מסחר טוב זקוק לתזרים מזומנים ולמקורות אשראי. ולכן סוחרים שאינם כבולים באיסור ריבית, יכולים לסחור מסחר עירני וטוב. הם מסוגלים להשיג כספים בהלוואה, מאחר שהמלווים באים על שכרם. יתרה מזו, יש סוחרים שיש להם כספים, אבל לא בידיהם, אלא מפוזרים בידי החייבים להם. וסוחרים אלה רוצים להשתתף במסחר ומתקשים, בגלל קשיי נזילות, או העדר מזומנים. כשאין איסור ריבית, אין לאותם סוחרים קושי, כי הם יקחו הלוואות בריבית, לצורך המסחר, ויתנו הלוואות לאחרים בריבית, וכך הם יהיו מאוזנים, עם אפשרות השתתפותם במסחר רווחי.
ובאמת שע"י היתר עסקה יוכלו הסוחרים הנאמנים לדבר ה' גם הם להשיג מזומנים לאשראי. דא עקא, עקרונות היתר עיסקא, ברוב המקרים, אינם ידועים ומובנים למשתמשים בשטר היתר עיסקא. והשימוש בשטר היתר עיסקא ברוב המקרים הוא כשימוש בקמיע. וחמור מכך, שלא תמיד נוסח השטר של היתר עיסקא תואם את תנאי אותה עיסקא.
לכן מן הראוי להתוודע אל דרך נוחה שאין בה איסור ריבית, לסוחרים שאין להם כסף מזומן משום שכספיהם מפוזרים אצל חייבים. לאלה מוצע למכור את החובות שמגיעים להם מחייבים, אפילו חובות שטרם הגיע מועד פרעונם, בפחות מערכם. בדרך כזו הם ישיגו כספים מזומנים, בלי שום איסור ריבית.
על סוחרים אלה להזמין את החייבים להם לפני הללו שמוכנים לקנות את החובות, ויעבירו את החובות לקונים בדרך של מעמד שלשתן, כלומר שהחייבים יצטרכו לפרוע את חובותיהם לאותם קונים. ואסור שסוחרים אלו שמוכרים את חובותיהם, יערבו לפירעון החובות של החייבים. כי אם יעשו כן, העסקה שבינם לבין הקונים היא אינה מכירה, אלא הלוואה והיא נגועה באיסור ריבית. אך הואיל והדבר נעשה במעמד שלשתן, יערבו החייבים לקונים על החובות של עצמם, או יפקידו בידי הקונים משכון לפירעון חובותיהם.
ואם לסוחרים יש שטרות חוב, יוכלו אותם סוחרים למכור אותם שטרות בפחות מן הסכומים שרשומים בהם לקונים, אשר יגבו את החוב במלואו בהגיע המועד. וגם במקרה זה אסור למוכרים לערוב לחוב של החייבים, אלא הם יכולים לגרום לכך שהחייבים יערבו לחובות של עצמם. אולם על סוחרים אלה למכור את השטרות חוב לקונים כמקובל בהלכה. כלומר ע"י מסירת השטרות חוב לקונים, וע"י כתיבת שטר מכר מן המוכרים לקונים, ושבאותו שטר המוכר כותב לקונה שיקנה את השטר הוא וכל שעבודו (תוספתא, ב"מ, ד, ג, ירושלמי, ב"מ, ה, א, רמב"ם, מלוה ולוה, ה, יד, ושו"ע, יו"ד, קעג, ד).
אם לסוחרים יש צ'קים, יכולים הם לפדות אותם, אפילו בפחות מערכם, מקונים שמוכנים לקנות אותם, ולהמתין עד למועד הפירעון, אפילו שאותם קונים משלמים פחות מן הסכום הרשום בצ'יק. ואין בכך איסור ריבית. מכירת הצ'יקים יכול שתיעשה ע"י חתימת היסב, הואיל וזהו מנהג הסוחרים, וגם דינא דמלכותא, שכך סוחרים בצ'יקים. ואף שיש שיכולים לערער על כך, בטענה שמנהג הסוחרים הוא מדרבנן, ואין קניין דרבנן יכול לעקור איסור ריבית שהוא מן התורה, על כך ניתן להשיב, שלא כל פוסקי ההלכה הם בדעה שמנהג הסוחרים הוא קניין מדרבנן, ולא כולם מסכימים, שקניין דרבנן אינו יכול לעקור איסור מן התורה (עיין שו"ת חת"ס, יו"ד, שיד). וכל שכן במקרה דנן, שאם היה איסור ריבית, הוא אינו מדאוריתא אלא מדרבנן, מאחר ואין המוכר ערב לפירעון החוב, וקרובה עסקה זו לקונה להפסד כמו לשכר. ושמאחר והעסקה היא בדרך מקח וממכר, הרבית היא מדרבנן.
יש לציין שהשיטה האמורה לגיוס כספים מזומנים לצורכי מסחר נוצלה בעבר לגיוס כספים מזומנים לצורכי שירותי קהילה (=שירות מוניציפאלי). בשו"ת הריב"ש, יט, יש עדות כיצד נהגו בקהילה היהודית בברצלונה כשהייתה בשלותה. הממונים על הקהילה מכרו זיכיונות למסחר ביין ולמסחר בבשר (כבר בעבר בבמה נכבדה זו התייחסנו לכך שהקהילות שמרו לעצמן זכות קדימה לזיכיונות אלו, לטובת כלל הקהל). הקונים זיכיונות אלו התחייבו לשלם דמי הזיכיונות בשטרות חוב בתשלומים דחויים. הממונים מכרו אותם שטרות, שטרם הגיע זמנם, בפחות מערכם, לקונים שחפצו להשקיע את כספם באפיק זה של השקעה. הם שילמו פחות וגבו יותר בהגיע המועד, בדרך של מכירה וקנייה, ולא בדרך של הלוואה, שלפי ההלכה אין בכך איסור ריבית. וכך כולם נהנו. הממונים השיגו כספים מזומנים לטובת הקהל, הקונים את הזיכיונות נהנו שקנו את הזיכיונות בתשלומים דחויים, עד שימכרו וישיגו כספים ויפרעו חובם, והקונים את השטרות שקנו בזול וגבו סכום גבוה.
דומה שאין שום סיבה שהשירות המוניציפאלי שלנו לא יחקה שיטה עתיקת יומין של אבותינו, גם לעניין העמקת גביית המסים העירוניים. מנהלי העיר יעניקו הנחה לבעלי עסקים שחייבים בתשלומי מסים בסכומים הגונים, ע"י שישלמו מסיהם בתשלומים, במועדים דחויים. לצורך זה החייבים יפקידו בידי העירייה צ'יקים דחויים, עם בטוחות שאותם שיקים ייפרעו בהגיע מועדם. העירייה תמכור אותם שיקים, שטרם הגיע מועד פרעונם, בסכומים נמוכים יותר. וישמרו את הבטוחות כנאמנים של קוני הצ'יקים, כדין מוכר שטרות שמוכר את המשכון של הלווה לקונה השטר. וכך העירייה תשיג כספים מזומנים, ויהיה טוב לכולם, לתושבים, לבעלי עסקים ולמשקיעים (עין שו"ע, יו"ד, קעג, ד-ה).
** הרב רצון ערוסי - רב העיר קריית אונו וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל