פרשיות השבוע

השבוע: איך פספס חידון התנ"ך למבוגרים את הזדמנות חייו? סיכום כלל אירועי החנוכה והצעה מפתה למפעילות הסוללריות

חדשות כיפה חיים אקשטיין 10/12/10 00:00 ג בטבת התשעא

זה קורה הרבה פעמים, אבל הפעם זה היה בולט מתמיד. לא עבר זמן רב מאז שהאש החלה לאכול את הכרמל, וכבר התחלנו לחפש את האשמים. האסון הפך מהר מאוד למחדל. הכותרות חיפשו באופן נואש מישהו להיתלות בו, מישהו שיהיה אפשר להפנות לעברו את האצבע המאשימה, להגיד שהוא האחראי לכל מה שקרה. בשלבים הראשונים של השריפה, המאמץ נראה די נלעג; כל מיני טענות חלשות ניסו להטיל את האשמה על ראש הממשלה, או על שר הפנים, או על כל מכבי האש, אבל לפחות עד שהגיע מבקר המדינה וסיפק את הסחורה המבוקשת, לא נמצאו ביקורות רציניות באמת. התמונות של מטוסי כל העולם מנסים להשתלט על האש ולא מצליחים (וקצת קשה להאשים את כולם בחוסר מקצועיות) הראו שלא משנה מה נעשה - יש דברים חזקים מאיתנו. או שנכיר בעוצמתם של כוחות הטבע ולא נאשים אף אחד, או שנכיר בעוצמתה של מכה משמים - ונאשים את כולנו. גם בלי למצוא חטא ספציפי שנענשנו עליו, רק לדעת שאנחנו לא בסדר.

פעם אסונות היו מעוררים את העם לתשובה ותיקון, היום הם מעוררים אותנו רק לתקן אנשים אחרים.


השריפה בכרמל: יש דברים שחזקים מאיתנו(צילום: משטרת ישראל)


באנו חושך לגרש

אסון הוא אסון, אבל העובדה שהוא התרחש בחנוכה יכולה לעזור לנו להבחין בכמה נקודות אור. להדליק כמה נרות קטנים, שיאירו קצת את החושך הגדול של השבוע האחרון. לשים לב, למשל, לעובדה שכבר לא "כל העולם נגדנו". הספרדים שגירשו אותנו בעבר, והיוונים שנלחמו נגדנו בדיוק בימים אלה לפני הרבה שנים, באים היום לסייע לישראל בעת צרתם; לשים לב לקיבוצים ולשכונות ששרדו ולא עלו באש, שלא היתה רחוקה מהם; להתפעל מכל העמותות, האירגונים, הגורמים הרשמיים והאנשים הפרטיים, שכל כך מהר התגייסו לסייע למשפחות המפונות מהכרמל; להתרשם מהתיפקוד של כל כוחות ההצלה במשך כארבע יממות; להודות על כך שבסופו של דבר הם ניצחו את האש והשתלטו עליה.

זה לא מנחם ולא פותר שום בעיה, אבל בכל זאת דוחה מעט מן החושך.

