כבר יותר משלושה חודשים שהנושא המובהק היחיד שבולט בעלונים הוא הבחירות. התחלנו עם הבחירות המקדימות לבית היהודי ולליכוד, אחר כך עברנו לבחירות הכלליות לכנסת וכל הזמן פוליטיקה, פוליטיקה ופוליטיקה. הייתי בטוח שדווקא השבת יקומו עורכי העלונים בקול צעקה ויגידו 'חלאס', נמאס מהנושאים הרציניים האלה והגיע הזמן לעשות הפסקה, צריך לשנות את החומרים הכבדים מהם עשויים העלונים בחודשים האחרונים לכבוד פורים. שבת זכור שחלה השבת, היא שבת הומוריסטית וקלילה בכל רחבי המגזר ואם הרוח של הציבור לא משתקפת באמצעי התקשורת שלו - כנראה שהיא לא עושה את העבודה כמו שצריך.
לא אשקר, היו עלונים שעשו מדורים הומוריסטיים כמו קרוב אליך שבכמה בדיחות חסידיות בעמוד הראשי, שאותי אישית קרעו מצחוק, עשה את הונו בכל מה שקשור לפורים. ישראלי ניסו לעשות עמוד שאמנם מבחינה אסטטית היה נורא יפה וגם הרעיון הכללי היה טוב, אך אותי אישית התוכן עצמו לא הצחיק. בלי לשים לב, הדבר תורה בתחילת יש"ע שלנו היה של הרב שלמה שושן (שושן! מהמגילה! נו טוב... אותי זה הצחיק). עולם קטן שבדרך כלל משקיעים בפורים בהמון קטעי הומור די אכזבו השנה. חוץ מסיפור מצחיק של עמי חניא לא היה שום דבר ששווה גיחוך, ויותר מזה, הם לקחו את שני העמודים המרכזיים וכל כתב כתב שם "חשבון נפש" מצמרר ועצוב. יום הזיכרון להומור ולבדיחה.
אבל ייאמר לזכותם של העלונים הנ"ל שהם עוד ניסו ובחלק מהמקרים הצליחו להצחיק. שביעי, מצב הרוח וגילוי דעת פשוט היו משמימים (משבתון, שבת בשבתו והשאר לא ציפיתי). בניגוד למצופה מהשבוע הכי שמח ביהדות (אחרי שבוע החגיגות שאתה עושה כשאתה מגלה שאתה הולנדי ושומר רק שעה אחרי בשר), העלונים האלה היו פשוט דוגמא להתנהלות מגזרית כבדה ומייאשת שעסוקה באג'נדות ולא ברצון להגיע לקהל הקוראים. הרי הציבור, עם כל הכבוד, לא קונה את עלוני השבת ולא צריך להוציא כסף בשביל עלון זה או אחר יגיע לידיו, אז למה עלון צריך להשקיע ולהבין את קהל הקוראים שלו. מעניין כמה אישורים היה צריך יונתן דובוב להשיג כדי לראיין את 'אנדרדוס' ובטעות להעלות חיוך על פניהם של הקוראים.
בסופו של יום, הדבר ההומוריסטי ביותר שחולק השבוע בבתי הכנסת היה ללא ספק חוברות הנושאות את הכותרת "חבר אני לכל אשר יראוך - על 'הבית היהודי' ו'יחד'" תחת תמונתו של הרב שלמה אבינר. אין צורך לקרוא את תוכן החוברת, מספיק להציץ בכותרות המאמרים שבתוכן העניינים כדי להבין מה בדיוק מטרתה של החוברת הזאת. בין המאמרים: "ה' ירחם על הבית היהודי", "הבית היהודי הדתי-חילוני", "הבית היהודי צריך לחזור בתשובה גדולה" והאהוב עליי ביותר - "הבית היהודי, בית תותי פרוטי". מנגד, היו גם את המאמרים האלה: "המפלגה החדשה תביא ברכה לאומה", "אנו אוהבים את מפלגתנו: יחד" ו"אני אוהב את כל המפלגות, אבל את יחד - אני אוהב מעל הכל". אני מסופק אם צריך להסביר את הכיוון שאליו התכוון הרב אבינר, אני גם בספק אם מי שהפיץ את הפרופגנדה הזאת חשב שתקראו אותה, מכיוון שהתוכן בפנים היה מלא בשגיאות וכנראה מעולם לא עבר הגהה. הספיק לו שתדעו שהרב אבינר תומך במפלגת 'יחד'.
אני לא נגד פוליטיקה מגזרית ולא נגד מאמרים של רבנים. אני חושב שלכל דבר יש כמות וצורה שבה זה בסדר, לכן אני מתנגד להכנסת פוליטיקה לבתי כנסת בצורה לא מידתית ותעמולתית. אין שום חשיבות מי חיבר את החוברת ומי הפיץ אותה ("גורם התומך במפלגת יחד", לפי אתר המפלגה), יש פה רק בעיה עם הצורה שבה זה נעשה. חוברות שמלכלכות על מפלגה אחרת באמצע בית כנסת הוא לא דבר מקובל וצריך להוקיע דברים כאלה. אגב, לא בחלתי באמצעים ושלחתי לרב אבינר שו"ת סמס עם השאלה "מה דעת הרב לגבי תעמולת בחירות בבית הכנסת?", עד רגע זה לא התקבלה תשובה.