באמת, באמת שניסיתי. קיוויתי. חשבתי שאצליח להתגבר ולא לכתוב מילה אחת על הבחירות השבוע. שלפחות משהו אחד שאתם קוראים היום לא יהיה קשור לנושא. אבל זה לא אפשרי... הנחמה היא ששבוע הבא כבר נהיה אחרי הכל. זה לא שלא צפויים לנו כתבות, פרשנויות ופרסומות של תודה לבוחרים, אבל כנראה לא בכמות שראינו השבת. ובטח לא בשבועות האחרונים.
מה גם, ששבוע הבא שבת זכור, ואני מקווה שבין לבין עורכי העלונים הספיקו לחשוב על גיליונות פורימיים – הן על דברים רציניים והן על דברים שלא. דבר אחד בטוח הוא – הבחירות הפעם ביום שני. כך שלכאורה עד יום שלישי בערב, יום סגירת העלונים, לכאורה התמונה תהיה ברורה. גם אם שוב נקבל עוד מאותו דבר, לפחות כנראה שאת המספרים של כל מפלגה כבר נדע. זאת בניגוד לבחירות שנערכות ביום שלישי.
אז בכל זאת עם מה נתחיל? נתחיל דווקא מאלה שלקחו את הבחירות צעד אחד קדימה. לכתבות הלא שגרתיות. ב"קרוב אליך" למשל מלבד פרסומות רבות של המפלגות השונות, הפוליטיקה כידוע אינה קיימת כמעט. הפעם, הם בכל זאת חרגו מעט ממנהגם, כשאת המדור "שאלת השבוע" הקדישו לשאלה "מה יהיה בסוף?", כשברקע סיסמאות ושלטי בחירות שונים. ב"גילוי דעת" בחרו לראיין דווקא את אלו שכבר הצביעו – נציגי סוכנות ובני עקיבא ברחבי העולם הנמצאים שם בשליחות. ב"עולם קטן" ראיינו כמה קמפיינרים ויח"צנים שעומדים מאחורי המפלגות השונות, אך מסתבר שהכתבה הזו איננה תמימה כלל. שכן בסיומה, הכתבה משווקת לנו קורס חדש ביחסי ציבור שעומד להיפתח בשיתוף "עולם קטן". אחלה דרך לעשות פרסומת ולשווק מוצר...
אך מי שהגדילו לעשות באמת היו דווקא בעלון "נופשים". בכותרת השער הם כתבו "מצביעים ויוצאים לטייל", אך אחת הכתבות אולי הכי אזוטריות שהגיעו לסטנדר בבית הכנסת שלכם הופיעה שם – במסגרת המדור "סיפורים מהספארי" שכותבת הדוברת שלהם שגית הורוביץ. תחת הכותרת "אלטרנטיבה למנהיגות אחרת", היא הציגה לנו את העובדה שגם בספארי עושים מערכת בחירות משל עצמם. היא הציגה את כלל המועמדים מקרב החיות השונות, את מודעות הקמפיין שלהם, את המצע שלהם, ובעיקר קראה לקוראים לבוא ולהצביע. כך או כך, אני התגלגלתי מצחוק. לרגע חשבתי שהקדימו את פורים בשבוע ומשהו. והאמת – אני מכיר יותר מאדם אחד שיעדיף להצביע לחיות בספארי מאשר לפוליטיקאים. יש גם שיגידו שעדיף שהחיות ישלטו לנו על המדינה במקומם. מישהו הזכיר את "חוות החיות"?
וכעת לעניינים הרציניים באמת. ואיך אני יודע שהם באמת רציניים? – זה לא אני החלטתי. זה העורכים שלנו החליטו. עובדה. עורכת שביעי, הילה ניסן-פרידמן, ויוסף רוסו, עורך עולם קטן, בדרך כלל נשארים מאחורי הקלעים ומלבד מאמרי מערכת פה ושם או מאמרים בעילום שם, הם כמעט ולא חתומים על כתבות. יש כתבים שיעשו את העבודה. אך לא הפעם. כי כשמראיינים את נתניהו, רוסו עצמו יחד עם רועי אהרוני – סגן העורך, יצאו בעצמם לראיין אותו – במה שהגדירו כ"ראיון בית הכנסת הראשון של נתניהו". בין אם זה נכון ובין אם לא, ולמרות שביבי מתראיין תחת כל מיקרופון רענן, עדיין כל הכבוד להם שהגיעו למעמד מכובד זה.
אגב, הראיון עם ביבי פורסם בגיליון הראשי של "עולם קטן" ולא במוסף הבחירות שצורף גם השבוע. שם התראיין בנט, גם כן ליוסף רוסו אך הפעם בשיתוף ארנון סגל (סגן העורך הקודם). וגם לשביעי בנט התראיין וגם שם כאמור על ידי העורכת. כי כנראה שכשיש משהו חשוב באמת, העורכים יוצאים משולחן המערכת ויורדים לשטח.
