מעלעל

שאלה

יש למישהו כוח לעקוב, שבוע אחרי שבוע, אחרי המאמרים המייגעים בפרוייקט "התוכנית המדינית של הימין" ב"עולם קטן", חוץ ממני? בעצם, גם אני כבר הפסקתי לעקוב.

בהשגחת פאולוס

לרגל פרשת שמיני וחג הפסח המתקרב עסקו כמה מעלוני השבת בנושא הכשרות. "השבת" של צהר ניצלו את הנושא המשמִים כדי לפרוס בפני הקוראים את מיזמי הכשרות של ארגון הרבנים, וגם כדי לקדם את ספרו החדש של הרב אלישיב קנוהל העוסק בהלכות כשרות. במדור "זווית אישית" הובא מאמר של הרב יעקב אריאל על הספר, בו הוא מסביר "מדוע חשוב שלכל אחד מאיתנו יהיה בהישג יד קיצור שולחן ערוך מעודכן לכשרות", כשלמעשה מדובר בהעתקה של מכתב ההסכמה שנתן הרב אריאל לספר, ומודפס בראשיתו. חגיגת ההשקה חלחלה גם לשאר המאמרים בעלון, והוא הוזכר כמעט בכולם. האם בשבת הבאה נקרא המלצה על הספר במדור הספרים של יעקב פוטרמן, או שהספיק לכם לעת עתה?

ההתייחסות הנועזת והמקורית ביותר לדיני הכשרות הייתה דווקא בעלון "שבת שלום", בו הופיע מאמרה של דבי וייסמן, נשיאת המועצה הבינלאומית של נוצרים ויהודים, שהשוותה בין דיני הכשרות היהודיים לבין הלכות הכשרות בנצרות, באסלאם ובהינדואיזם. וייסמן חותמת את מאמרה בציפייה להתחדשות בדיני הכשרות, ולקיחתם למקומות חברתיים יותר, בסגנון "מעגלי צדק". תודה ל"שבת שלום" שהוכיחו שאפשר לכתוב על כשרות בצורה מעניינת, מחדשת, ובלי לקדם ספר או פרוייקטים על הדרך.

מתחברים לצד הנשי

"פנימה", עיתון הנשים מבית "מעייני הישועה", מתגלה כפמיניסטי יותר משחשבנו. השבת, למשל, הסתבר כי רק נשים כותבות ב"פנימה": בשלל עלוני שבת הופיעה פרסומת לעיתון הנשים, בה נכתב: "בין הכותבות" - וכאן הופיעה רשימה של כותבות - הרבנית צביה אליהו, רות עזריה, הרבנית ימימה מזרחי, וגם אלידע בר שאול, ד"ר ברוך כהנא והרב ארז משה דורון, שבפעם האחרונה שבדקתי, היו גברים.

דובר התנועה מוסר כי

ההתרגשות לקראת המועצה הארצית של בני עקיבא גובה עמה גם מחיר, דוגמת הפאשלה שהופיעה בגיליון השבת של "זרעים". בעמוד האחרון, בפינה העוסקת בבני עקיבא העולמית, הופיע מאמר של דובר התנועה, צביקה קליין. בסוף המאמר הופיע הכיתוב "לפרטים נוספים וראיונות - צביקה קליין, דובר בני עקיבא", בצירוף מספר הטלפון של הכותב-הדובר, מה שמסגיר את העובדה שהמאמר המכובד הוא בסך הכל העתק של הודעה יח"צנית ששלח דובר התנועה לעיתונאים, ונשלחה, כנראה מתוך עצלנות, גם לעלון עצמו, מבלי לשנות את הפרטים המסגירים, ממש כמו ילד שמעתיק מהמבחן של חברו גם את שם החבר. טעות של טירונים.

