכים הרים של אוכל במטבח, ויש כאלה שבקושי מטבח יש להם.

יכול להיות שיש פה מגמה כלשהי? לילדים אסור לדעת על קיומם של חולים ועניים?

בברכת פרשת שמיני תותר מחר לפרסום, אל תחמיצו.