זהו, יש חתימה בין שתי מפלגות הציונות הדתית,אבל בא נחשוב רגע מה קורה כאן.
בין מנחה למעריב שואל איש את רעהו- "נו מה יהיה? הם לא מבינים?!" בדרך לשחרית או תוך כדי קיפול התפילין-"תגיד, מה יהיה עם הרבנים"?!
כולם עסוקים בכך. בני משפחה שולחים מסרונים ומתקשרים. חברים מתעניינים , רוצים לדעת מה אני יודע ואיך משפיעים...איך לא חותמים על ריצה משותפת?
זה לא יאומן איך קבוצה כל כך גדולה של אנשים מכל הארץ מרגישה שיש להם דעה, וגם הבנה בנושא, וכל כך אכפת להם מהמפלגה שאולי כן ואולי לא חשבו להצביע עבורה.
מרתק לשמוע את המשך השיחה של "מה, הם לא מבינים הפוליטיקאים הללו?!" כי לא תמיד קל לנחש מה שכנך או חברך לעבודה, או אחיינך או גיסך חושבים ש"כולם צריכים להבין"! "לא ברור להם שבלי להתאחד יהיה אסון" או ההיפך "איך אפשר לצרף את המפלגה ההיא? זו התאבדות! זה יבריח ציבורים שלמים"! והרבנים- "למה הם לא קוראים להם לסדר וכופים עליהם להתאחד, הרי הם כולם תלמידיהם"! או לעומת זו: "כל הבעיה היא שהרבנים כל הזמן מתערבים. ללא התערבותם- מזמן כבר היו מסתדרים ביניהם". לא רק ביחס לחיבור בין המפלגות אלא אף בנוגע לאיוש הרשימות יש דעה.
רוצים שהרשימה תכלול רק אנשים בהזמנה מדויקת של חייט. אחד ממלכתי מדי (על פי התנהגותו בגירוש מגוש קטיף) והשני דוס מדי (ותלמיד של הרב ההוא) ואחר/ת קיצוני/ת מדי (כל הזמן מדבר/ת כאילו האמת אצלה/ו והוא/היא תמיד צודק/ת) והשלישי/ת ליברלי/ת מדי...
אני לא מכיר עוד קבוצה של מצביעי מפלגה מסוימת שכל כך מעורבים בפרטים אלו של הכנת הרשימה, ובכל מקרה מצפים שכל אחד ברשימה יהיה בדיוק בדיוק כמוהו וייצג אך ורק את העמדות והסגנונות שלו.
כל כמה דקות אני מקבל מסרון (איך כל כך הרבה אנשים מכירים את המספר שלי?) עם דעה הפוכה מקודמתה, אך כולם עם המון סימני קריאה.
הרבה יחלקו עלי. מכיר רבים כאלו מחבריי הקרובים שחושבים ומרגישים אחרת ממני, אבל אני מרגיש ומאמין שהציונות הדתית/ציבור הכיפה הסרוגה אכן משפחה אחת גדולה. זה היתרון וזה גם החיסרון והבעיה כנראה.
"חוק הדתיים הסרוגים" כל כך חזק- כולם בעצם מכירים את כולם (או את הבן, או האח, או הסבא).
לאיזו עוד ציבור (ציבור שלם ממש) יש כל כך הרבה מעגלי הכרות. מהשבט/סניף, מהישיבה/אולפנה בתיכון או ההסדר/גבוהה /מכללה... או הפלוגה, מבית הכנסת או הישוב...מתחתנים אלו באלו. היה מדריך שלו בסמינר, המפקד שלו או אחיו הר"מ של בנו...
וככל שאנחנו קרובים יותר ובעצם מאמינים כולם באותם ערכים-במדינת ישראל כערך יהודי, ציונים בדם, רוצים לטובת עם ישראל ותורת ישראל ואוהבים את ההתישבות בכל חבלי הארץ...-כך אנחנו ביקורתיים יותר, ורוצים יותר שכולם יהיו כמוני. אבל בדיוק בדיוק. שהכיפה תהיה במדויק- בגודל , זווית וצבע (ואפילו הדוגמא)- או כיסוי הראש בסגנון ובגודל כפי שאני רוצה שיהיה על ראש כל מי שינסה או תנסה לייצג אותי בכנסת.
האם מצביעי המערך/עבודה/מחנ"ץ ז"ל מצפים שכל רשימת המפלגה לכנסת תהיה בדיוק כמוהם? או מצביעי הליכוד? או יש עתיד , או המפלגה החדשה של גנץ?
כשזה לא מישהו מהמשפחה פחות אכפת לך.
אנחנו כל כך משפחתיים, שאנחנו רוצים לדעת כל רגע מה בדיוק קורה בחדר המו"מ בין הצדדים. כי זה ענין משפחתי חשוב וקריטי. ולכן כולם מודאגים, עצבניים, דעתניים, ומעורבים.