הבית היהודי ואנחנו
בארה"ב מקובל כי העיתונים הגדולים מציגים את המועמד המועדף עליהם לנשיאות. בארץ אימצו את אותו המנהג, ללא המחויבות בהצהרה על תמיכה רשמית. נראה כי כך נוהגים גם עלוני פרשת השבוע שלנו ביחס ליצור החדש (ישן?) המכונה "הבית היהודי".
הקבוצה המרכזית תומכת בגלוי ובמוצהר ומורכבת מהעלונים ה"מתונים": שבתון, מצב הרוח, שבת בשבתו, השבת ומעט מן האור. המשותף לכולם (מלבד "מעט מן האור") היא המחויבות העמוקה שלהם למפלגה. את שבתון ומצב הרוח מנהיג (פחות או יותר) מוטי זפט, איש מפד"ל מכהן ותומך נלהב לאורך שנים. שאול יהלום, מפד"לניק לשעבר, הוא המוציא והמביא במצב הרוח - כך שגם כאן אין הפתעה. משבת בשבתו, המשמשת מדי פעם במה פתוחה לזבולון אורלב, וודאי לא ציפיתם להתנגדות. נו, גם ב"השבת" לא ישבו על הגדר.
ובאופן רשמי: חגי הוברמן (מצב הרוח) הצהיר השבוע כי "בכל מקרה אתן את קולי לבית היהודי בלי היסוס". הרב ישראל רוזן (שבת בשבתו) מגבה את מהלכי המועצה המכוננת מעל דפי טורו האקטואלי. הרב חנן פורת (מעט מן האור) דרש כבר בשבוע שעבר לפרגן למפלגה. ב"השבת" לא היססו לזמן את יו"ר הבית היהודי, הרב פרופ דניאל הרשקוביץ, לכתיבת המאמר הפותח (מהלך מוכר להבעת עמדה פוליטית ב"שבתון" של השבועות הקודמים).
אנונימי ועוד אנונימי = קונספירציה?
הריחוק היחסי מעת פקודה משאיר אותם עוד על הגדר, אך חדי העין מביניכם וודאי יכולים להרגיש את העורכים הנעים באי נחת. ב"מעייני הישועה" החליטו לצאת בכתבה דיווחית-פוליטית, ממש לא רגילה. המסר המרכזי בכתבה היה כי פילוג בין המפלגות דווקא יוביל לתמיכה רבה יותר. בכתבה די מוזרה עליה חתום שאול אבי (מי זה?) תוכלו למצוא ציטוט מפי "גורם במפלגת האיחוד הלאומי הככל-הנראה-מתחדשת". אותו גורם טוען כי "אין לי ספק שאם נרוץ בשני ראשים הם (המצביעים) ירגישו יותר בנוח להצטרף אלינו". בהמשך הכתבה מצוטט עוד "גורם", גם הוא ללא שום זיהוי, גם הוא טוען את אותה התזה. כל האנונימיות הזו סביב הכתבה מריחה נורא - אולי כמו מהלך מונחה שרוצים להציג לכם ב"מעייני הישועה", בלי הצורך להוכיח דבר.
עוד מתנגדים, או: אגיד לך מה טוב לך
ייאמר לזכותה של "קוממיות" ששם לא שולחים לכם מסרים אנונימיים בבקבוק. הרב נתנאל יוסיפיון, עורך העלון, מלין על החלטה המועצה המכוננת של המפלגה החדשה: "ברור לכולם שאחדות אמיתית לטווח רחוק יכולה להיבנות אך ורק אם במפלגה המשותפת יינתן ייצוג אמיתי והולם לשני הצדדים, והנה מי שמתבונן ברשימת המועמדים רואה מייד שהמועצה נקטה בגישת מנצחים - מפסידים". הרב יוסיפון טוען כי הרשימה החדשה תרחיק את המצביעים הימניים ותשאיר את "הבית היהודי" בהפסד מנדטים.
"בראש יהודי" גייסו למאמר הפותח את הרב מרדכי אליעזר נחמני, ראש ישיבת חומות ירושלים. הרב נחמני טוען כי מטרות המפלגה החדשה הם לא יותר מ"בילבול". לדבריו, אין חיה כזו "מפלגה לא מגזרית". מה אני ומי אני שיחלוק על כבודו, אלא שהמציאות מוכיחה אחרת. האם לא היה זה הרעיון מלכתחילה - הקמת מפלגה שהחינוך (ולא הפוליטיקה) בראש מעייניה? "הבית היהודי" מתנהל יותר ויותר כמו איזה שטיבל יהודי של כמה פנסיונרים, לא כמו מפלגה רעננה הזקוקה לאמון בוחריה.
נבואה 1
כפי שניחשתי בשבוע שעבר, "מיר"ש" הוא סלוגן פרסום של מכון לב, ראשי תיבות ל"מהנדס ירא שמיים". אני דורש מלגת לימודים על החשיפה המוקדמת.
נבואה 2
כעת זה מציף את הכותרות אך "מצב הרוח" היה אקטואלי מתמיד בכותרתו הראשית "האם צה"ל יחזור לעזה?". רק חבל שהכותרת הבומבסטית לא באמת התפתחה לכתבה ביתר העלון.
ב"ארץ ישראל שלנו" הקדישו לא מעט נייר כדי להוכיח לכם שאורי אורבך, הכוכב החדש של "הבית היהודי", לא באמת ימני. לפני כשבועיים הם פעלו באותו היגיון כלפי יו"ר המפלגה, הרב הרשקוביץ. אולי הכל פשוט עניין של יחסיות? לעומת החברים לדרך, הרב וולפא ומרזל, לפעמים אפילו פייגלין נראה כמו פעיל של "שלום עכשיו".
צחוק מהעבודה
זה מוגזם מדיי לבקש מכם שם ב"מצב הרוח" להזדהות בשמות הכותבים? העלון שלכם נראה כמו לוח מודעות, לא כמו מגזין חצי-מכובד ל"חינוך, תרבות וחברה" לשיטתכם. בחייכם.
לכם, הקוראים
בשבוע שעבר התקבלו תגובות רבות המלינות על אופי הטור. עשרות גולשים היו תמהים על הציניות, הסרקאזם, אולי אפילו הבוטות. ובכן קוראים יקרים, זוהי מטרתו של ה"מעלעל": ביקורת אמיתית על העלונים, שמשחקים אותה "עיתונות" כשנוח להם ומחפפים כשמתחשק. אם חיפשתם משהו רגוע, אפרורי ובעיקר יבש - הגעתם למקום הלא נכון.
רוצים להקדיש לי "גראד"? mealel@kipa.co.il