עם זאת, הראיונות הלא צפויים היו דווקא אלו במצב הרוח, שם בחרו לראיין את יאיר לפיד ואביגדור ליברמן (כל אחד בנפרד). היה זה דווקא לפיד שהראיון איתו עורר סערה החל מיום חמישי בצהריים כשבמפלגת ימינה ירו בכל התותחים הכבדים והתרעמו על ההשוואה שלפיד עושה בין הרב רפי פרץ והח"כית הערבייה היבא יזבק.
מי שעוד קיבל במה לא שגרתית הוא בני גנץ, שהתכבד השבוע לכתוב את דבר-התורה הפותח בעמוד השער של "שבתון", שמתחתיו אגב היתה פרסומת של "ימינה". גם בעולם קטן במוסף הפוליטי הוא קיבל טור, כששם הוא דיבר דווקא על ההפטרה, ממנה הוא למד ש"אנחנו נדרשים לקבל את כללי המשחק גם כשהתוצאות אינן לשביעות רצוננו" – נחיה ונראה. כך או כך את הטורים שלו בשני המקומות הוא סיים עם משפט-איחול זהה: עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו, והעושה שלום עלינו ישכין שלום גם בתוכנו". מישהו הזכיר השבוע את מידת הדיוק של בני גנץ בציטוט פסוקים??
אגב, ב"שבתון" גם ח"כ פינדרוס מיהדות התורה קיבל במה רק שכאן הוא נדחק לעמוד 44, אי שם בין דפי המגזין. כמובן שכל הראיונות הללו מלבד מאמרי הדעה והפרשנות הרגילים של העלונים, שהמסר המרכזי של כולם השבוע הוא לצאת ולהצביע ולהבטיח שלא יהיו בחירות רביעיות. חלקם אגב כותבים במפורש למי להצביע, חלקם כותבים במפורש למי לא להצביע, שזה גם מעניין, אבל נשאיר לכם לבדוק לבד. כך גם מי פרסם איפה וכמה.
מה שכן, נראה שכצפוי "ימינה" השקיעו הכי הרבה השבוע בפרסום בעלוני שבת בפער מיתר המפלגות, כאשר בשביעי הם הדפיסו את המודעה בעמוד האחרון אך הדפיסו אותה הפוך עם הלוגו של שביעי כדי לבלבל ולגרום לכם לחשוב שזה בעצם העמוד הראשון. גם בעולם קטן הם הקדישו את כל ארבעת העמודים הראשונים במלואם. וגם בעוד מקומות.
מלבד הבחירות, בכל זאת היו עוד 2-3 נושאים שעסקו בהם העלונים. אחד מהם, נושא שצבר כותרות לאחרונה, הוא עניין דוכני התפילין של חב"ד וארגונים נוספים במקומות ציבוריים. למרות שהנושא הזה כבר "חם" כמה זמן ומתחיל לרדת מהכותרות, השבוע החליטו בשני מקומות לעשות כתבה על הנושא, להיפגש עם בעלי דוכנים ולראות איך זה להניח תפילין לעוברים ושבים ומהן התגובות של הקהל הרחב.
גם טולי פירקש ב"שבתון" עשה זאת, וגם ב"קרוב אליך" הקדישו את הכתבה הראשית לכך. בזה האחרון, בין עמודי הכתבה היתה פרסומת של עוצמה יהודית המתייחסת בדיוק לעניין זה של דוכני התפילין כשבמרכזה איתמר בן גביר עומד בדוכן ומניח תפילין לעוברים ושבים. מקרי או לא? תחליטו לבד. מבלבל את הקוראים? זה בטוח.
קידום עמותות ואורי אורבך
בשבוע שעבר כתבנו כאן על התופעה שעמותות שונות מנצלות פרשות שבוע מסויימות לציון שבת שנתית או אירוע מיוחד לעמותה שלהם. כך עם אגודת אפרת בפרשת שמות, כך ארגונים למשפט עברי במשפטים, והנה, מסתבר שגם השבת, בפרשת תרומה. את העלונים מילאו מודעות גדולות של ארגון "מתנת חיים" העוסק בתרומות כליה, תחת הסלוגן "ויקחו לי תרומה", בו הוא מברך את תורמי הכליה. לא ברור לי אם זה מוגדר כשבת השנתית שלהם או לא, אבל ניצול של שם הפרשה ומהותה לצורכי קידום העמותה זה ודאי יש כאן. בצורה חכמה וראויה, יש לומר.
בשבוע האחרון ציינו חמש שנים לפטירתו של אורי אורבך. חלק מהעלונים הזכירות זאת השבוע, חלק בשבוע שעבר, אך משהו אחד היה חסר. לפני כמה שנים, הקים יונתן דובוב יחד עם שותפים את ארגון האמנים "אורי" לזכרו, המאגד בתוכו אמנים רבים מתחומים שונים מקרב המגזר. מדור התרבות בעלון "שביעי" משך תקופה לא מבוטלת היה למעשה מדור שנערך בשיתוף "אורי" כשלמעשה הם סיפקו את התוכן. והנה, בשבועות האחרונים הלוגו של "אורי" נעדר מהדף, ובמקומו מופיע לוגו אחר. למרות שהמדור ממשיך להתפרסם על ידי אותם כותבים ובאותה מתכונת.
