פרשיות השבוע

סיכום זריז של שבוע "שחל בו":

בכל מסגרת בה הייתי במהלך חיי ולאורך כל השנים - ט באב הוכרז כיום של "אהבת חינם" וההדברות בננו לבין החילונים. אינספור שיעורים, פעולות ומשחקים נכתבו על הנושא ואלפי מתודות הומצאו בכדי להדגיש ולהמחיש את המסר החשוב.

רק דבר אחד שכחו מחנכינו כל השנים. לספר לאחינו "החילונים" על היום החשוב הזה, בו הם אמורים לשחנ"ש איתנו באוהל מאולתר על הדשא, להרגיש ברמ"ח אבריהם את הפילוג בעם ולהתחשב ברגשות הדתיים לאורך שלושת השבועות ותשעת הימים.

ולספקנים שביננו, הנה כמה הוכחות מהשבוע האחרון:

מה זה ט באב?

לפי סקר שפורסם באתר YNET 57% מהחילונים טוענים שט באב "לא מדבר אליהם".

על פי התוצאות, רוב הציבור החילוני לא מציין כלל את יום החורבן, הציבור החרדי נתפס כשנוא ביותר, ומצעד הגאווה הירושלמי פוגע יותר ברגשות הדתיים מפתיחת המסעדות בליל הצום.

את הסקר אפשר לסכם במילים שלו עצמו: "שנאת חינם 2007". כל מילה נוספת מיותרת. (טוב, חוץ מאחת קטנונית על ה-2007. סקר יהודי שכזה היה צריך לקבל את התואר שנת התשס"ז, ולאו דווקא את תאריך הולדתו של הוא שגרם לנו כ"כ הרבה סבל לאורך השנים).

שגיאה בוטה ופוגעת. הטכניון

מתי זה ט באב?

סטודנטים בטכניון בחיפה הוזמנו להשתתף בארוחה חגיגית בעיצומו של צום תשעה באב. בהזמנה, שנשלחה באמצעות הדואר האלקטרוני, נקראו סטודנטים דוברי אנגלית להשתתף בארוחת צהריים חגיגית הנערכת לכבוד סנטור ממינסוטה המבקר בטכניון, כך פורסם בNRG.

"לא הספקתי לדבר עם הנהלת הטכניון בנדון. כנראה זו תוצאה של אדם שלא הסתכל בכלל על לוח השנה ועושה שגיאה כה בוטה ופוגעת בעם ישראל", כך אמר הרב אליהו זיני, רבו של הטכניון.

מעניין מה היה קורה אם הוא לא היה מסתכל בלוח השנה ומפספס את צום הרמאדן. ספק אם זה היה נגמר בכתבה צנועה בNRG-. אינתיפאדה שלישית יהיה הימור יותר בטוח.

מה אסור?!

ביום ראשון האחרון התקיימה מסיבת הקיץ של ערוץ 10. העובדים, וביניהם גם העיתונאים הדתיים של הערוץ, לא הגיעו בגלל קיום המסיבה בשבוע שחל בו ט באב.

אחד העובדים אמר כי: "זה לא הפתיע אותנו כי הם בורים בכל הנושא הזה שקשור בט באב. זו היתה מסיבת בריכה, עם בשר שאסור לאכול בשבוע הזה ועם מוסיקה שאסור לשמוע". עובד נוסף שאינו שומר מצוות ועובד במערכת חדשות 10, העריך כי העניין נעשה מתוך חוסר מודעות ולא בזדון.

באמת מי אמר שלהיות דתי ולעבוד כיום בתקשורת זה יותר פשוט?

ובקצרה (או: הגרסא של שטיפת המוח):

אז "ט באב" לא מדבר "אליהם", "הם" לא הסתכלו בלוח השנה ושכחו שיש צום, ו"הם" חסרי מודעות ובורים בנושא.

וכל מי שקרא את השורה הקודמת, צקצק בלשונו ואמר בכעס לעצמו: "למה הם? מה זאת ההכללה הזאת?!" שיתן לעצמו 10 נקודות. את השלב הראשון בדרך לאהבת חינם הוא עבר בהצלחה.

עכשיו רק נשאר שיכה לעצמו על החזה ויגיד "אשמתי, בגדתי, ציפיתי ליותר מידי" והוא בדרך הנכונה. בדרך הנכונה "שלהם".

סדיזם נחוש ורגיש

ואיך אפשר מבלי לציין שהשבוע ספרנו שנתיים לגירוש הנורא מגוש קטיף וצפון השומרון?

לפני שנתיים ימים גורשו אלפי יהודים מבתיהם. הקרקע הפורייה אותה טיפחו נחרשה, בתי הכנסת נשרפו, ורצועת החוף בה התיישבו החלוצים מפריחי השממה נמסרה ללא שום הגיון לגרועים שבאויבנו.

ואם בשנה שעברה, בה קיבלנו את התוצאות של "המהלך האסטרטגי" בּפּנים, ובדיוני "הצליחה לא הצליחה" יכולנו לקרוא את התגובות בנוסח: "הצליח כי המטרה הייתה להרוס למתנחלים ולא הבטחון",

באה השנה החלטת בג"צ על מינוי תנ``צ ניסו שחם ("תתן להם מכות שישרפו!" לסגן מפקד מחוז ירושלים והוכיחה שאכן - להרוס למתנחלים הפך לספורט לאומי.

"אהבת חינם", כבר הזכרנו?

