כל מי שמבין טיפה בעיתונות, מכיר את המושג "פולו-אפ". העיקרון, בתמצות: אם החדשות לא מעניינות, עושים חדשות מהחדשות הישנות. נזכרים פתאום בפרשיית שחיתות מלפני שנה, או מעלים באוב שערורייה פוליטית מלפני ארבע שנים, כי התחדש איזשהו פרט שולי בעניינם. אבל לא רק עיתונאים משתמשים בטריק הזה: מערכת המשפט עושה זאת לפעמים (השבוע, למשל, היה נדמה כאילו היועץ המשפטי ניקה את הבוידעם לפסח, ופתאום מצא את פרשת ליברמן שמעלה אבק כבר למעלה מעשור), איתני הטבע עשויים לא-עלינו לחזור על אסון שביצעו כבר בעבר (ע"ע אדמת יפן שרעדה גם השבוע), אבל נראה שאפילו ההשגחה העליונה משתמשת לעיתים ב"פולו-אפ" בעת הצורך. המדור לא היה חזק מעולם בחשבון, אז קל וחומר שהוא אינו מתיימר להבין בחשבונות שמים, אבל ההחמרה במצבו הרפואי של מובארק, ובמקביל גם החקירה נגדו, דאגו בין השאר לכך שניזכר רגע לפני פסח בגירסה העכשווית של יציאת מצרים. בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא חזה במו עיניו בשליט המצרי המובס, והפעם זה קל מתמיד.
איך לזכור
ברשותכם נפסח לרגע על פסח, ונדלג למועד שאחריו. שלושים יום קודם יום הזיכרון שואלים ודורשים בהלכות יום הזיכרון, ואכן נתקלנו בתקופה האחרונה בכמה שאלות ודרישות בעניין זכרון החללים. החל מהטענות נגד שידור "האח הגדול" אחרי הפיגוע באיתמר במקום לכבד את זכר ההרוגים, וכלה בפולמוס המשחק של מכבי ת"א שצפוי להסתיים עם הבאזר (כלומר, סמוך לצפירה של שמונה בערב). לכל מי שתוהה איך צריך להתייחד עם זכרם של חללים, לא משנה לאיזה מגזר הוא משתייך, כדאי לקחת דוגמא מאירועי השלושים לרצח משפחת פוגל. לא להסתפק בהרכנת ראש והשמעת שירים עצובים, אלא לבנות, לצמוח מתוך הקושי, להניח אבן פינה לבית מדרש חדש, לקיים כנס גדול של התחזקות (שזה לא רק עניין של דתיים; הכנס אמש בבנייני האומה הציב מודל חדש - פחות שיחות חיזוק של רבנים, יותר שיחות של הורים שכולים שמהווים דוגמא אישית להתמודדות). להרגיש את הכאב מצד אחד, ומצד שני לדעת מה לעשות איתו.
 |
|
והגדת לבנך (הרב ביגון מתוך התוכנית שתעלה בקרוב. צילום: יחצ)
|
והגדת לבנך
ובחזרה לחג הפסח: אחד המסרים שחוזרים על עצמם בוורטים ודברי-התורה על פסח, הוא מקומם החשוב של הילדים בחג. כל הרבנים מדברים על "והגדת לבנך", על ארבעת הבנים, על החובה לשתף את הילדים ועל כך שהם בעצם המרכז של ליל הסדר. ובכל זאת, לא תמיד אנחנו נשמעים להוראות, ולא איכפת לנו שהילדים יירדמו מיד עם סיום תפקידם כשואלי ארבע הקושיות. אולם הפעם המצב שונה, בעקבות כמה וכמה רבנים שהחליטו לתת לנו דוגמה אישית: הרב בני לאו חוזר עם "פרקי בובות", הרב דב ביגון מצטרף לאסי טוביה ופולקע בסט של "ערוץ מאיר לילדים", הוצאת "קורן" מוציאים סידור לגיל הרך ואפילו הרב הראשי, הרב מצגר, עשה "סדר" מוקדם בגן ילדים בקרית אונו. אז אל תתפלאו אם דרשת שבת הגדול אצלכם תתקיים במקרה בגן השעשועים, בפני הקהל המקומי.
ופרצת צפונה ונגבה
בהודו יש בתים שעשויים מבוץ, באלסקה יש בתים משלג ובאפריקה בתים מקש, אבל יש בית אחד שתמצאו בכל מקום בעולם, נידח ככל שיהיה: בית חב"ד. השלוחים של חב"ד מגיעים לכל נקודה על פני כדור הארץ, ובכללם לכל חור בארץ ישראל, אבל הכנסים והעצרות המרכזיים - אותם מקיימים כמובן במרכז. לפני כל פסח, או ליתר דיוק - בכל י"א ניסן, מתקיים כנס ענק "לקבלת פני משיח צדקנו", ותמיד בהיכל ביד-אליהו. השנה הגדילו המארגנים לעשות, והחליטו שאפשר לשלוח לרחבי הארץ לא רק שליחים בודדים, אלא גם את כל באי הכנס השנתי. וכך, תחת הכותרת "מחזקים את הדרום", התקיימה באיצטדיון באר שבע עצרת ההמונים החב"דית, וכל משתתפיה - כולל מרדכי בן דוד ויעקב שוואקי - נאלצו לנסוע קצת יותר מהרגיל. גם אם לא כל הבאר-שבעים נהרו לאירוע, החב"דניקים חיזקו את מעמדם כתנועה הפונה לכלל עם ישראל.
שהחזרת בי נשמתי
שכוייח השבוע, וגם ברכת "ברוך רופא חולים", מוענקים לח"כ בנימין בן אליעזר. ה"ברוך רופא חולים" הוא כמובן על יציאתו מבית החולים לאחר שהיה במצב רפואי קריטי, והשכוייח הוא על הפעם הראשונה מזה זמן רב שהמדור נהנה ממסיבת עיתונאים. מסיבת עיתונאים שלמה בלי התגוננויות, בלי תקיפות, בלי האשמות ובלי הקמת מפלגות חדשות, רק אמירת "תודה" פשוטה וכנה למצילי חייו - מהצוות הרפואי עד לבורא עולם. אבל גולת הכותרת של דברי פואד היא הציטוט הבא: "מה שקורה במדינה, בחברה, בעם, חשוב לי, ואני אעשה כל מה שרק ניתן כדי להצדיק את החזרת נשמתי למקומה."
ותהייה קטנה לסיום
על אלבומו החדש של אהוד בנאי כבר נכתב באתר זה, ובכל זאת מדובר באירוע ששווה התייחסות. אמנם בנאי אינו חוזר מתקופה ארוכה של שתיקה מוסיקלית, כי הגיטרה שלו כבר דיברה באלבום מן המקורות "שיר חדש", אבל הוא בהחלט חוזר משתיקה מילולית. המילים של אהוד בנאי שוב חוזרות אלינו, חזקות, נוקבות ומשמעותיות. ובכל זאת, שורה אחת מהאלבום אינה אופיינית לכתיבה שלו ולכתיבת שירה בכלל: עד כדי כך אנחנו משגעים את אהוד, ומצפים ממנו להבהיר לאיזה סקטור הוא שייך, עד שהוא נאלץ לכתוב את השורה הכל כך גלויה וישירה - "לא שייך למגזר"?
והתחזית לשבוע הקרוב: גל ההערצה המוגזם ימשיך להתגבר, גם אחרי סיום המופע בפארק הירקון, ובמוצאי יו"ט ראשון של פסח תוכלו כבר לצפות ביוטיוב בגסטין ביבר שר "מה נשתנה".