נדמה שהדיונים האינסופיים אודות תנ"ך בגובה העיניים, הרגליים, הברכיים ועוד שלל איברים חיצוניים לא מראים סימני האטה. הפעם היה זה תורם של "מעייני הישועה" לקחת צד בנושא, כשפרסמו את מאמרו של הרב שאול ישראלי זצ"ל אודות הגישה ללימוד תנ"ך. עם כל הכבוד וההערכה לראש הישיבה המרכזית העולמית, הבחירה להביא את מאמרו של הרב היא טעות בעיני. בזמן שהויכוח מתנהל בין רבנים בני ימינו - ניחא. אבל ברגע שמתחילים לערב רבנים שאינם בין החיים יותר נדמה שאין לדבר סוף. הם יביאו את הרב ישראלי שאומר ש"ראשונים כמלאכים", אחרים יביאו כנגד את הרש"ר הירש שכותב על טעויותיו של יעקב אבינו בחינוך ילדיו; אלו יצטטו את הראי"ה קוק בנוגע לאותם "גמדים טרוטי עיניים" ואלה את האבן-עזרא עם הביקורת שלו על גדולי האומה. בואו נשאיר את הדיון בגבולות הגזרה של הדור שלנו. אפשר כמובן להביא ציטוטים נקודתיים, מובאות בודדות במסגרת מאמר שלהם. בהבאת ראיות לכאן ולכאן בצורה של מאמרים שלמים מאת חכמי הדורות הקודמים אנחנו פותחים תיבת פנדורה, שספק אם אנחנו מעוניינים לפותחו.
מעט מן השנור
האמת - כואב הלב לכתוב על העלון ככה. מדובר במצודה איכותית ומעניינת במדיום שלא תמיד מתחדש, בפנינה של רחבות אופקים מתוך השקפה של יראת שמים, וכמובן - ב"בייבי" הפרטית של חנן פורת ז"ל. מדובר ב"מעט מן האור", ראשון העלונים החדשים ומי שהיה מושא למאמר ידוע אודותיו בביטאון "צהר" לפני שנים אחדות. השבת פרסם הרב בנימין טבדי דבר תורה על פרשת פנחס וי"ז בתמוז, כשארבעה עמודים אחר כך הופיעה מודעה פרסומית על תוכנית בראשותו. הרב אלישיב קנוהל כתב במסגרת מדור הספרים סקירה על ספר שהוא עצמו ערך, ונחי אייל חיבר רשימה על דו"ח לוי בזמן שבעמוד לפני הופיעה פרסומת לבית הספר לתקשורת "עובדה" שבראשותו.
יאמר לזכותו של העלון שזו הפעם הראשונה שהוא מזוהה בקלקלתו זו, ואנחנו מקווים שמדובר במעידה חד-פעמית. בכל מקרה, כדאי לשים לב להבא.
צל"ש השבוע - עיתונאי גדול שלי
בעוד אני חוכך בדעתי אם עלעול שבועי בעלוני כרומו חינמיים נחשב עיסוק עיתונאי מוכר לצרכי מס, נתבשרתי כי קבוצה גדולה של עיתונאים דתיים בחרו לעלות להר הקודש בירושלים ביום שני האחרון. העלון היחיד שנתן את הכבוד הראוי לעלייה המיוחדת היה "מצב הרוח", שם נכתב על העלייה ושם שיתף אלישיב רייכנר מחוויותיו על ההר. מי שהעביר את הסיור בהר היה ארנון סגל מ"עולם קטן", כך שתוכלו להיות בטוחים שעוד תקראו על זה בעלון השבועי לצעירים. המדור מעריך את העיתונאים העולים ומאמין שצעדים כמו עליות אלו יזרזו את תיקון המצב המעוות בהר. כל הכבוד!
מעלים הילוך
מוטי יוגב היה השם החם השבוע מבחינת פרסום עצמי לקראת המירוץ למפקד הארצי של הבית היהודי. יוגב, לשעבר מזכ"ל בני עקיבא ויהודי טוב מצד עצמו, הציג את מועמדותו למפלגה לפני שמן מועט ובינתיים הוא לא נח לרגע.
גם זבולון אורלב פרסם השבוע מודעה מטעמו, אבל עם קישור לא ברור. בשורות הראשונות מצהיר אורלב שהבית היהודי בראשותו יוביל לרשימה משותפת גדולה. עד כאן אחלה. בהמשך מצטט אורלב סקר של מכון פאנלס לפיו בריצה משותפת של הבית היהודי עם האיחוד הלאומי תגיע הרשימה ל-10 מנדטים (כן ירבו!). וכאן הבן שואל - הסקר המדובר תקף לא רק לבית היהודי בראשותו של אורלב, אלא גם (ואולי בעיקר..?) לרשימה משותפת בהנהגתו של נפתלי בנט או של הרשקוביץ. אורלב אמנם בחר לנכס לעצמו את הסקר, אבל הוא מתאים באותה מידה גם למתמודדים אחרים.
