כרם נבות וגוש קטיף

סיפור "כרם נבות" החל לאחר שאחאב חמד את כרמו של נבות שהיה ביזרעאל ליד היכל אחאב. משסירב נבות להתפנות מכרמו, שהוא נחלת אבותיו, מתחבלת איזבל אשתו של אחאב עלילת שקר, ובעזרת המערכת המשפטית, ושרים פחדנים משתפי פעולה, הנותנים לה גיבוי, היא מצליחה לסלק את נבות מכרמו. יש בסיפור זה כמה פרטים הדומים לעקירת יהודים מבתיהם היום. אין אנו עסוקים כאן בשאלה האם יש לשלטון סמכות לעקור אדם מנחלתו, אלא דווקא בדרך שההליך הזה מתבצע. עם כל ההבדלים בין האירועים של אז לאירועים של עכשיו, עדיין יש קווי דמיון להסתאבות של השלטון, שגם אם מעשיו נעשים באישור בית משפט, הוא מקפח זכויות יסוד של אזרח, כשהשלטון רומס אותו ומסלק אותו מנחלתו. גם שם בימי אחאב הציע השלטון פיצוי הגון לפינוי, כמו שאומר אחאב לנבות: "ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו (חולות נצנים), ואם טוב בעיניך אתנה לך כסף מחיר זה". ותגובתו של נבות היא כתגובתם של מתיישבי "גוש קטיף": "חלילה לי מה' מתתי את נחלת אבותי לך". וכשהצעת ההתפנות אינה מתקבלת בהסכמה, נכנסת המשפחה לתמונה, ואיזבל אשתו של אחאב מנהלת את העניינים ומגייסת את "הזקנים והחורים" שהם השרים והשופטים, ומנסה בדרך דמוקרטית, בגבוי המערכת המשפטית ובשיתוף אישי ציבור לסלק את נבות מכרמו.

הפרשנים מעלים כמה שאלות בפרשת כרם נבות. הרד"ק בפירושו שואל: "כיון שהשרים והסגנים (סגני השרים) ידעו הדבר כי שקר היה, למה היו צריכין לכל זה (להעליל עדות שקר על נבות), יהרגוהו במצות איזבל בלא עדות ובלא דבר? התשובה: כי זקני העיר והשרים היו מעטים וידם היתה במעל עם איזבל ואם היו מגלים הדבר לעם לא היו מניחים להרגו בחנם, ואילו רצתה איזבל להרגו בלא משפט לא היה כח בידה לפיכך ביקשה איזבל עלילה שיהרג בבית משפט, ובטחה איזבל בזקני ישראל שיכסו עליה ויעלימו הדבר, או שידעה בהם שהיו יראים את אחאב". "שתיקת הכבשים", של השרים ונציגי הציבור כלפי השלטון, אינה חדשה, היא היתה כבר בימי אחאב, והיא שאפשרה לאיזבל לבצע את זממה. המלבי"ם בפירושו מוסיף עוד טעם כיצד הצליח שלטון מושחת לבצע את זממו מבלי שהצבור יתנגד לו: "כי גם העם ידעו שהוא שקר ולא עשו זאת (שיתוף פעולה עם השלטון) יען שהאמינו שהאמת כן, אלא עשו זאת משנאתם לנבות בן עירם". השנאה הקדומה, גם כאן וגם שם, קלקלה את השורה. אפילו הגערה "הרצחת וגם ירשת" שהוכיח אליהו את אחאב מזכירה את המרצחים שאנו באיוולתנו רוצים לתת להם את אדמתנו. כך או כך עוולה שלטונית כבר היתה מעולם, ובמאבק הציבורי צריך גם להתייחס אליו.