ראיון אחד של טכנאי חיל האוויר בתוכנית של אראל סגל, לא השאיר אף עין יבשה, וטלטל את חבריו למערך הקרקע של חיל האוויר. נתניהו החליט להשהות את הרפורמה בעקבות גלי המחאה ואיתה קיבל זעקת שבר מהמצביעים שלו. אם עד עכשיו הם היו במצב השתק, בערב ההצהרה של רה"מ רמת הסאונד עלתה ואיתה גם מחאת תומכי הרפורמה מחוץ לבית המשפט העליון ומחאות תמיכה נוספות בתל אביב וברחבי הארץ.
-
עוד באותו נושאמי שהצביע לאיתמר בן גביר, שלא יתפלא מהמצב אליו הגענו
27/03/23 15:35
המחאה על הרפורמה המשפטית לגיטימית כמו כל מחאה במדינה דמוקרטית מתוקנת. אבל כמו שתמיד אומרים, לכל דמוקרטיה יש את חוקי המשחק שלה. לאורך שנים היו עניינים שהם טאבו, בהם לא נוגעים כדי לשמור על זכות המחאה בצורה שקולה ומאוזנת, כדי שגם לה יהיה איזונים ובלמים.
על ספסל הלימודים יושבים תומכים ומתנגדים כאחד
במחאה הפעם לא היו איזונים ולא היו בלמים. נתחיל בנושא הקדוש לכל ישראלי והוא צבא ההגנה לישראל. בכל מחאה אחרת לחיילים אסור להביע דעה פוליטית או להראות אותה. אך הפעם משום מה היועץ המשפטי של צה"ל אישר באופן חריג את הזכות להגיע להפגנות, רק להימנע מהגעה עם מדי צה"ל אם אפשר. שוב, הזכות למחאה לגיטימית, אבל למה לערב את הצבא ולאיים בסרבנות ושיתוק של מערך הטייס, 8200, מילואים ותחומים נוספים.
נתב"ג. מדינה בשביתה צילום: Avshalom Sassoni/Flash90
גם ההסתדרות שאמורה לייצג את כל חלקי ועובדי העם, מחליטה לקחת צד ולשבות. עשירי המשק, ביניהם: בעלי קניונים, חברות קולנוע, ענקיות ביגוד, עולם התרבות והמוגזם מכולם שיתוק שער הכניסה והיציאה לישראל, שביתת הטיסות בנתב"ג, פעולה שמתבצעת רק ביום הכיפורים ולצערנו בעת מלחמה. גם האוניברסיטאות שממומנות על ידי משלמי המיסים ואמורות להיות נטולי דעה פוליטית, החליטו למנוע מהסטודנטים את זכותם ללמוד, הרי על ספסלי האוניברסיטה יושבים מתנגדים אך גם תומכים ברפורמה.
רוב הדלק למחאה הגיע מעיתונאים שבחרו צד
אופן המחאה גם הוא שונה מכל מחאה קודמת, בלי יותר מדי מכת"זיות או בואש, האפשרות לשתק את אחת הצמתים החשובים בישראל בכל שבוע הייתה זמינה מתמיד. וכמובן לחסום מדי כמה ימים את אחד מעורקי התחבורה הגדולים והמשפיעים במדינה, יום שיבוש לאומי בכל רגע שמתחשק. ההכלה האינסופית של המשטרה וכוחות הביטחון, וכמובן כמות מזערית של מעצרים, כי הפעם הכול מותר.
רוב הדלק ללגיטימציה הוא ללא ספק של אמצעי התקשורת. עיתונאים רבים בחרו להביע את דעתם וגם לראיין אנשים בעלי זכויות בחברה הישראלית: רמטכ"לים, אנשי צבא, שב"כ, מוסד, כלכלה ובכירים במשק הישראלי. כאשר מקולם נשמעה אותה רטוריקה, לגיטימיות לשבור את כל כללי המשחק של מחאה. כי הפעם, כפי שסיכם יו"ר האופוזיציה, לפיד: "מדובר באנשים אחרים".
לפיד צילום: Yonatan Sindel/Flash90
החשש הוא מוצדק ולגיטימי, הצורך לזעוק ולמנוע את החששות של מתנגדי הרפורמה היא חשובה בשם הדמוקרטיה. אך ברגע ששברתם את חוקי המשחק של מחאה דמוקרטית, הגיעה גם הלגיטימיות לשבור אותם תמיד, על כל ערך. כי לכל אדם, קבוצה, מגזר יכול לכאוב משהו אחר שממשלה או בית משפט עתידי עלולים להחליט.
הפגיעה בדמוקרטיה התחילה עכשיו עם נזק לזכויות בסיסיות
מהיום כל קבוצה שמתנגדת למהלך מסוים יכולה ללכת לאיילון ולחסום אותו, לאיים בסרבנות במוקדי הכוח שלה בצה"ל, לסגור עסקים חיוניים שכל מדינה חופשית זקוקה להם. ואז מה תגידו? איך תוכלו להסביר להם שזכותם למחות אבל המהלכים האלה מוגזמים, הרי אתם עשיתם אותם כעת.
הפגיעה בדמוקרטיה התחילה עכשיו, ולא בגלל החוקים כי הם עדיין לא חוקקו, אלא במהלך הזכות למחות. הזכות הזאת ביטלה לציבור את חופש התנועה, חופש התעסוקה, הזכות לביטחון, הזכות לבריאות, הזכות ללמוד וזכויות רבות נוספות.
אחרי השביתה ברחבי המדינה שהתרחשה ביום שני, אני הולך לישון בלב כבד. אולי יש רגיעה והחקיקה נעצרה עד למושב הכנסת הבאה אבל הרס החיים הדמוקרטיים בישראל התחיל, וזו כבר נקודת אל-חזור. את הארכיון יהיה קשה לרמות בעתיד, ואז מה נגיד: "אלו אנשים אחרים"?
המחאה בתל אביב צילום: Erik Marmor/Flash90