פרשיות השבוע

- אבא, זה נכון שאברהם, ויצחק, ויעקב, וכל השאר, מגיעים אלינו לסוכה?

- בוודאי, בני.

- אז למה לא רואים אותם?

- תסתכל מה עושים מהסוכה, מארבעת המינים, מהקישוטים - אתה רוצה שגם מהאושפיזין יעשו מסחרה?

של מי התשובה הזאת 1

ברשותכם נחזור קצת אחורה, מסוכות לעשרת-ימי-תשובה. גם "בשבע" וגם "עמדה" - הגירסה המקור-ראשונית של מה שהיה "נקודה" - העמידו במרכז גיליון יום הכיפורים את "תופעת" החזרה בתשובה. היו, כמובן, כמה וכמה הבדלים בין שני הפרוייקטים: "בשבע" הציג לראווה 40 חוזרים בתשובה מפורסמים בעוד ב"עמדה" התחבטו וחקרו את הנושא מכמה זוויות, יהודה ברקן ונועה ירון-דיין אמרו דברים טיפה שונים בראיונות לשני העיתונים, אבל באופן כללי נראה שהיתה הסכמה על קיומה של תזוזה לכיוון הדתי יותר. קיימת תנועה גם בכיוון הנגדי, אבל זה נושא לכתבות בזמנים אחרים.

ב"מעריב" של ערב יום כיפור בחרו להתייחס דווקא לפרוייקט של "בשבע", וקטעים נבחרים ממנו נפרסו על פני העמוד האחורי של העיתון. אלא שמשום מה, "בשבע" זכה שם שלוש פעמים לכינוי "שבועון חרדי". מה, חוזרים בתשובה זה קטע רק של חרדים, לא?

של מי התשובה הזאת 2

ימי התשובה הביאו גם את ידידת המדור משכבר הימים, הלא היא הלשכה המרכזית לססטיסטיקה, לברר קצת בקשר לחוזרים בתשובה. ע"פ הנתונים שלהם, כ-200,000 יהודים מבן עשרים שנה ומעלה מגדירים את עצמם כ"חוזרים בתשובה". בחלוקה מגזרית, 22% מהחרדים ו-17% מהדתיים מגדירים את עצמם כך. נתון מפתיע מעט, בהתחשב בעובדה שכל יהודי שומר תורה ומצוות אמור היה לחזור בתשובה בתקופה הזאת.

שון משחקים עם השעון (צילום: kainet -cc-by)

הלילות ארוכים, בלי לדעת למה

הסגת גבול חמורה ביותר נרשמה השבוע. לסדר היום הציבורי יש כללים: לפני פסח מתווכחים על חוק החמץ, ובצאת החג מחזירים את הסוגייה הזאת לארון הפסח עד לשנה הבאה; פולמוסים על צביונו של תשעה באב במדינת ישראל מתקבלים בברכה עד הצום עצמו, ומי באב בחצות היום אסור לדבר על זה; איומים על השבתת מערכת החינוך והתמרמרות על מצבם של בתי הספר ניתן להגיש עד האחד בספטמבר בלבד, ועוד כיוצא באלו. על פי אותם הנהלים, גם הסערה סביב שעון החורף היתה אמורה להיעלם מחיינו עם החלפת השעון בפועל, מקסימום כמה ימים אחר כך; ובכל זאת, הן בקרב הח"כים והן בקרב העיתונאים,

ממשיכים להתווכח, להאשים ולמחות. די, זהו, כבר החלפנו את השעון, תחזרו שוב בפעם הבאה! נכון, זה מגוחך להזיז את השעון אחורה רק כדי להקל פסיכולוגית על הצום ביום כיפור, אבל יותר מגוחך להתאמץ להזיז אותו עכשיו שוב קדימה, ואחר כך שוב אחורה. מי שעדיין תקוע בוויכוחים של לפני שבועיים, שיזיז את השעון שלו קדימה וימשיך הלאה.

אין לאן לברוח

שכוייח השבוע מוענק לעובדים המסורים של נתב"ג, לרגל העיצומים שלהם בימים האחרונים. בין אם השביתות האלו מוצדקות ובין אם לאו, הן צוחקות בפרצוף לכל הטסים לחו"ל, וקוראות לעברם: חשבתם לבלות את החגים בחוץ לארץ, הא? חשבתם שאם תעזבו את ישראל יהיה לכם שקט? ניסיתם לברוח מכל הקשיים במדינה באמצעות המטוס, דרך נסיעה לחופשה בחו"ל? אז תדעו לכם שהקשיים ירדפו אחריכם גם עד למטוס.

רק כשבאמת תהיו כבר בדרך לחו"ל, יהיה לכם חופש.

ותהייה קטנה לסיום

עם כל אווירת החג, פרסומת אחת לסוכות-לנצח הצליחה לעצבן את המדור: "פטיש מסמר / נזרוק מהר / סוכה לקנות...". נכון, גם המדור יושב בדרך כלל בסוכה שלוקח פחות זמן "לבנות" אותה מאשר לבחור אתרוג, אבל להתגאות בחולשה הזאת? להתהדר בה, לפרסם אותה?

בברכת על נטילת לולב.