פרשיות השבוע

תקציר השבוע האחרון בעולם התורה: רב אחד קיבל צו מעצר, רב אחר זומן לחקירה ורב נוסף יועמד לדין. מובן שאין מה להשוות בין המקרים, אין שום קשר בין עמידה עיקשת על עמדה תורנית ובין חשדות פליליים. זה סתם צירוף מקרים מעצבן. מי שהסתכל באדישות, ואולי אפילו חייך, לנוכח חקירות נגד ראשי ממשלה, נשיאים ומועמדים לרמטכ"לות - יודע עכשיו שגם רבנים יכולים למצוא את עצמם (בצדק או שלא בצדק) מול המשטרה, ולא רק בגלל דעות ימניות.

יהדות ליום אחד

ביוזמת ארגון צהר, או ליתר דיוק ביוזמת "צהר לחקיקה" - הזרוע הפרלמנטרית של צהר, התקיים השבוע בכנסת "יום הזהות היהודית". במסגרת היום המיוחד התקיימו בוועדות השונות דיונים בנושאים שנכנסים תחת הכותרת "זהות יהודית". חלק מהוועדות מצאו בקלות נושאים בוערים לעסוק בהם (דיון על התבוללות בוועדת מעמד האישה, דיון על רישומם של אזרחים שהוכרו כיהודים בוועדת הפנים), חלק מהוועדות מצאו נושאים קצת יותר מפתיעים (דיון בוועדת זכויות הילד על חיזוק הקשרים בין נכדים לסבים וסבתות), אבל בסופו של דבר - חברי כנסת רבים, מציפי חוטובלי עד טאלב א-סנע, עסקו במשך היום בזהותה היהודית של מדינת ישראל. מצד אחד, יפה שכנסת ישראל מקדישה יום מיוחד לנושאים האלה; מצד שני, לא ברור למה במדינה יהודית, "זהות יהודית" זה נושא לא-מספיק-מרכזי עד שצריך להקדיש לו יום מיוחד.

(צילום: אבי פירדמן , סרט למזכרת)

אנא, לא בכוח

כחלק מאירועי יום הזהות היהודית הנזכר לעיל, הוגשה בכנסת הצעת חוק לעידוד המוזיקה היהודית בישראל. על פי ההצעה, שעליה אחראי ח"כ ציון פיניאן מהליכוד, כל שיר חמישי שיושמע ברדיו יהיה שיר בעל תכנים יהודיים. רעיון מעניין כשלעצמו, אבל קשה להאמין שתהיה לו הצלחה בפועל. אפילו אם החוק הזה יעבור בכנסת (במינון המטורף של אחד מכל חמישה שירים, או במינון נמוך יותר - גם אם יושמעו חמישה שירים יהודיים בכל תחנה בכל יום, דיינו), ואפילו אם עורכי המוזיקה ברדיו יואילו בטובם להתייחס אליו, הם תמיד יוכלו להגיד שגם "אם אפגוש את אלוהים" איננו יהודי פחות מ"אנא בכח". עיגון של דברים כאלה בחוק לא יצליח, והוא גם לא הדרך. דברים כאלה צריכים להתפתח מלמטה, באופן טבעי, כמו שבאמת קורה לאט לאט.

אם כבר, אולי החוק צריך לנסות להסיר את המגבלות שמונעות ממוזיקאים דתיים מוכשרים לפרוץ מלמטה באופן טבעי. למשל: אחד מכל חמישה שירים בגלגל"צ לא יבחר מהפלייליסט.

(סימני שאלה, צילום: ינאי יחיאל)

יהדותם מוטלת בספק

הסדרה "סימני שאלה" שכבר הוזכרה כאן בשבוע שעבר, מצאה חן בעיני אנשים מסויימים, עיצבנה אנשים אחרים, ולנציגי המגזר הדתי באתר nrg היא נתנה סיבה טובה לכתבה על רווקים מהמסך הקטן. כלומר: סקירה על דמויות טלוויזיוניות של רווקים ורווקות דתיים, והבעת דעה מנומקת על רמת הכדאיות להתחתן עם כל אחד ואחת מהם. כך קרה שאחד מדפי האינטרנט הרדודים והשפלים ביותר נמצא דווקא תחת הכותרת "יהדות".

סבא של סבא היה רב

שכוייח השבוע מוענק הפעם לאזרח מספר אחד של מדינת ישראל, הלא הוא הנשיא פרס. אם יש סיבה לשמוח בעובדה ששמעון פרס הוא נשיא מדינת ישראל, הסיבה הזאת מתגלה בכל פעם שהתפקיד הייצוגי סוחט מפרס התייחסויות מכובדות לעולם הדתי. השבוע, למשל, הגיע הנשיא לביקור רשמי בעיר אלעד. הביקור הזה הוציא מפיו שבחים לבני הישיבות, הכרה במעלתה של התורה, קריאה לשינוי הסטיגמות על הציבור החרדי, ציטוטים מהגמרא ועוד. רק דבר אחד בביקור הזה הפתיע מעט את המדור: בביקורו באחד מבתי המדרש בעיר, פרס אמר ש"זה מזכיר לי את בית סבי". לא, זה לא מפתיע בכלל שהופכים את היהדות לזכרונות נוסטלגיים מסבא ז"ל. אנחנו מכירים טוב את הנטייה להסתכל על היהדות כדבר יפה - ששייך לדור הקודם, או לדור שלפניו. אבל כשנשיאנו אומר משפט כזה, ממרומי גילו המתקדם - כמה דורות אחורה זה לוקח את היהדות?!

אז בין כמה הסבא? (פרס באלעד, צילום: יוסף אבי יאיר אנגל)

ותהייה קטנה לסיום

ישראל עדיין מתאוששת מאירוע הספורט המרכזי של השנה, שהתקיים ביום חמישי שעבר. לא, לא הניצחון המזהיר של מכבי נגד לובליאנה, זה כלום לעומת הדרמה האמיתית - תחרות הצולנט של שכונת הזית באפרת. סוף סוף נמצא ענף ספורט יהודי אמיתי (חוץ מחידון התנ"ך) שאפשר ליהנות ממנו. ובכל זאת, יש מקום לתהות ואפילו להגיש עתירה לבג"ץ לפסול את התוצאות; איך אפשר לבחור את הצולנט הטעים ביותר ביום חמישי? בלי תבלין של שבת?

והתחזית לשבוע הקרוב: בני גנץ יכנס לתפקידו, כולם ישכחו שיאיר נווה כמעט קיבל זמנית את התפקיד, ויישארו רק קצינים דתיים בראשית דרכם שיזכרו שהחלום של רמטכ"ל חובש כיפה הוא ריאלי.