לכבוד החנוכה

תקציר אירועי חנוכה שלא היו קשורים לשריפה: מפעלות הציונות הדתית ו"מרימים את הדגל" דאגו להדלקות נרות המוניות ואירועי הפנינג (מלשון "היה פה נס גדול", כמובן) בכל רחבי הארץ. בפועל, מתוך רשימה ארוכה של ערים ויישובים שהשתתפו בפרוייקט (שפורסמה במהלך החג בעיתונות הדתית), רק חלק פנו באמת לציבור הרחב, והשאר הסתפקו במסיבת חנוכה לקהילה הדתית בבית הכנסת; הרשלה ויתר על סיבוב שלישי, ואחרי שנתיים של מחזות זמר לציבור הדתי, לא זכינו השנה להפקה באותו סדר גודל. נתנחם באסי ופולקע; תיאטרון תאיר חגג עשור - העלה שוב את המחזה "יודפת" והפעם בהרודיון, אבל נראה שהקהל העיקרי של תיאטרון דתי הוא עדיין הילדים, שאליהם פנה פסטיבל "אור בהיכל"; ערכות ה"פתילאור" צברו תאוצה השנה, ועזרו לפופולאריות של שמן הזית מול נרות השעווה; קרקס אירופה התאים את עצמו לקהל הדתי והחרדי, והעלה את התהייה האם לבוש צנוע ומוזיקה כשרה מספיקים כדי להפוך בילוי ל"כשר", או שאולי מוקיונים ואריות מאולפים אינם תרבות יהודית. על כל פנים, מספרים שגם גויים גמורים אמרו השבוע "הלל", כשהתגלה שהחיות בקרקס אהבו את המוזיקה של שוואקי ברקע, והסגנון החדש לא גרם להן להתעצבן ולטרוף מישהו.


חידון התנ"ך למבוגרים: לא יכולתם לגוון קצת?(צילום: יאיר אפרתי)


תשובה נכונה, אך לא לכך התכוונּו

כל אירוע שחוזר על עצמו פעמיים או שלוש, חולם להפוך ל"מסורת". להחזיק מעמד עוד כמה שנים, ואז להפוך למסורת רבת שנים, עם הילה של כבוד מסביב. הבעיה מתחילה כשהמסורת מקבעת את האירוע, וכופה עליו להישאר באותה מתכונת, בטענה ש"זאת מסורת, אנחנו עושים אותו דבר כבר חמישים שנה". כך קרה, למשל, לחידון התנ"ך העולמי לנוער יהודי: יכול להיות שכדאי לרענן אותו קצת, לשנות את המבנה שלו, את הסגנון של השאלות, להפוך אותו לקצת יותר מושך ואטרקטיבי, אבל זה בלתי אפשרי - מדובר באירוע מסורתי.

היה שווה לבטל את חידון התנ"ך למבוגרים, רק כדי שיהיה אפשר לחדש אותו כעבור שנים רבות. עכשיו, כשהחידון חזר מחדש, היתה כאן הזדמנות פז לנסות משהו באמת חדש, שהמבנה שלו לא יהיה מחוייב לשום דבר שהיה לפניו. במקום זה קיבלנו העתק מדוייק של החידון לנוער.

עם סלקום אתה סוף סוף לבד

שכוייח השבוע מוענק לחברת "סלקום", שנתנה בשבוע שעבר לרבים מאזרחי ישראל הזדמנות להתנתק לזמן מה מהסלולרי, באמצעות תקלה טכנית חריפה. לא להיות משועבדים כל הזמן להודעות טקסט ושיחות נכנסות, לא לחיות מצלצול לצלצול, להרגיש קצת שקט. החופש מהטלפון הנייד הוא חיוני, ואמנם הוא נכפה על לקוחות סלקום, אבל כנראה שלא היתה דרך אחרת לשחרר את האדם מכבליו הסלולריים. המדור קורא גם לפלאפון ואורנג לאמץ את הרעיון, ואם אפשר - במקום ביום רביעי, רצוי שזה פשוט יהיה בשבת.

ותהייה קטנה לסיום

שאלה במבחן הפסיכומטרי (כמו זה שהתקיים ביום שישי שעבר, בין השאר): אם נתון שביום שישי הדליקו נרות בשעה 16:15 לפי אופק תל אביב, והדלקת נרות חנוכה הוסיפה עוד 7 דקות בממוצע, ולכל משפחה ממוצעת יש 50 אירועים להכניס ל-8 ימים פחות שבת - מה ההצדקה לערוך בחינה פסיכומטרית דווקא באותו יום?

התחזית לשבוע הקרוב: נחזור לנושאים הפחות בוערים שעל סדר היום, במלוא מובן המילה.