פרשיות השבוע

כבר אלפי שנים שרק שלושה דברים משמחים באמת את היהודי: חתונה, לידה ומפלה של צורר יהודים. כל פריץ שמאבד את כל רכושו, הוא סיבה לפצוח בריקוד סוער בקהילה היהודית. גם היום, במדינת ישראל, אפילו כשמדובר בגוי שלא רוצה להשמיד להרוג ולאבד אף אחד אלא רק להקפיא, התכונה עתיקת היומין - לא משנה אם היא חיובית או שלילית - מתעוררת ברגע שהיא יכולה. עד כדי כך שגם אלה שמתקשים לקלוט איך בדיוק עובדות הבחירות בארצות הברית (וביניהם המדור) מחייכים כשאובמה מפסיד בהן.

לא דתיים

נדמה כאילו הפולמוס על חוק האברכים לא היה אלא תרגיל הסחה, כדי ש"ברית הזוגיות" תוכל לצאת לדרך ללא הפרעה. מכל מקום, החוק המאפשר ל"חסרי דת" להירשם לנישואים עבר בכנסת, לשמחתם של עולים חדשים רבים ולמגינת ליבה של התיירות בקפריסין. בשלב הבא, כשהחוק ינסה להתרחב ולחול גם על יהודים, זה כבר לא יעבור בשתיקה; בינתיים, על כל פנים, נותר רק לשמוח על הבלגן שנחסך מאינם-יהודים רבים (וגם להיות עצובים על כך שמסתובבים פה כל כך הרבה כאלה, אבל את זה נשמור אולי לפעם אחרת) וכן לקוות שקלישאות בסגנון "לכל אחד יש את הדת שלו", "הכדורגל הוא הדת הפופולארית ביותר בעולם", "הטלוויזיה היא דת", "המוזיקה היא דת" וכיו"ב תדעכנה סוף סוף, לפחות בקרב אלה שעכשיו חשוב להם להיות מוגדרים כחסרי דת.

לאה גולדברג. בקרוב בארנק הקרוב אליכם

ברשות מי המים?

גם השנה הגשם אינו ממהר לרדת אלינו, וברשות המים סוף סוף מתחילים להפיק לקחים. כך לפחות נראה מדברים שאמר השבוע פרופ אורי שני, מנהל רשות המים, במהלך דיון בכנסת: "באיזשהו מקום אנחנו בתחרות לא הוגנת עם הקדוש ברוך הוא: אנחנו עושים התפלה, משיבים קולחין, והוא מוריד פחות ופחות גשם".

אז מנהל רשות המים כנראה קלט מי באמת פותח וסוגר את הברז, לא משנה עד כמה נפתח פתרונות יצירתיים, אבל עדיין לא כל האחראים על המים יישרו קו. דובר רשות המים, למשל, אמר השבוע: "התיעוד היחיד בהיסטוריה של ישראל על שבע שנים שחונות ברצף, זה בתקופת יוסף המקראי; הנחמה שלנו היא שבימי יוסף, אחרי שבע השנים השחונות באו גם שבע שנים ברוכות". לגזור תעניות? לחזור בתשובה? אולי נתחיל בלדעת מה מסופר בספר בראשית.

משוררים מרשרשים

מאז שהתקבלה ההחלטה להחליף את כל הדמויות המודפסות על השטרות שלנו, עברו ושבו לא מעט שמות בוועדה המייעצת של בנק ישראל, מיצחק רבין ועד הרב קוק, עד שהשר שטייניץ החליט שנמאס כבר מדיוקנים של מנהיגים. כעת החליטה הוועדה שבקרוב (טוב, לא באמת בקרוב, יקח שנים עד שיחליפו את כל השטרות) נסתובב כולנו עם משוררים בכיס. בארנקים שלנו הולכים לרשרש לאה גולדברג, רחל, טשרניחובסקי ואלתרמן. המדור, כדוס מן השורה, רצה למחות על כך ולטעון שחוץ ממנהיגים פוליטיים היו לעם היהודי עוד כמה אנשי רוח, לא רק משוררים, וה"חפץ חיים" ראוי להתנוסס על שטר לא פחות מלאה גולדברג, אבל מצד שני - לא בטוח שאנשי רוח כאלה היו רוצים להפוך לכסף. גם אלתרמן וטשרניחובסקי לא.

באר שבע. התגלו חיים בעיר (צילום: מיכאל יעקובסון-cc-by)

עוד שבת

קובי אוז כבר זכה פעם בשכוייח השבוע, אבל זה לא אמור להפריע לו לקבל עוד אחד. אחרי שהתרגלנו לתופעת הזמרים המתחזקים, הגיעה השאלה הגדולה של "הדיסק הבא", קרי: סחתיין על החיבור למקורות, אבל האם אתם מתכוונים להמשיך בכיוון הזה, או שזאת היתה בסך הכל מחווה חד פעמית לשורשים היהודיים? קובי אוז השיב השבוע על השאלה הזאת, והשיק במופע מיוחד בתל אביב שירים חדשים לקראת האלבום הבא שלו, שעתיד להיקרא "מזמורים נוספים", וגם אליו יכנסו השבת, המסורת, פיוטים, אמירות על העולם הדתי והחילוני וקצת קרליבך. את השאלה האם זה אכן הולך להימשך או שעדיין מדובר רק בגיחה זמנית ליהדות, נשמור לאחרי הדיסק השני.

ותהייה קטנה לסיום

כמה אלפי שנים אחרי שאברהם ויצחק חפרו בארות מים בבאר שבע, ושבועיים אחרי שעבודות במסילת הרכבת סתמו את המים בבאר שבע, חפירה מעניינת נוספת מתקיימת בבירת הנגב. ממצאים ארכיאולוגיים חדשים שהתגלו השבוע, מעידים על קיומה של עיר שוקקת חיים מלפני שנות דור. רשות העתיקות התחילה לעבוד, והמדור כבר מחכה למסקנות: אם ייחשפו מתחת לקרקע ממצאים מימי אבימלך ופיכל שר צבאו, מה יגידו מרצים באוניברסיטת בן-גוריון שיושבים על אדמה פלשתית? ואם ימצאו שרידים מאזור מגוריהם של אבותינו הקדושים, האם כל אלה שפקדו את המקום בו קבורים האבות בשבת חברון, יבואו בהמוניהם גם למקום שבו הם חיו?

והתחזית לשבוע הבא: הקיטורים של מבוגרי המגזר על מצבה של בני עקיבא (התחרדות, פשרנות, נפרד מדי, מעורב מדי, עבודה זרה וכו) יופסקו השבת לזמן מה, ובמקום יעלו רגשות של סימפטיה, געגוע וקנאה באלה שלא מתביישים לשמוח, לצרוח ולהיות אידיאליסטים. אחר כך הם ייכנסו שוב לנעלי המרמור הנוחות.