אנו נמצאים בעיצומם של ימי השלושים לפטירתו של הרב יהושע יגל זצ"ל, ראש ישיבת מדרשית נועם פרדס חנה (להלן- הישיבה) אשר היה תלמיד חכם עצום ואחד מאנשי החינוך הדגולים בדור האחרון.
השולחן ערוך ביורה דעה סימן שמד סעיף א מדבר בחיוב וחשיבות מצות הספד:
"מצוה גדולה להספיד על המת כראוי. ומצותו שירים קולו לומר עליו דברים המשברים את הלב, כדי להרבות בכיה ולהזכיר שבחו... וחכם וחסיד, מזכירים להם חכמתם וחסידותם".
מתוך דברים אלו נעסוק במדורנו שמתייחד בהתמקדות בנושאים אקטואליים העולים על סדר יומנו, בשרטוט קווים לדמותו, והזכרה ממעט שבחיו ופועלו של הרב יהושע יגל זצ"ל.
הרב יגל נולד בפולין בשנת תרע"ו 1916. כבר בגיל 11 נשלח ללמוד בישיבת סלונים בהמשך למד אצל גדולי הדור הקודם - ר אלחנן וסרמן בישיבת אהל תורה ולאחר מכן בישיבת קלצק אצל ר אהרון קוטלר שהיה לאחר מכן ראש ישיבת ליקווד ואחד מגדולי רבני ארה"ב בשנים שלאחר השואה. בשנת תרצ"ו (1936) עלה הרב יגל לארץ ולימד בישיבת מרכז הרב שבירושלים, שם גם הצטרף לארגון ההגנה. בתקופה שלאחר מכן הוא עבר לתל אביב שם לימד בישיבת הישוב של הגרמ"א עמיאל זצ"ל. לרב יגל היה קשר הדוק עם החזון איש זצ"ל ובשנים ת"ש-תש"ה (1940-1945) היה מבקרו מידי שבוע. באותה תקופה הוא הקים ביחד עם הרב עמיאל ישיבה לנוער בצפון ת"א שמטרתה הייתה לקרב את צעירי הציבור הדתי חזרה אל התורה. הרב יגל לא הסתפק בכך ובנוסף לדברים אלו החל לארגן שיעורי תלמוד בבתי הספר הכללים וחוגים לנוער העובד והלומד. בשנת תש"ה הוחלט בתנועת הנוער המזרחי להקים ישיבה מסוג חדש שבה ילמדו בנוסף למקצועות הקודש מקצועות כללים מתוך אידיאל של הוצאת בני תורה משכילים. (אמנם כמה שנים קודם לכן הוקמה על ידי הרב נריה זצ"ל ישיבה בסגנון דומה בכפר-הרואה ועל זה הוא נחשב עד היום כאבי הישיבות התיכוניות אלא שמטרתם הייתה שונה. בעוד שמטרתו של הרב יגל הייתה הוצאת בן תורה משכיל וססמתו הייתה תורה עם דרך ארץ, מטרתו של הרב נריה הייתה להכשיר בן תורה חלוץ מה שהתבטא בססמתו תורה ועבודה, יש עוד הרבה מה להאריך בהבדלים בניהם אבל אין כאן המקום להאריך). הרב יגל נבחר לעמוד בראשות הישיבה על ידי ועידת הנוער, הרב צ"י מלצר, והרב שניאור קוטלר ולאחר שקיבל את ברכתו של החזו"א. בעצם הרב יגל הקים ועמד בראשות הישיבה התיכונית הראשונה במתכונת אותה אנו מכירים היום.
אהבת התלמידים
אני רוצה לעמוד על כמה תכונות בולטות שהיו ברב יגל. הרב יגל היה ידוע באהבתו הרבה לתלמידיו ורבים מהם מעידים על כך. הרב ראה את תלמידיו מעל לכל ולכך היה נמנע כמעט לחלוטין להעיף מהישיבה אף תלמידים סוררים ביותר. אף יחס זה היה על פי הדרכת החזון איש שהתנגד נחרצות ובאופן כמעט מוחלט להעפת תלמידים ממוסד חינוכי. הרב היה דואג לתלמידיו עד למאוד גם במישור הגשמי. תלמידיו מהמחזורים הראשונים מעידים שהיה עובר בלילה בפנימיות הישיבה והיה בודק שכולם ישנים טוב ואף היה מכסה תלמידם ששמיכתם נשמטה מהם בשנתם. גם את המישור הרוחני לא הזניח ומעבר להעברת השיעורים בישיבה ושיחות אישיות עם תלמידים הוא היה לוקח תלמידים אל החזון איש בבני ברק שידברו עמם ויושפעו ממנו. הרב היה בוחן את הרמי"ם שלו ובודק את השיעורים שלהם מתוך דאגה שהשיעורים אשר ימסרו לתלמידים יהיו טובים ועל רמה גבוהה. גם בלימודים הכללים הוא לא חסך מאמצים והביא את מיטב המורים למקצועות החול שילמדו במדרשיה. הרב טיפח מאוד את הגיבוש הפנימי של התלמידים דבר שהשפעתו ניכרת עד שנים אלו. הוא ראה את תלמידיו כמעל לכל עד אשר באחת הפעמים שתלמידי הישיבה עשו הפגנה כנגד הרמי"ם הוא הצטרף אליהם בכתיבת שלטי המחאה ועזר להם בכל תכניותיהם.
אהבת תורה
הרב היה ידוע באהבתו ללימוד תורה, שיעוריו וחידושיו על הש"ס קובצו בספרו נתיבות יהושע. כזכור הרב היה בוחן את הרמי"ם ואת שיעוריהם ואף זאת משום שהייתה חשובה לו האמת בלימוד תורה ושלא יגידו דברים אשר אינם נכונים.
הרב יגל היה נגד החצנה של רמה דתית גבוהה וקיום מצוות בלי שיהיה לזה כיסוי פנימי. מספרים על תלמיד אחד שהגיע לישיבה ולאחר כמה ימים פתאום החל להוציא את ציציותיו החוצה. פגש בו הרב יגל ופנה אליו בשאלה: ברית מילה עשו לך בגיל שמונה ימים? מה היא מצווה פחות חשובה, אז מדוע אתה לא מראה אותה לעין כל? המסר כאמור היה אל תציג את עצמך צדיק בלא שתהיה לזה הצדקה פנימית.
אני אסיים בתקווה שנזכה לספוג מתורתו ומדרכיו ושנזכה לדבוק בדרכיו ולצעוד לאורו.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.