פרשיות השבוע

ערבות הדדית (צילום:סיון פרג)

מאחדים גורלות

שדרות. ככה קוראים למטוס החדש של אל על שיובא לארץ. בהשקת המטוס הוטסו משלחת של ילדי שדרות לארה"ב ואח"כ חזרו עם המטוס ארצה.

עם נחיתת המטוס בנתב"ג התקבל המטוס, כמיטב המסורת, בהתזת סילוני מים על ידי מכוניות כיבוי אש.

"אל על היא חברת התעופה היחידה בעולם שאיננה טסה בשבת, ובכך היא מקדשת שם שמיים עולם כולו. לקרוא למטוס על שם העיר שדרות, זהו ביטוי נאה לערבות הדדית המאפיינת את עם ישראל". כך אמר הרב הראשי לישראל הגר"ש עמאר שנכח באירוע.

ולנו רק נשאר לקוות שגורלו של המטוס שעובד בימי השבוע אך נח בשבת, לא יהיה כגורל העיר שדרות שעל שמה הוא נקרא, שמותקפת ומושבתת גם ביתר ימי השבוע.

המבדיל בין קודש לחול

ח"כ ניסן סלומיאנסקי (מפד"ל) ביקש השבוע מיו"ר ההתאחדות לדחות את תחילת המשחק בין נבחרת ישראל לאנגליה שאמור להתקיים בשבת, משעה 19:00 לשעה 20:00. כך הנבחרת תשחק במוצאי-שבת, וגם בישראל נוכל לראות המשחק מבלי לחלל השבת.

"נבחרת ישראל מייצגת את מדינת ישראל, ובמשחקה בחו"ל גם את העם היהודי. לא יעלה על הדעת כי לאורך ההסיטוריה יהודים מסרו נפשם על קדושת השבת, וכעת דווקא הנבחרת האמורה לייצג אותם ואותנו תחלל שבת בפרהסיה סתם כך! בלי שום כפיה ואונס", כותב הח"כ.

כמה טוב שיש לנו נבחרי ציבור שדואגים לתקן את העוול שנעשה לציבור הדתי. איך אפשר לשכוח את ההישג הקודם של ח"כ יהלום שבזכותו שודרה התוכנית "ארץ נהדרת" גם במוצ"ש?

ואת כל זה, הם עושים במיוחד בשבילנו. סליחה. במיוחד בשבילם.

נכד נולד

שאיפתה החדשה של האם הפולניה?

בכמה ערוצי יהדות באינטרנט, היה אפשר למצוא השבוע את הידיעה על חתונתו של יהודה סעדו. משום מה, החליטו במערכות השונות שהוא יקיר המגזר ולכן הרכילות הזו אמורה לעניין אותנו. אבל מכיוון שבערוצי היהדות ישנם מדורי חדשות ותרבות אבל מדור רכילות אַיִן, קישרו זאת לט"ו באב, "חג האהבה", שחל השבוע.

קישור די צולע ומעצבן, חייבים להודות, כי אם עד עכשיו אמרה האמא היהודיה לבניה ובנותיה שאם רק ילמדו עריכת דין או רפואה ימצאו בקלות חתן או כלה, באה הרכילות והעלתה את הרף משמעותית.

מעתה נגזר על כל הרווקים לשמוע שאם רק ילכו לאודישנים של "כוכב נולד" ויצעקו על הבמה "שמע ישראל!", יוכלו למצוא בקלות חתן או כלה. ולמה, למה למען ה אתם מתעקשים להקשות על אמא? לכו תזייפו על הבמה ותגמרו עם זה!

נפגש בברית.

