פרשיות השבוע

משפט קצב כמעט ומאחורינו, וכבר עברנו להתעניין - להבדיל - במשפט של נסראללה, אבל יש כאלה שעדיין מסיקים מסקנות מהרשעתו של הנשיא לשעבר. כאלה שמבחינתם הוא מצטרף לרשימה ארוכה של אנשים שנשאו במשרה ציבורית בכירה בזמן עקירת גוש קטיף, תמכו בה או לא עשו שום דבר נגדה, ועכשיו מקבלים את עונשם. מעניין שכמעט כל אלה שמופיעים באותה רשימה, למעט אריאל שרון שגם השנה עבר את ט"ו בשבט מהצד של הצמחים, קיבלו את עונשם דרך מערכת המשפט. חקירות וכתבי אישום הם אלה שסילקו אותם מהמגרש הפוליטי, מהמשטרה ועכשיו גם מבית הנשיא. המדור תוהה למה הרשעה בבית המשפט צריכה להיתפס כעונש על גירוש יהודים - הענישו אותם פשוט על מה שהם עשו, לפחות לפי מסקנות השופטים. מסירת שטחים איננה הדבר היחיד שאפשר להיענש עליו.

אם כבר מקשרים דברים לעקירה, עדיף לחשוב מהי משמעות העובדה שרבים מאלה שעמדו מאחוריה לה התגלו כעבריינים או שקרנים.

תקציר אירועי ט"ו בשבט

השריפה בכרמל אולי השביתה את השמחה של חנוכה, אבל שיפרה את התדמית של ט"ו בשבט. פתאום נטיעת עצים הפכה למשימה לאומית. גם אם בכרמל עצמו לא הולכים לטעת בקרוב.

היוזמה לשווק פירות יבשים מתוצרת הארץ לקראת ט"ו בשבט לא התחילה השנה, ובכל זאת רק עכשיו אפשר לומר שהרעיון הצליח. עובדה, כבר יש תחרות בענף, בין "טו"ב הארץ" לרשת "על המשקל".

עם כל הכבוד לדחיפה של "על המשקל" לצימוקים ולשקדים הישראליים, ולסיוע מצד ח"כ שנלר שקרא לחזק את חקלאות ישראל ולא לצרוך פירות מטורקיה, האמירה החשובה ביותר היתה דווקא של מנכ"ל מועצת הפירות, אילן אשל: להתחיל לאכול בט"ו בשבט פירות טריים. בגלות ייבשו פירות, אין סיבה שבארץ ישראל לא יאכלו פירות רגילים. באופן כללי אנחנו משמרים מנהגים רבים מהגלות, אבל דווקא ביום חגה של ארץ ישראל - אולי כדאי להתייחס כראוי לפירותיה, המתוקים גם בלי המון סוכר.

עוברים לפירות טריים (צילום: AnyaLogic-cc-by)

מכון הרטמן ערך בט"ו בשבט כנס על דמוקרטיה וזכויות מיעוטים, תחת הכותרת "נוטעים סובלנות, עוקרים גזענות". נושא שחשוב לדבר עליו, אבל לא ברור למה דווקא בט"ו בשבט, כפי שמוכח מכותרת הכנס שהתאמצה ליצור קשר בין סובלנות לנטיעות. הסיבה הרשמית לבחירה במועד הזה היא לרגל יום הולדתה של הכנסת. יכול גם להיות שזה החג שהכי נוח לדבר בו על גזענות; קצת יותר מורכב לעסוק בנושא כשמוחים את זכר עמלק, נלחמים ביוונים או מספרים על המכות שחטפו המצרים.

פעם היו "פירות ארצנו", "פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל". היום - הפרסומות קוראות לנו לצרוך "סופר פרי" או "פרי מולטי בריא".

אבל שכוייח השבוע מגיע למכון התורה והארץ, שקיימו כבכל שנה את הכנס בענייני מצוות התלויות בארץ, אבל הפעם העמידו במרכזו את שנת המעשר-עני, שמתחילה השנה (כמו בכל ט"ו בשבט בשנה השלישית והשישית לשמיטה). ט"ו בשבט התחיל את דרכו בתור ראש השנה לענייני תרומות ומעשרות, המשיך לחג שאוכלים בו פירות, התפתח לחג הנטיעות, ומאוחר יותר תפסו עליו טרמפ גם הירקות, הפרחים ואיכות הסביבה. זה תהליך חיובי, אבל חשוב לזכור שהדאגה לעניים קשורה לראש השנה לאילנות לא פחות מהשקדייה.

בלעדיהם לא אבוא

כמה שהדיסק החדש של יהודה כ"ץ - "בלעדיך לא אבוא" - נראה מרשים, מושקע ומעניין, וכמה שהוא נשמע טוב, וכמה ששיתוף הפעולה עם רואי לוי וגלעד ויטל מ"שוטי הנבואה" הוא מבורך, למדור עדיין חסר משהו באוזן. בא לו לחזור אחורה בזמן. כ"ץ עולה שלב באלבום החדש, אבל המדור רוצה להזיז את המחוגים בחזרה לרבע לשבע.

(אם נהיה הוגנים - גם לשוטי הנבואה הוא קצת מתגעגע.)

ותהייה קטנה לסיום

רשת ג', כתחנה שמשדרת רק מוזיקה כחול-לבן, קינאה כנראה במצעדים הלועזיים השנתיים של שכנותיה על הסקאלה, והחליטה שגם היא רוצה לעשות מצעד בסוף השנה האזרחית. זה, אולי, מה שגרם לה לשדר את מצעד "אור לגויים", שבו צעדו שירים רבים (כן, יש רבים כאלה) של זמרים ישראליים בשפת לעז. הבעיה היא שחוץ מנוכחותו של מתיסיהו במקום השביעי, לא נשמע במצעד הזה משהו שיכול להאיר לגויים. האם מספיק להיות זמר ישראלי כדי להיכנס ל"בית של המוזיקה הישראלית"? כבר לא צריך ששיר עברי יושר בעברית?

והתחזית לשבוע הקרוב: המפלגות הדתיות תתאחדנה סוף סוף, אחרי שפיצול מפלגה בגלל זוטות נהיה קטע של שמאלנים.