לא בשבת(צילום: greefus-groinks-cc)

תתרמו חיוך. לי זה מספיק.

אבל בשביל ההגינות ושם בשביל המצב רוח, חייבים לציין שהמפגש הזה בין חלקי העם השונים יכול להניב לא מעט רגעים מצחיקים.

כמו זה שבחור כבן 30, הגיע בשבוע שעבר לסניף השכרת רכב, לבוש כחרדי, וביקש לשכור רכב לפי תנאי המבצע ללקוחות שמורי מצוות. חשדה של אחת העובדות בסניף התעורר מכיוון שבזמן שהמתין בתור, שוחח הבחור בטלפון הסלולרי כשהוא משתמש במילים וביטויים שאינם מקובלים בקרב הציבור הדתי. בשבת אותה עובדת הלכה ברחוב, כשפתאום ראתה את אותו לקוח נוהג ברכב אותו שכר, בבגדים חילוניים ובזמן השבת.

הלקוח זומן אתמול לבירור, במהלכו התחנן שלא תוגש נגדו תלונה במשטרה, והבטיח לתרום עשר פעמים ח"י למוסדות צדקה לנוער במצוקה. לאחר שהלקוח ביצע את התרומה לנגד עיניהם של מנהלי הסניף הוחלט לוותר על פנייה למשטרה, ולאפשר ללקוח להחזיר לחברה את ההנחה אותה קיבל, ולסיים את הפרשה בכך.

אז אמנם את קודי הדיבור בציבור הדתי הוא לא ממש הכיר לעומק, אבל למזלו את תרבות השנורר הוא הכיר נהדר.

מה שמוביל לדבר הבא.

אורי אורבך כתב בטור שלו על משדרי ההתרמות ברדיו החרדי, והעמלות הגבוהות אותם גובים מנהלי הערוצים השונים על ההתרמה אותה הם עורכים בשידור חי.

"לא פחות משלושים אחוזים, תלוי בתחנה, מכספי הצדקה והוראות הקבע הולכים לתחנות הרדיו עצמן לכיסוי הוצאות. אני מכיר תחנת-קודש פיראטית שגבתה אפילו שבעים אחוז מההכנסות ממשפחת מושתל כבד (את שאר שלושים האחוזים הם סתם השאירו לעצמם). כספי התרומות הללו הם מקור הכנסה נכבד לתחנות הרדיו, כשהצדקה והאומללות של החולים והנזקקים הן רק כיסוי", כך כותב אורי אורבך.

מי שמרמה צריך להגיע למשטרה. וזה נכון לשני המקרים גם יחד.

מסירותו בעבודה הובילה אותנו בדרך

צדיק בסוס

וכדי לסיים עם נימה אופטימית, כדאי לשים לב לסיפור הבא ולכתבה שפורסמו ב"חרדי חרדים":

לאדם אחד היה בן לא יוצלח. לכן שלח אותו לדודו העשיר שהיה שומר על מקום קברו של צדיק והתעשר מהתרומות שהשאירו אלו שבאו להתפלל. אחרי כמה שנים ביקש הבן מדודו להתחתן עם בתו, אך הדוד לא הסכים בתואנה שהוא עדיין לא יוצלח, נתן לו חמור ואוכל ואמר לו לחזור כשיהיה יותר מוצלח.

הבן הלך במדבר ולא ידע מה לעשות. אחרי יום מת החמור ובגלל שהגופה התחילה להסריח קבר אותו בחול וישב אָבֵל ליד הקבר. בינתיים עברה שם שיירה ושאלה אותו למעשיו, הבן שנזכר בדודו, אמר שזהו קבר של צדיק ושהוא נשאר לשמור עליו. השאירו לו המטיילים כסף ואוכל, התפללו והלכו. לאט לאט הפך המקום להיות פופלארי והבן נהיה עשיר.

יום אחד הגיע לשם הדוד לראות לאן כולם הולכים ולמה לא באים יותר לקבר הצדיק שלו, והופתע לראות שם את הבן.

אחרי שסיפר לו הבן את כל סיפור המעשה טפח לו הדוד על שכמו ואמר: "אינך יודע, אבל לא סתם צדיק יש לך כאן, אלא צדיק בן צדיק! צדיק זה שקבור פה אינו אלא בנו של הצדיק שקבור אצלי..."

והגרסא המודרנית של הסיפור התפרסמה בעיתון "קול העיר" והתרחשה באזור טבריה. בעיתון כתוב על אברך שטייל עם ילדיו וגילה קבר שרשום עליו "קבר שמעון הצדיק, מסירותו בעבודה הובילה אותנו בדרך".

האברך מיד נעמד להתפלל, אך בעל המקום הסביר לו תוך שהוא צוחק, שזהו קבר של אחד הסוסים מהחווה שלו שהיה בעל מזג נוח במיוחד ולכן זכה לכינוי "שמעון הצדיק".

הרבנים ביקשו לספר את סיפור המעשה ברבים בכדי למנוע טעויות מביכות כאלו בעתיד.

אז אם אתם עוברים באזור טבריה ליד קבר שרשום עליו "שמעון הצדיק", דעו שלא צדיק קבור שם אלא סוס שהיה בעל מזג נוח וחביב ולא ראוי לעמוד ולהתפלל שם או לבקש בקשות.

אבל לנוכח אירועי השבוע וט באב, מומלץ גם מומלץ לאמץ את תכונותיו הטובות...