פרשיות השבוע

פסיקתו של הרב עובדיה יוסף בעד הגיורים הצבאיים, יכולה להרגיע במשהו את הציבור הדתי לאומי. לא רק בגלל הפסיקה עצמה, שהעניקה תמיכה משמעותית למערך הגיורים בצה"ל, אלא גם בגלל התגובות עליה, שחשפו את פניהם האמיתיות של מפיצי הכרוזים והפשקווילים נגד הגיורים. מתברר שאלה שיצאו עד כה נגד רבני הציונות הדתית, וגם נגד הרבנות הראשית, מעיזים (לא רבני הציבור החרדי, הכוונה לאנשי הפשקוולים והגרפיטי) להתייחס בחוצפה וגסות גם כלפי הרב עובדיה, למרות העובדה שגם אם כולם יטפסו אחד על השני - הם לא יצליחו להתקרב לקרסוליו. דווקא בצד שמתריס נגד הגיור הצבאי, וצווח על כך שהמתגיירים אינם מקבלים על עצמם עול מצוות, מסתובבים לא מעט אנשים שאין עליהם שום עול.

עם שיש לו עבר

דווקא רשות העתיקות, אנשים שאינם מנסים לעצבן אף אחד במערכת הפוליטית, אינם עוסקים בנפילת ממשלות חוץ מנפילת שלטון בית חשמונאי, אינם נלחמים על כספים חוץ ממטבעות מימי בית ראשון ולא חשפו שום מסמך מפתיע חוץ ממגילות בר כוכבא, דווקא הם הצליחו להקפיץ השבוע את גורמי הביטחון. חשיפת החפירות בסמוך להר הבית היתה יכולה לעורר זעם בעולם הערבי, אלמלא לכל אחת ממדינות ערב השכנות היו צרות גדולות יותר. קשה להבין מה כל כך מרתיח בחפירות הללו, הרי איש לא פגע באמת בקדושתו של הר הבית. יכול להיות שהם חוששים שנוותר על הר הבית והם ייתקעו עם כל הבורות האלה, יתכן שמפריע להם החשש שיש עצמות של יהודים למטה, אבל אולי הם פשוט חוששים מכל הנבירה הזאת שלנו בעבר. הם לא יגידו את זה בגלוי, וכנראה גם לא יחשבו על זה באופן מודע, אבל מי יודע - אולי עמוק בפנים, הם יודעים לאיזה עם יש באמת סיפור היסטורי מתחת אדמת ירושלים, וזה באמת מה שמטריד אותם.

מה מטריד את הערבים?(צילום: papalars-cc-by-nd)

החטא היחיד

התופעה שהציקה למדור בשבוע שעבר רק נמשכת: גם יואב גלנט מצטרף לרשימה של אלה שהחקירה המשפטית נגדם היא עונש על חלקם בהתנתקות, לפחות לפי תנועת "ארץ ישראל שלנו". נראה כאילו מעתה והלאה זו תהיה התגובה הרשמית לכל פרשייה של חשד לשחיתות בצמרת. בינתיים אפשר עדיין להתייחס לזה כסתם תופעה מוזרה (לטעון שאנשים נענשים על סיוע לעקירה ברמה כלשהי, כשבית המשפט נותן תשובה ברורה יותר לשאלה מה הם עשו), אבל אם יווצר בציבור הרושם שמהשמים לא מענישים על אונס, שוחד, שקרים ומעשי רמאות, רק ההתנתקות מפריעה ליושב במרומים - זה כבר עלול להגיע לחילול שם שמים.

הגאון ממאה שערים

השבועון החרדי "שעה טובה" מפרסם השבוע כתבה מיוחדת, שבה מככב לא אחר מאשר יהורם גאון. הסיפור מתחיל בתוכניתו של גאון ברשת ב', שבה הוא דיבר נגד גל שנאת החרדים. בעיתון התלהבו מכך שסוף סוף מישהו ברדיו מוכן להגיד עליהם מילה לא-רעה, והחליטו להזמין את גאון לסיור מודרך במאה שערים.

פרוייקט מעניין ומפתיע, אבל לא מפתיע מדי. כלומר, מקורי מאוד מצד עיתונאים חרדיים ליזום כתבה כזאת, אבל מצידו של גאון לא מדובר באירוע סנסציוני. ספק עד כמה החבר'ה של "שעה טובה" מכירים את יהורם גאון, אבל לפחות לפי העובדה הידועה להם - הוא יצא בתוכנית שלו נגד שונאי החרדים - הם היו יכולים  להסיק כי לא מדובר בשמאלני תל אביבי צפוני שמרבה להשמיץ את היהדות. יהורם גאון יודע למי יש יותר כבוד, ותהיה לו הערכה כלפי העולם היהודי גם בלי ביקור במאה שערים; העיתונות החרדית צריכה אולי ללמוד מהסיורים של מועצת יש"ע לאנשי התקשורת, ולהזמין דווקא את יריביה העזים יותר לבדוק מקרוב את מה הם בדיוק שונאים.

צלם בהיכל

שכוייח השבוע מוענק לעיריית ירושלים, שגנזה את התוכנית להציב פסל בודהיסטי בעיר. הפסל היה אמור לשמש כמחווה לכת בודהיסטית יפנית, שלמדה כנראה מהדתות הגדולות, והחליטה גם היא לייחס קדושה לארץ ישראל ולירושלים. נכון, הרעיון לא משהו, אבל יפה מאוד שבעירייה החליטו לרדת ממנו, בלי כל מיני טיעונים של פתיחות ופלורליזם.

ותהייה קטנה לסיום

34 שנה אחרי שהעיר האפריקאית הנידחת הפכה לחלק בלתי נפרד מההיסטוריה הלאומית, מבצע אנטבה חזר לכותרות: אותרה המרצדס ששימשה את לוחמי סיירת מטכ"ל במבצע. לאחר הצלחת המבצע של חיפוש המכונית המגוייסת ההיסטורית, שהושקעו בו מאמצים כמעט כמו במבצע יונתן המקורי, מתבקש מאליו להמשיך ולאתר את שאר המרכיבים של המבצע; האם יצליחו למצוא היום גם את אותה הנחישות, התעוזה לצאת למבצע שכזה, היכולת לשחרר שבויים ישראליים, חירוף הנפש כדי להשיב את כבוד האדם?

התחזית לשבוע הקרוב: המשיח יגיע. או לחילופין: כל אלה שהיו בטוחים שכשהם יראו את הרכבת הקלה נוסעת אפילו נסיעות מבחן בירושלים, המשיח יגיע - יכנסו למשבר אמוני קשה.