פרשיות השבוע

לא ברור איך טקס רשמי לחלוטין, שבמרכזו עמדו שני גנרלים רציניים וקשוחים, הפך לאירוע מרגש. ובכל זאת, הרמטכ"ל היוצא אשכנזי הצליח לסחוט דמעות מהרבה אנשים, ובין השאר הוא זכר לציין גם את פרשת השבוע. אווירת המשבר של פרשת כי-תשא היתה יכולה להתאים יותר למה שעבר עליו בימים האחרונים, אבל אשכנזי העדיף ללכת על פרשה סימפטית יותר, פרשת תצווה מהשבת שעברה, והשווה בין תפקיד הרמטכ"ל לתפקידו של הכהן הגדול. השוואה מעניינת, ובאמת אין עוד הרבה אנשים מלבד הכהן הגדול והרמטכ"ל שנושאים על כתפיהם את כל בני ישראל; השאלה היא האם הרמטכ"ל של היום דומה יותר לאהרון הכהן, המקובל על כלל ישראל, או לכהנים של ימי בית שני, שנבחרו על-פי אינטרסים ומאבקים פוליטיים של אנשי השלטון.

כהן גדול ?(צילו: דובר צהל)

אללה יבנה הגליל

טוב למות בעד ארצנו, אבל לא כל כך טוב למות בי"א באדר. אם יכולת ההישרדות של ימי זיכרון לאירועים בתולדות המדינה היא מוגבלת, קל וחומר שליום תל חי, הסמוך כל כך לפורים, קשה להחזיק מעמד. גם אם מציינים אותו באדר א. ובכל זאת, טרומפלדור וחבריו הלוחמים יכולים להיות מרוצים: השנה יום הזיכרון לקרב שלהם על תל חי זכה להתייחסות מפי אישיות ציבורית בכירה. חסן נסראללה, הוא ולא אחר, הודיע קבל עם ועולם כי במקרה של מלחמה, לא עלינו, הוא לא יהסס לכבוש את הגליל. ככה זה, במציאות של ימינו קשה להבין שפעם הגליל היה בסכנה, ולכן קשה לתפוס את משמעותו של קרב תל חי; רק בזכות נסראללה נזכרנו באפשרות הזאת, שחס וחלילה יכולה לרחף סכנה גם מעל הגליל.

מלבד כיבוד זכרונם של טרומפלדור וחבריו, לא היתה לנסראללה שום סיבה מוצדקת לאיים במלחמה על הגליל. גם ככה היהודים אינם ששים ליישב אותו, ונותנים לערבים למלא את מרחביו, אז למה לחיזבאללה להתאמץ?

ממשיכים לעבוד

כאילו אין מלחמות עולם על הגיור, כאילו יהדותם של מתגיירי צה"ל אינה שנויה במחלוקת, כאילו לא מתגבר גל המחאה הליטאי נגד פיסקתו של הרב עובדיה יוסף בעד הגיור הצבאי, הכנס השנתי של אגף הגיור במדינת ישראל עסק בדרכי לימוד אמונה. אמנם הכנס התמקד בלימוד אמונה למתגיירים, אבל עדיין לא מדובר בנושאים הבוערים שקשורים למערך הגיור. מי שחיפש אקשן - זאת לא היתה הכתובת הנכונה בשבילו; זה היה המקום לדבר באמת על הגיור, ולברר איך אפשר לשפר את תהליך לימודי היהדות. אפשר להיות רגועים: באגף הגיור לא מתרגשים מהסערות שבחוץ, אלא ממשיכים לעסוק בייעול המערכת בצורה עניינית.

יש טעם? אין טעם?