אז בבירור שערכנו עם דובוב הסתבר לנו שבשל בעיות תקציב, ובשל כך שכבר שנה שאין ממשלה ואין תקציב, העמותה הקפיאה את פעילותה כרגע בצער, ועל כן הלוגו הוסר. נקווה שבין אם הלוגו יוחזר ובין אם לאו – שממשלה תקום בהקדם, שתקציב יועבר, ושהעמותה תמשיך להתקיים לקידום התרבות הדתית והיהודית במדינה. (איך שוב הגעתי לפוליטיקה, איך???)
עוד דבר שבשבועיים-שלושה האחרונים נעדר הוא מדור הראיונות של טלי עציון במצב הרוח. המדור שלה כזכור נחלק לשניים, חלקו עוסק בהצגת פריטי אופנה שונים ובחלקו השני יש ראיון עם אושיית אופנה, סטיילינג, וכד' מתוך המגזר. והנה לפתע המדור צומצם לעמוד אחד ואין יותר ראיונות.
כידוע, כשמוחמד לא בא אל ההר מביאים את ההר למוחמד. זה כנראה מה שעמד מאחורי הקמפיין של קניון עזריאלי גבעתיים שמנסה למשוך לקוחות גם מחוץ לעיר, תחת הסלוגן "השופינג החם של גבעת שמואל נמצא בעזריאלי גבעתיים". האמת חכם, מבריק, וקריאייטיב שבנוי נכון לטעמי. כך או כך, כל פרסומת כזו של גוף כללי-חילוני שעד כה "לא ספר" את המגזר למרות שהמגזר סופר אותו בהמוניו – מבורכת לדעתי.
עלון חדש - לקריאה בבית
ידועים המחלוקות בבתי הכנסת השונים סביב העלונים והכנסתם להיכלי התפילה, כמו גם סביב קריאת פרסומות בשבת. השבוע התחבא לו מבויש בין ערימת העלונים שעל המדף עלון פרסומי שנקרא "יו"ש ביזנס – במה לעסקי יהודה ושומרון". העלון כולו נושא חומר פרסומי, אך המעניין הוא שבאותיות שיותר קטנות מאותיות טל ומטר, בעמוד השער למטה למטה, התחבאה ההנחיה: "לקריאה בבית".
עוד עלון שהצטרף השבוע לחבילת ההפצה השבועית מבית "מקור ראשון" ו"אינטלקט" היה העלון "מעיין השבוע". אחד העלונים הראשונים בבתי הכנסת שהיו הנפוצים ביותר בשנות ה – 90, שיוצא על ידי תנועת "אל המעיין". הופתעתי בכלל לראות שהוא עוד קיים, ועוד יותר הופתעתי מהשדרוג המשמעותי שהוא עבר – צבע, כרומו והכפלת העמודים. אם מדובר על הפצה חד-פעמית לקראת הבחירות או משהו שיהיה כעת קבוע? לא הצלחנו לברר בינתיים.
מה לא נכתב על שאול יהלום ותיאורי המסעדות שלו? כנראה שהכל כבר נכתב. ובכל זאת, השבוע המדור שלו מתעלה על עצמו מחדש. הוא מתחיל אותו כך: "ביקרתי עם נאוה רעייתי במאות מסעדות בשר שאת רשמינו מהן חילקנו עמכם, קוראינו הנאמנים". עצרתי כאן, ולרגע חשבתי שאולי זהו תחילתו של טור פרידה? אך לא. המשפט הבא מוכיח אחרת: "ולמרות השפע הזה אנו מצהירים בפניכם שבמסעדה כמו... עדיין לא היינו. ולולא מורא שמיים עלינו היינו מברכים לכבודה ברכת שהחיינו". אגב, למה שוב ושוב המסעדות בפתח תקווה וגוש דן או ירושלים? אין עוד מקומות בארץ?
ולסיום, רק בגלל שאי אפשר בלי. שתי שאלות שנשאל השבוע הרב אבינר בשו"ת שלו:
א. "זלזלתי בך כשדיברתי עם חבר, ורציתי לבקש ממך סליחה". תשובה: "ודאי, אני סולח לך. אני הדל באדם" ב. "מאיזה דין הרב היה בעד הגירוש מגוש קטיף?" תשובה: "הגירוש היה איסור חמור... כנראה אתה מערבב עם מישהו אחר". כן, זה לא ברור. איך מי שהתנגד ללכת מכות עם השוטרים וייצג את הקו הממלכתי של המתנגדים לגירוש, הפך להיות זה שמתנגד לגירוש? נכון שרבים האשימו בזמנו את הרב אבינר שהגירוש בין היתר קרה בגללו, אבל עדיין יש גבול.
תחפושות, חידות ורעיונות לפורים נשמח לקבל בדף הפייסבוק "מעלעל". ואל תשכחו – לכו להצביע.