שופטים ושוטרים ומה שביניהם - לפרשת שופטים

"שפטים ושטרים תתן לך בכך שעריך" - על מערכת המשפט לפרשת שופטים...

חדשות כיפה ד''ר אביעד הכהן 28/12/02 00:00 כג בטבת התשסג

"שפטים ושטרים תתן לך בכך שעריך", אין לקיים מסגרת של חברה מתוקנת מבלי מערכת משפטית המכריעה בסכסוכים ופוסקת את הדין, ומערכת של אכיפה המוציאה לפועל את פסקי-הדין. מערכות אלה כה חיוניות ובסיסיות, עד שהן נכללות בשבע מצוות בני נח, מצוות המהוות את המשפט הטבעי האוניברסלי לכלל האומות, על-פי המשפט העברי.
היהודים משחר עלותם על בימת ההסטוריה עסוקים במשפטים, כתובעים, נתבעים, עדים, עורכי-דין ושופטים. העיסוק במשפטים מתחיל באדם, חוה והנחש העומדים לדין בגן-עדן, וכלה בגאולה האחרונה שעליה נאמר: "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".
שיאה של המשפטנות היהודית היה בתקופת המסע במדבר. רבי עובדיה ספורנו, בפירושו מסביר, כי משה הוצרך למנות שרי עשרות, כיוון שלכל עשרה יהודים היה צריך למנות דיין, עקב ריבוי הסכסוכים. שימו נא לב, מתוך כל עשרה יהודים במדבר, שניים היו תובע ונתבע, ארבעה עדים (שניים לכל צד) ושופט. רובו של העם עסק, אם כן, במשפטים. משה רבינו, ברוב יאושו, אומר: "איכה אשא לבד טרחכם משאכם וריבכם" (דברים א, יב). מסביר רש"י: "טרחכם"-"מלמד שהיו ישראל טרחנין. היה אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין אומר יש לי עדים להביא, יש לי ראיות להביא, מוסיף אני עליכם דיינין".
עם שעיסוקו במשפטים ומשפטנות הוא כה אובססיבי, הרי שצפויה לו חזות קשה. עמנו שילם מחיר כבד מאוד על המריבות, הסכסוכים, שנאת-החינם, עינוי הדין ועיוות הדין.
הסכנה הקיומית לחברה הישראלית יסודה בפרימת החוטים הדקים והעדינים היוצרים את הבגד המיוחד המכונה "עם ישראל". כל ויכוח קטן הופך להיות סכסוך, וכל חילוקי דעות יוצרים במהירות עימות על עקרונות. דין ודברים על מקום חניה, כסא-נוח בחוף-הים, או ישיבה במסעדה יכולים לגרור לשפיכות דמים. מריבת שכנים שולית מגיעה לבית המשפט, ויכוח בין בני זוג מהווה עילה לפניה למשטרה ולבתי-הדין למתן צו הרחקה מהבית, ואלפי תיקים של "תביעות פח" תוצאת תאונות דרכים, מגיעים להכרעה שיפוטית. העומס על בתי-המשפט עצום, המערכת קורסת, וכך מרבים עינוי דין ועיוות דין.
אשר על כן, חשוב וחיוני, כי בנוסף לשופטים ולשוטרים, נמנה גם מגשרים. אנשים שיילכו בדרכו של אהרון הכהן, שהיה אוהב שלום ורודף שלום ומקרב את האנשים. נלמד ממנו לעסוק פחות באינטרסים ובעקרונות ונבחן את הצרכים ואת דרכי השלום. כך תהיה לנו חברה מתוקנת ולא מתדיינת, סבלנית ולא סובלת, מאוחדת ולא שסועה, מחיה ולא נמחית, מאירה ולא מארה. ברוח השלום, הפיוס, הפשרה והגישור נראה במהרה "עין בעין בשוב ה' ציון...כי נחם ה' עמו גאל ירושלים".