פרשיות השבוע

אם בצורת היא איתות משמים שמשהו אצלנו לא בסדר, ושריפת גדולה בכרמל (ואולי גם שריפה "קטנה" ברכבת) היא קריאה לחזור בתשובה, אז גילוי 453.מיליארד מ"ק גז טבעי כחול-לבן - זה אולי רמז שעוד יש לנו צאנס.

המלך החדש

אחרי כל מה שכבר נאמר ונכתב על ספר "תורת המלך", הגיע כעת תורו של ספר התגובה, "דרך המלך", שיוצא לאור בימים אלה. אריאל פינקלשטיין, בחור חכם ובעל כישרון, עשה עבודה רצינית והשיב ביסודיות על טענותיו של הספר המתוקשר. אבל עם כל הכבוד לעבודה המושקעת, ולהסכמות הרבנים שאליהן היא זכתה, עדיין מדובר בספר של סטודנט בוגר ישיבה בן 24 מול ספר של ראש ישיבת "עוד יוסף חי". כדי לכתוב ספר תגובה לראש ישיבה בישראל, אולי כדאי ללמוד עוד קצת, או לחכות כמה שנים. הבעיה איננה אצל פינקלשטיין; השאלה היא למה הוא היה צריך לכתוב את הספר הזה, ולא תלמידי חכמים בעלי שיעור קומה משמעותי שסוברים כמותו.

אגב, אולי לחלק מהאנשים זה ייראה מוזר, אבל המלך מ"תורת המלך" והמלך מ"דרך המלך" הוא אותו המלך.

אילו אסוציאציות זה אמור לעורר אצלנו? (קמפיין אור ירוק)

קריאת שמע על המיתה

כששנה עברית מסתיימת, לא מדובר רק בהחלפת קידומת וסיבה לעשות מסיבה. זהו זמן שבו כל החטאים מתכפרים, וכל אדם פותח דף חדש ונקי, בתקווה להשתפר בשנה החדשה. בשנה האזרחית הדברים עובדים קצת אחרת, אבל עדיין קיים תחום אחד שבו סוף השנה מזכיר קצת את ימי אלול: הקטל בכבישים. כמו דרשת התעוררות בשבת תשובה בבית הכנסת, כמו קול רועד של חזן ב"ונתנה תוקף", גם בסוף כל דצמבר נוחתים עלינו כל נתוני תאונות הדרכים בשנה הלועזית החולפת. כל החטאים שגבו נפשות, כל נהיגה רשלנית שאחריה כבר לא היה אפשר להעביר את רוע הגזירה. כולם עוברים לפני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים כבני מרון. ובראשון לינואר - פתאום מתחילה ספירה חדשה של הקרבנות בכבישים, כאילו איש לא נהרג לפני כן.

השנה החליטו ב"אור ירוק" לשים במרכז קמפיין סוף-השנה את שר התחבורה, ישראל כץ. לכל מי שעבר ליד שלט חוצות, ראה מודעה הנושאת את תמונתו של השר כשלידה כתוב "שמע ישראל", ולא הספיק לקלוט את השנינות - הכוונה לקריאה לישראל כץ לטפל בתאונות הדרכים. למה להשתמש דווקא ב"שמע ישראל", ואילו אסוציאציות זה אמור לעורר אצלנו? לקופייריטר האלמוני הפתרונים. המדור רק רוצה לציין שלמיטב זכרונו, באלפי השנים האחרונות פסוק זה לא שימש לזריקת אחריות על אישים בכירים למיניהם, אלא לקבלת עול מלכות שמים של כל יהודי על עצמו.

סימפטיה לאנשים שמתפייטים בתל אביב

תל אביב לא הספיקה להרגע ממופע הפיוט הגדול שהתקיים בה בשבוע שעבר, וכבר הגיע עוד פסטיבל של פיוטים. במסגרת "פסטיבל זמן פיוט", אירח מרכז ברודט לתרבות יהודית את ברי סחרוף ורע מוכיח, קובי אוז ושאנן סטריט, גקי לוי והמדרגות, כשכולם עסקו בשירת פיוטים או בדיבור עליהם. ככה, שבוע אחרי שבוע. אכן עיר ללא הפסקה.

בתל אביב יודעים להנות(צילום: יערה וייס)

רוח ההלכה

שכוייח השבוע מוענק לאלי טרגין ומיכאל רובינשטיין, מחברי הספר החדש "תפילה כמפגש", על המשמעויות הרוחניות שמאחורי הלכות התפילה היומיומיות. הספר ממשיך גל שהתפתח בשנים האחרונות בספרות התורנית הציונית-דתית - עיסוק בפנימיות המסתתרת בתוך סוגיות הגמרא או ההלכות "היבשות". החידוש הפעם הוא בכך שהספר מתפקד גם כספר הלכתי (על פי פסיקות הרב יוסף צבי רימון, רבם של המחברים), וגם בכך שהספר אינו מגיע מאיזשהו בית מדרש ליצירה והתחדשות רוחנית, לשם שינוי, אלא מישיבת הר עציון באלון שבות, הוותיקה והממוסדת.

גילוי נאות: שני מקבלי השכוייח למדו עם המדור באותו בית מדרש.

ותהייה קטנה לסיום

סקופ חסר תקדים: המקומון "זמן תל אביב" (מבית "מעריב") חשף השבוע שבבית כנסת אחד ברמת גן, מתקיימת פעם בחודש תפילה בשם "קידוש לבנה", שנאמרת - תחזיקו חזק - מחוץ לבית הכנסת! לפי הידיעה המרעישה, רב בית הכנסת החליט לומר את התפילה באמצע הרחוב, על מנת לקרב את הציבור הרחב ליהדות. כן, כך בדיוק היה כתוב בעיתון. רק שכחו לציין את הפטנט המבריק לפנות לאנשים בברכת "שלום עליכם" כדי לקרב אותם תחת כנפי השכינה, ואת הרעיון החדשני להסתובב במשך שתי דקות ולבהות בשמים - כאילו מחפשים שם משהו מבעד לעננים - כדי למשוך את תשומת ליבם של העוברים ושבים.

אז איזו חשיפה בלעדית תתפרסם שם בגיליון ראש השנה? קבוצת מתפללים מנתניה או מהרצליה יצאה להפיץ תורה בקרב הרוחצים בים, באמצעות תפילת "תשליך" על החוף?

והתחזית לשבוע הקרוב: רכבים מעופפים יקחו אותנו ממקום למקום, תחנת רכבת בין-כוכבית חדשה תוקם על הירח ורובוטים יעשו לנו קפה. לפחות לפי ספר מדע בדיוני ישן על החיים בשנת 2011.