דרוש רסן

חופש הביטוי מאפשר גם לעבדכם הנאמן וגם לעלוני שבת כמו "ארץ ישראל שלנו" ללהג ולהגג להנאתנו. זה לא אומר שאי אפשר להתעצבן לפעמים, בעיקר כשהגבולות ב"ארץ ישראל שלנו" מתחילים להיטשטש. השבת, למשל, הופיע בעלון מאמר מאת "הגאון הרב דוד מאיר דרוקמן" כנגד יעקב עמידרור, שהרדיפה של עיתון "הארץ" נגדו היא רצף של מחמאות לעומת הדברים שהתפרסמו מעל דפי "ארץ ישראל שלנו". וזה לא הכל: בעמוד האחורי, למרבה הזוועה, הופיע מאמר שהביע כמעט-בפירוש שמחה לאידם של הקיבוצים בעוטף עזה הסופגים טילים בימים אלה - כתוצאה מתמיכתם הנלהבת בהתנתקות, אלא מה. לא נסחפתם קצת?

הקפאת הקרדיטים

לפני כמה שבועות שיבחתי כאן את מתיחת הפנים של "יש"ע שלנו". מסתבר שבענייני עיצוב עלונה של מועצת יש"ע מצטיין, אך בתחום הקרדיטים, קצת פחות. בפינה "הילדים שלנו", למשל, מופיע בכל שבוע קומיקס קצר ויפהפה על דמות מתולדות ישראל, ללא ציון שמו של המאייר או המאיירת. רק חדי העין יבחינו, בצד אחד הציורים, בשמה של המאיירת תקווה דגן שכתוב בכתב יד. שמה של דגן מופיע שוב באותיות זעירות בגב העלון, בתור מי שאחראית על ה"עיצוב". למעלעל לא נותר אלא לזעוק בתקווה שיהיה מי שיפנים את הדברים.

דנים על עצמנו

ותיקי בית הכנסת עוד זוכרים את "קוממיות", עלון השבת מבית מדרשם של הרב זלמן מלמד והרב אליקים לבנון, שניצב "בקומה זקופה" בבתי הכנסת כמעט בכל שבת וצבע בצבעים עזים את ימי ההתנתקות ופינוי עמונה. השנים חלפו, היישובים פונו, "קוממיות" איבד מכרומיוּתוֹ ונדחק אל העמודים הפנימיים והנידחים של העיתון "בשבע", מולדתו הטבעית וההיסטורית. לא הייתי נדרש לעלון אלמלא הופיע בו השבת דיון מעניין שכותרתו "עלוני שבת - בבית הכנסת?", בו נטלו חלק הרבנים יעקב מדן ויהודה קרויזר.

למרות כותרת המשנה, שהבטיחה לדון ב"תועלת ובחסרונות" שבעלונים, עמדת הרבנים הייתה חד משמעית: עלונים זה רע. עלונים זה איכסה. "תאוות הכסף ותאוות הפרסומות מטהרת הכל. אך אינני יודע מה היתר מצאו לעצמם רבים מרבני הציונות הדתית לתרום את דברי תורתם, להכשיל את הרבים ולבזות את עמידתנו לפני המקום", כתב הרב מדן. המסקנה: להעיף את העלונים מבתי הכנסת, או לפחות, אם אתם חפיפניקים, לחלק אותם בסוף התפילה. קשה לדעת מה תהיינה ההשפעה של הקולות הללו - האם הם יחרישו בין העמודים האחרונים של "בשבע" או שמא יגררו אחריהם פולמוס, שיתנהל, למרבה האירוניה, מעל דפי "עולם קטן" או "מעייני הישועה"?

מנהג אבותינו

במסגרת פינתנו "מנהג אבותינו", המחפשת מקורות למנהגים שצצים להם בשו"ת הסלולרי, אנו מחפשים מקור למנהג שהרב אבינר נשאל אודותיו ב"באהבה ובאמונה" השבת: "האם נכון שמי שיושב בפינת השולחן לא יתחתן שבע שנים?". הרב אבינר לא התבלבל ומיד השיב "הבל", והשאלה מופנית אליכם, הקוראים - האם אתם מכירים את המנהג? האם ידוע לכם מה מקורו? תשובות בטוקבקים או במייל. שבוע טוב.

לתגובות ולהדלפות: mealel@kipa.co.il