כדי ליצור גיבוש בכיתה או בשבט, לא מספיק להפגיש קבוצה של ילדים אחד עם השני, צריך גם ליצור חיבור בין כולם. כדי להקים משפחה, לא מספיק לשדך איש ואישה זה לזה, צריך גם לעבוד על הקשר ביניהם. די מובן, נכון? למפיקי המופע האחרון של יעקב שוואקי, זה ממש לא היה מובן. לתפקיד האמן האורח במופע נבחר מאיר בנאי - רעיון יפה ומעניין, אבל אי אפשר להסתפק רק ברעיון. לא מספיק לחשוב על מפגש בין שני זמרים שונים בתכלית על במה אחת, צריך גם לעשות משהו כדי שהמפגש הזה יצליח. בפועל, כל חובשי הכיפות שמילאו השבוע את היכל התרבות בתל אביב, גילו שאין לנו הפתעה הלילה: שוואקי ובנאי שרו יחד רק את "רחם", כשבנאי נראה אכן מעורר רחמים לכל אורך השיר. היה אפשר לעבוד קצת על הכימיה ביניהם, או למצוא שיר אחר שיתאים לשניהם (למשל - שניהם מתחברים לפיוטים בזמן האחרון), אבל אף אחד לא התאמץ בשביל זה. אחר כך מאיר בנאי נשאר לבד על הבמה, וסחף את כל הקהל עם "שער הרחמים", אבל מפגש אמיתי בינו לבין שוואקי לא היה. המדור מקווה שזמרים חסידיים ימשיכו לארח את עמיתיהם העבריים, אבל בתנאי שתהיה קצת השקעה בקשר ביניהם.

מתחבר? (צילום: יחצ)

עדיין אקטואלי

שכוייח השבוע מוענק ל"מאוצר הרב", המוציאים לאור של כתבי הרב סולובייציק זצ"ל. העילה לשכוייח היא ספרו של הרב סולובייציק, "איש על העדה". לא מעט ספרים יצאו מתחת ידו, בחייו ולאחר מותו, אלא שרובם ככולם עוסקים בנושאים רוחניים תיאולוגיים, ואילו הספר האחרון עוסק בעניינים אקטואליים: מדינת ישראל, ציונות דתית, אורתודוקסים ורפורמים, לימודי חול בישיבות, יהדות ארה"ב ועוד ועוד. הספר, שמכיל אוסף רחב של מכתבים ומסמכים שפירסם הרב סולובייציק, חושף את נקודת מבטו הייחודית על מאורעות השעה. מומלץ הן לאלה שמתחברים לתורתו (אם כי אולי הם התרגלו למאמרים ארוכים מלאים מילים מסובכות), והן לאלה שרוצים להיפתח לזוויות ראייה חדשות.

ותהייה קטנה לסיום

עולם ההלכה היהודי, מה שלא יגידו עליו, מתאים את עצמו באופן מפליא לקצב ההתקדמות הטכנולוגית. נותן מענה לשאלות הלכתיות על מקררים, מעניק הכשרים למיקרוגלים, מייצר מכשירי "גרמא", מפיץ תורה באינטרנט ומה לא. ובכל זאת, בתחום אחד האיסלאם הצליח לעקוף אותנו: גירושין. אישה מוסלמית טענה שבעלה גירש אותה באמצעות מסרון ששלח לבני משפחתה, ובית המשפט בירושלים הכריע שהיא אכן מגורשת. אז למען האמת, לא האיסלאם אחראי על הפטנט החדשני של גירושין סלולאריים אלא השופטים הישראליים שאישרו זאת, אבל בכל אופן - בבית הדין הרבני זה לא היה עובד: בשביל לגרש צריך גט אמיתי, כתוב, מוחשי, שיהפוך את הגירושין לאקט מוחלט. השאלה היא האם בעידן פרוייקט השו"ת, הברכונים בפלאפון והשאלות ב-sms, יכול להיות שמכל הניירות הכתובים ביהדות יישארו רק הגיטין?

והתחזית לשבוע הקרוב: זקן ארוך יירד רק עד הכתפיים, מרדכי ייצא מלפני המלך בלבוש סולידי, ליצן קטנטן נחמד ירקוד כמעט עם כל אחד ובאופן כללי יהיה חג קטן לילדים. פורים קטן שמח.