הנסיון שיש לי עם סמים הוא, לצערי, רב מידי. בתפקידי כרב נתקלתי פעמים רבות באנשים שניסו לראות מה זה סם. מתוך שיעמום או מתוך מצוקה. מתוך כאב או מתוך לחץ של חברים. בקיצור ניסו ונפלו.
הם אמרו זה רק חשיש. זה רק גראס. זה רק עשב. זה לא סמים. יש מקומות שזה מותר. זה כמו אלכוהול. זה לא נקרא סם. כשניסיתי להסביר – אמרו לי "אתה לא מבין". יש מפלגות שרוצות לחוקק חוק להתיר את זה. עוד מעט זה יהיה מותר.
אמרתי להם שזה הנורא מכל. סיפרתי להם כמה זה נורא. לפעמים הצלחתי ולפעמים לא כל כך. הם חשבו שהם יודעים יותר. לאט לאט למדתי על הסם הנורא הזה, כמה שהוא נורא. כמה שהוא מסוכן.זה לא פלא שיש מדינות שמענישות את העוסקים בכך במיתה. זה מביא הרבה אנשים למוות.
זה לא יעזור- הסוחרים שעוסקים בזה הם כל כך מושחתים. לא פעם מצאתי אותם מסתובבים סביב בתי הספר ומשדלים ילדים ונערים להשתמש בסם. הם נתנו להם את זה בחינם. על מנת למכר אותם לעשותם קונים קבועים.
כשגערתי פעם באחת מהם – הוא איים כי הבן שלי הוא הבא בתור. הוא ירדוף אחריו עד שהוא יתמכר לסם. כך. ממש כך הוא איים עלי.
אין להם שום מגבלות!!
זה רשע אמיתי!!
אני רוצה לספר לך את מה שראיתי במו עיני. לא מה שסיפרו לי. אלה מה שראיתי בעיני.
- ראיתי נערים ונערות בפעם הראשונה מעשנים או מריחים לפעמים מסניפים ובסוף מזריקים.
- שמעתי אותם שהם אומרים בבטחון מוחלט – "אני. יודע איך להפסיק". "אני. יודע מתי להפסיק".
- ראיתי אותם כשהם "לכודים" ועדיין הם ממשיכים לומר לעצמם: "אני יכול להפסיק בכל רגע שאני רוצה".
- הייתי לידם כשהם גלשו מהסמים הקלים לכבדים.
- שמעתי את משקרים את החברים שלהם, את הילדים שלהם. אותי. את הנשים שלהם ואת עצמם.
- ראיתי את בני זוג שלהם כשגילו את האמת "המומים" כשנחרב להם הכל מול העיניים.
- ראיתי את המסוממים מחפשים נואשות אחרי כסף לממן את הסם.
- ראיתי אותם מוכרים את כל מה שיקר להם, את הבית ואת המכונית. את רהיטים ואת חופש שלהם. את האשה ואת הילדים. הכל כדי לקנות את המנה היומית.
- ראיתי אותם לוקחים משכנתא, לוקחים הלואות. משעבדים את כל ההווה וכל העתיד. את עתיד הילדים שלהם. את הכל.
- ביקרתי אותם בבית המעצר כשנתפסו על גניבה לממן את הסם.
- ראיתי את עינהם הכבויות.
- ראיתי את ההשפלות.
- ראיתי כשההורים שלהם מפחדים ומדחיקים את האמת.
- ניסיתי לעזור להם ללכת להשתקם.
- ראיתי אותם ב"קריז" הנורא של כאב ההתנתקות מהסם.
- ראיתי אותם חוזרים ונופלים פעם אחר פעם ליאוש הזה.
- ניסיתי למצוא להם עבודת דחק על מנת לשקם את החיים.
- ראיתי את המאמץ הנורא של הם לצאת מבור חלקלק עמוק עמוק עמוק.
- ראיתי אותם דועכים ודועכים ודועכים עד שהם נכבים ומתים.
בפעם הראשונה שנתקלתי באכזריות של הסם הזה – זה היה באופן הנורא מכל. היא היתה אמא צעירה וגבוהה שלא מכבר נישאה. היא הסתובבה בגאווה עם בנה הראשון ברחובות העיר. אשה משכילה שהיתה תלמידה "מחוננת". היה לה כל מה שאשה צעירה חושקת בו. כשהבנתי שהיא בסם, גייסתי את כל המומחים לנושא באיזור שלי. ומצאנו לה משפחת שתאמץ אותה כבת מיד אחרי הגמילה. ובאמת היא נגמלה לחלוטין. השתקמה, מצאה עבודה, וחזרה לטפל בבנה.
המציאות הנוראה של הסם היא שגם מי שהצליח להינתק ממנו – לא עוזב אותו עד סוף ימיו. תמיד הוא בבריחה ממנו. אפילו עשרים שנה אחרי הגמילה והשיקום. סיפר לי חבר – עורך דין מצליח בתל אביב – שהוא אחד המאושרים הבודדים שהצליח להתנתק מהסם הנורא הזה, כי כל יום ויום בסיום עבודתו הוא מתכנן את מסלול חזרתו הביתה בדרכים שבהם אין סוחרי סמים. שלא יתפתה למוות האיום הזה.
הבחורה הזו לא נזהרה כל כך, אחרי השיקום היא חזרה הביתה - חזרה ונפלה. שמעתי על כך מעובדות הרווחה שלקחו ממנה את הילד למשפחה אומנת, להציל אותו מחרפת רעב. אמא שלו היתה כל כך עסוקה בסם עד שלא היתה רגישה כלל לבכיו, לרעב ולכאב שלו.
אחרי שנה הייתי באיזו הרצאה, בצאתי נתקלתי באשה שנראתה כמו זקנה, אשה קמוטה וכפופה שמחכה לי בפתח עם פנים חוורות, עיניים כבויות, ללא שיניים. עומדת בפתח ומנסה לחייך במה שעוד נשאר לה.
מי את? שאלתי.
וכשהבנתי שזו אותה אשה צעירה שפגשתי לפני פחות משנה עם תינוק בעגלה. הבנתי בבת אחת את כל הנורא שסם – סם המוות.
אחרי זמן קצר מאוד קברנו אותה בבית עלמין.