ולפינת ה"קצת נחת" השבועית:

ספר תורה עתיק בן 250 שנים מקראקוב בפולין הגיע השבוע לישראל, בטיסה מיוחדת מניו-יורק של ארגון "נפש בנפש" ובה 200 עולים חדשים. בין העולים היה גם ד"ר קווין שרייבר מניו יורק, שעלה לישראל ביחד עם אשתו ושלושת ילדיו. הוא הביא עמו את ספר התורה העתיק בן 250 השנים, שמקורו בבית כנסת עתיק בקרקוב - פולין, אשר הצליח לשרוד את השואה. לדברי שרייבר, הספר הוחבא בזמן המלחמה בספרייה עתיקה בקרקוב ונשכח שם. בן משפחתו מצא את הספר העתיק בשנת 1998 במהלך טיול בפולין, והחליט להביאו לארה"ב. השבוע הגיע ספר התורה העתיק לתחנתו הסופית בישראל.

כעשרת אלפים איש הגיעו למופע ההצדעה וההזדהות עם מגורשי גוש קטיף באתר הקראוילות בניצן, ביוזמת המטה להצלת העם והארץ. במהלך הערב הופיעו: אהרון רזאל, סיני תור, ישי לפידות ואריאל זילבר. בין המברכים היה גם פרופסור ישראל אומן חתן פרס נובל שאמר: "עם ישראל מצוּוה במצוות זכור. הוא חייב לזכור מה שקרה כאן. הפעם לא על ידי עמלק, אלא ידי בני עמו".

שמח תש-מה?!

ט"ו באב הגיע ואיתו גם עונת החתונות. בשבועות הקרובים פעם בשבוע לפחות, נקלח את הבנות כבר בארבע אחה"צ, נכין תיקים עמוסי בגדים להחלפה, אוכל ושתיה, משחקים לדרך, עגלות,בובות, בינבות, שמיכות, כריות וארנקים עמוסי מזומנים, וכשנגיע לאולם רצוצים לאחר שעתיים של שירת "לאבא יש סולם" וצעקות - "שלא תעיזי לנשוך שוב את אחותך, כי עוד שניה היא תחזיר... אמרתי לך!", נתיישב כולנו לשמוח בחתונתם של מעין ונטע, תוהים מי החתן ומי הכלה, ונזכרים בערגה בימים שזה היה רק אנחנו שנינו, תוך שאנו סורקים בעיננו את האולם, רק כדי למצוא את הפרחחיות שוחות חזה בשלולית מתחת לכיור שבמרכז מטבח האולם. כשנצא משם לאחר ריקודים סוערים סביב השולחן-עגלה-אוטו-שירותים, נגלה להפתעתנו שבזכות התזמורת הרחוב לבש שקט מבורך, ואפילו הבנות בוכות ללא קול. כבר שבוע.

תזמורת של כלי אחד (צילום Mark Kamin -cc-by)

אבל לנוהגים כ"מנהג ירושלים" אין את בעיית החרשות הזאת, משום אצלם אין תזמורת בחתונה. בידיעה שהתפרסמה בYNET, סופר על כך שהמנהג הנפוץ שם הוא תזמורת של כלי אחד, כשהמחמירים מסתפקים במתופף והמקלים באורגן. מקור המנהג, אם תהיתם, במגיפה שפרצה בשנים תרכ"ה-תרכ"ו (1865-1866) בירושלים והפילה חללים רבים. רבי מאיר אוירבך, שהיה אז רב חשוב בירושלים, הלך להתייעץ עם רבו בחכמת הנסתר. הרב שחלם חלום ובו הופיע הפסוק: "הנה זו עומד אחר כותלינו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים", ענה לרב אוירבך שהכותל המערבי תובע את עלבונו ולכן חתן וכלה שמתחתנים צריכים להעלות את ירושלים החריבה בסימני אבלות שונים. המגיפה באמת נעצרה לאחר מכן, ולכן פשט המנהג שלא לנגן בחתונה.

חשוב לציין שאמנם אסרו על כלי נגינה אך לא אסרו זמרים, ולכן נוצרו תזמורות "ווקליות" המכילות 5 זמרים ויותר.

בסיפור לא צוינה מה הייתה המגיפה שבגללה פנה הר למקובל, אבל תנו לי לנחש, זו הייתה מגיפה של חירשות זמנית התוקפת את באי החתונות...