פרשיות השבוע

הותר לפרסום: בראש השנה, סירה לבנה, עגנה לה בחוף פתאום. אנשי חיל הים הגיעו מיד למקום, והעבירו את הסירה לנמל אשדוד. האירוע הסתיים ללא נפגעים.

צרה בשעתה

לקראת יום כיפור, היה מתבקש לפתוח את המדור באווירה של סליחה, של פיוס הדדי, של עשיית שלום בין איש לרעהו. ובכל זאת, לא רק שהמדור נאלץ לעסוק בנושא בלתי-פיוסי בעליל, מדובר במקרה של פשרה נפלאה בין אדם לחבירו שהתפרקה. גם לאחר שכבר נמצא פיתרון מוסכם, ונדמה היה שסוף סוף הגיע קץ הסכסוך, התברר שמדינת ישראל פשוט איננה יכולה להתקיים ללא ויכוח על המעבר לשעון החורף. בזבוז משווע של אנרגיה? הו, כן. כל כך הרבה אנרגיה מתבזבזת על הויכוח התמידי המיותר הזה.

כל כך הרבה אנרגיה מתבזבזת (צילום: zoutedrop-cc-by)

וגרך אשר בעמוד השער

כמובן, גם בלי ויכוחים על גיור אי אפשר, ויש מי שדואג שלפחות פעם בחודשיים יהיה בכותרות איזשהו פולמוס על יהדותם של כל מיני מתגיירים, אבל לפחות בוויכוח התמידי הזה יש גיוון. פעם מתווכחים על הגיורים של הרב דרוקמן, ופעם (להבדיל) על הגיור הרפורמי, פעם מתווכחים על תכניות הגיור של "ישראל ביתנו" (כלומר, מתווכחים מראש על יהדותם של המתגיירים עוד לפני שהם התגיירו) ועכשיו תורו של הגיור הצבאי. כואב לכם כבר הראש? למתגיירים כואב יותר.

תשובה לא מלאה

תזכורת עבור כל מי שהיה השבוע ב"כנס התשובה הגדול", "כנס תשובה ענק!", "כנס התשובה המרכזי", "כנס התשובה המרכזי לנשים", "כנס תשובה מספר אחת" וכיוצא באלו: רק אל תשכחו שכנס תשובה זה עדיין לא תשובה. ערב עם הרבה הרצאות של רבנים יכול לעורר, יכול לחזק, יכול לתת כיוונים למחשבה ואפילו יכול לתת הנחיות מעשיות, אבל זו רק תחילתה של התשובה. את התשובה האמיתית אמור כל אדם לעשות עם עצמו.

קצת נחת משיר השנה(צילום: אברהם טל-cc-by-sa)

אור בקצה המנהרה

מישהו זוכר את המהפכה היהודית במוזיקה הישראלית? רק לא מזמן היינו בטוחים שעוד רגע כל הזמרים חוזרים בתשובה, לא? כהרגלו בין כסה לעשור, המדור שוב לוקח את המצעדים השנתיים בתחנות הרדיו בתור קנה מידה (תמיד אפשר לומר, כמובן, שזה בכלל לא מה שקובע). אז לפני שנה, המצב באמת נראה מזהיר מתמיד, כשאביתר בנאי כבש בסערה את כל פסגות המצעדים: שיר השנה, זמר השנה, שלושה שירים בעשרת הגדולים של רשת ג ושל גלגל"צ. ומה השנה? גם השנה אביתר בנאי מייצג נאמנה את רוח היהדות במצעדים, אבל זהו. רק הוא. חוץ מ"מי שמאמין לא מפחד" של אייל גולן, השיר היחיד ברשימות השירים הנבחרים שהדוסים יכולים להתגאות בו, הוא "לילה כיום יאיר", שאריות שנשארו במצעדים של תש"ע מאותו דיסק של אביתר מתשס"ט (בעלי זיכרון לטווח ארוך יציינו שגם לפני שנתיים, הזמר חובש הכיפה היחיד ב-20 הגדולים של גלגל"צ היה אותו אביתר בנאי, עם "חתונה לבנה"). לא מלבב במיוחד, אבל אחדים מבינינו אולי יוכלו להתעודד מכך שרוחו של הרב קוק מפעמת בכל זאת במוזיקה העברית. אחרי הכל, השיר שהכתירו מאזיני גלגל"צ הוא לא אחר מאשר "אורות".

עובר לעברי

שכוייח השבוע הראשון לשנת התשע"א, מוענק ליובל סטופל ו"במה כהלכה", מפיקיו הבלתי-נלאים של אברהם פריד. לא התאוששנו מהופעות הקיץ, וכבר אנו מוזמנים להופעה בסוכות הבעל"ט, והפעם האושפיזין יהיו בועז שרעבי ודוד דאור. אם נמשכת המגמה למצוא לענק הזמר החסידי שותפים מעולם הזמר העברי, כנראה יש לשילובים האלה הרבה לקוחות; השאלה היא רק אם קהל מעריציו הגדול של פריד ימשיך לשמוע אותו מבצע שירים עבריים, או שהם פשוט ילכו בעקבותיו - ויתחילו גם הם לשמוע קלאסיקות ישראליות. גם בלי אברהם פריד, בביצוע המקורי.

וסליחה קטנה לסיום

לא כי "זה מתבקש", ולא כי "אי אפשר בלי זה", וגם לא מפני ש"טוב לסיים ככה את המדור שלפני יום כיפור" אלא כי באמת חשוב וצריך לבקש סליחה. בפני כל מי שהמדור פגע אי פעם בו, או במקורביו, או בהשקפת עולמו. אין אנחנו יכולים לומר לפניכם "צדיקים אנחנו ולא חטאנו", "ניסינו", "השתדלנו", "מה לעשות, ככה זה", "המערכת אינה אחראית", אלא אנחנו חטאנו. עמכם הסליחה.

בברכת שיהיה בתשע"א טובה.