חוץ מזה, רשימה אלמונית של רבנים וגופים ציבוריים פרסמו מודעה שמעודדת ריצה משותפת של הבית היהודי והאיחוד הלאומי, תוך ציטוט של אותו סקר מופלא. לו יהי.
לעוף על הש"ס!
סיום לימוד סבב התלמוד הבבלי בשבועות הקרובים מזמן התרגשות רבה בקרב לומדי התורה ואוהביה, וגם פוטנציאל כלכלי משוער בקרב אנשי מכירות במגזר. השבת הצטרף לחבילת העלונים הממוסדת עלון נוסף בצבע סגול-חציל, שנשא את השם "מאימתי? מעכשיו!". מבט חטוף אחד מספיק כדי לזהות שלא אהבת תורה מניעה את מפיצי העלון אלא שיקול רווחי פשוט. מטרתו הכמעט-מוצהרת של העלון היא לגרום לך, הקורא הפשוט, לקנות גמרא עם פירוש "מתיבתא" של "עוז והדר". מספר גדול של פרסומות, מודעות, ראיונות, סיפורים, חידות והפתעות ולכולן אותה מגמה כספית.
"אני יודע מה אתם אומרים - למה אנחנו צריכים עוד עלון? כמה עצים ביערות הגשם צריכים להיכרת כדי לפרנס את תעשיית המילים האינסופית הזו?" כך כותב עורך העלון, רועי אהרון, בפתח דבריו. במאמר קצת ארס-פואטי מספר העורך בגילוי לב על מטרת העלון ("להכיר לכם את פירוש המתיבתא... פירוש שיסלול עבורכם את השבילים אם תחפשו לצאת לדרך המופלאה של לימוד הדף היומי").
גם המדור שוקל ברצינות להצטרף לסבב העולמי יוצא-הדופן שיזם הרב שפירא שצ"ל לפני מאה ומשהו שנים, וכנראה להשתמש באחת מאותן גמרות עם פירושים ועזרים נוספים. אבל האם הבחירה של מהדורת הגמרא תושפע מעלון פרסומת צבעוני שמופץ למשך שלושה שבועות בלבד? מסופקני.
עלון על רמה?
עלון השבת של קול ברמה, שיוצא מדי שבת כבר למעלה מחודשיים, זכה כאן במדור להתעלמות מכוונת. לא היה נראה שיש לו איזה חידוש מרענן להציע לקוראים, או איזו בשורה נדירה שהוא נושא בכנפיו, ולכן זכות הקיום שלו הייתה מוטלת בספק בעיני המערכת. נהפוך הוא - למעט פינתו של חיים ולדר, קשה היה למצוא בעלון חומר ראוי לקריאה. קחו את הגיליון של השבוע, למשל:
"לזולת ברצון את חפצינו נשאיל,
אולי נוכל בזאת להועיל.
יהא זה חבל, אולי רק שקל,
וכשצריך - אפילו דגל...
ניתן בשמחה ובמאור פנים,
כך טוב יהיה וגם נעים,
לא תהא עינינו צרה,
וה' ישמרנו מכל רע".
לא, הטקסט המצוטט לא לקוח מתוך תוכן קוראים בעמוד האחורי של "עולם קטן". הוא חלק אינטגראלי מהעלון של "קול ברמה", במסגרת פינה בשם "עצות בחרוזים". מעמיק, לא?
דוגמה נוספת: בפינה "מילתא דבדיחותא" מתפרסמת בדיחה מדי שבוע. זה מה שהיה לנו הפעם: "גנב יהודי הסתנן לפרדס, התיישב תחת אחד העצים, החל לקלף תפוזים לאכול להנאתו. לפתע הבחין בו בעל הפרדס וקרא לעברו בכעס: 'היי, מה עם לא תגנוב? מה עם איסור גזל?'. אמר לו הגנב: 'אוי איזה תענוג. רק בארץ ישראל אפשר לשבת תחת העץ, לאכול תפוזים בחינם ולשמוע דבר תורה...' " .
אני מקווה שהבהרתי את עצמי בצורה מספקת.
תחיית המתים
יש חשש למגפה - בהתחלה היה זה רן שריד, שהספיד את העיתונאי דידי מנוסי בטרם עת במסגרת הטור שלו ב"מעייני הישועה". בשבוע שאחרי התנצל שריד באריכות וחזר בו מדבריו, תוך שהוא מציין שמדובר בסגולה לאריכות ימים.
הפעם תורו של חגי הוברמן הגיע, כשהספיד גם הוא את אחד האנשים שכתב עליהם בשבוע שעבר, ופרסם השבוע מודעת התנצלות עם הפניה לאותה אמירה על אריכות ימים. ויוסיפו לך שנות חיים, בכבוד!
אהבתם? התעצבנם? השתעממתם? אל תהססו לשתף: Mealel@kipa.co.il. ועכשיו - גם בפייסבוק!