במשמעות המצומצמת של איסור "לא תשחית את עצה" מדובר באיסור לכרות עצי פרי בשעה שאנו צרים על עיר כדי להכניעה. נימוק התורה "כי האדם עץ השדה" לא נתברר לנו דיו, ועל כן הציעו פרשנים שונים אפשרויות רבות להסבר מפני מה נאסר עלינו לגייס את המשאבים כולם, כולל עצי פרי, כדי לנצח. חלק מהראשונים ביארו כי גם העם הצר על העיר זקוק למאכל, ואם יכרות את עץ הפרי לא יוכל להתקיים. מדובר אפוא בהצעה שמקורה דאגה עמוקה ללוחמי ישראל. חלק ביארו כי המצווה נועדה להרגיל את האדם לא לעשות דברים שאינם לתועלת. הצד השווה שבהסברים אלה הוא ההתייחסות הראשונית כאל מצווה הממוקדת בשאלת דרכי המלחמה וההגבלות הקיימות בה.
בא ספר החינוך והרחיב את האיסור הרבה מעבר לגבול המלחמה: "שורש המצווה ידוע, שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהידבק בו, ומתוך כך תדבק בנו הטובה ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה, וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה, ולא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם, ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו, ואם יוכלו להציל יצילו כל דבר מהשחית בכל כחם…".
שני עניינים בולטים בספר החינוך. ראשון בהם הוא יחסו של האדם הצדיק אל העולם. אדם זה אינו חפץ בהשחתת דבר בעולם, וחלק בלתי נפרד מאהבת הטוב והתועלת ורצונו להידבק בו מתממש מהתרחקות שלו מכל דבר רע. שמירה על העולם, הקפדה על שיקולים אקולוגיים, ניסיון לצמצם את השימוש בכלים חד פעמיים ולהיות שותף בחתירה למיחזור – אינם עניינם של אנשי שמאל בלבד, או של אלה שאופק מבטם אינו מביט אל הקודש ואל הרמות היותר גבוהות של הקיום. להפך – מכוחה של תורת ד' ומכוחה של האמונה אנו מתחזקים באחריות שלנו לעולם, כיוון שאין זה עולמנו כי אם עולמו של הקב"ה, ואין אנו רשאים להשחיתו. על כן, חלק מהאחריות שמטילה עלינו התורה בפרשת השבוע היא שלא להרחיב את השחתת העולם, ואדם מאמין מקפיד במצווה זו כשם שהוא מקפיד במצוות אחרות. חיזוק השמירה על ניקיון העולם, שימוש בחומרים מותרים, הרחבת החתירה למיחזור ניר ובקבוקי שתייה מפלסטיק, הקפדה על זריקת סוללות ריקות במקומות המיועדים לכך ועוד ועוד היא חלק ממצוות ד' – האיסור להשחית.
ברם, אין ספר החינוך נעצר בכך. איסור ההשחתה אינו נוגע רק לחומר בעולם. שמירה על העולם מתייחסת גם לדמותו הרוחנית. החסידים ואנשי המעשה האוהבים שלום מבקשים גם למנוע את השחתת העולם בתחומים אחרים של ההשחתה. הם מבקשים לקרב את הבריות לתורה, כיוון שקירוב זה כולל בתוכו מניעת ההשחתה המוסרית, והתמודדות עם נושאים נוספים. הם מבקשים למנוע את המלחמה בין בני האדם ואת המחלוקת והפלגנות, ועל כן הם שמחים בטוב הבריות, ומאהבים שם שמיים עליהם. כואב להם על כל פעולת השחתה בעולם, מכל סוג שהוא, ולו היה הדבר תלוי בהם היו מקדישים את חייהם להצלת כל דבר נהרס בעולם.
השחתה מוסרית אף היא השחתה היא; השחתה צניעותית אף היא משחיתה את הכוחות הפנימיים המיוחדים בסגולתם של ישראל; השחתה אחרת היא השחתה של גזל וחמס שלמדנו אותה מתיבת נח. החתירה המתמדת לשלום העולם וטובתו – הן במישור הפיזי והן במישור המוסרי והקדושתי – היא חלק בלתי נפרד מדמותו של אוהב ד' ונאמן בבריתו, והוא נמנע באופן עקבי ושיטתי להרוס, וחובר לכל פעולת תיקון בעולם. הראי"ה קוק זצ"ל לימדנו כי לכך קוראים "תשובה" – השיבה מכל סוג של קלקול אל עבר החתירה העליונה לשלמות העולם בכל המישורים. ימים של תשובה מתאימים אפוא להתרחקות מהשחתה ולהתקרבות לבניין.