בימים כתקנם אין האדם נזקק לקנאות, רק כאשר האדם נדחק בגבו אל הקיר, כשנדמה לו שדרכי השכנוע וההסברה נחסמו בפניו אז הוא מנסה בכוח ופעמים אף באלימות לשנות ואף לכפות את עמדתו על זולתו. נושא הקנאות הוא מורכב, שלושה מקרי קנאות מפורסמים אנו מוצאים במקרא ואנו רואים שההתייחסות אליהם אינה אחידה. שמעון ולוי קנאו לאחותם שהיתה בשבי וזכו לביקורת של אביהם יעקב: "עכרתם אותי" ופירש הראב"ע: "כי הסתכן יעקב וביתו על ידם", והרמב"ן כתב: "כי הביאוהו בסכנה". גם קנאותו של פנחס, ככתוב: "בקנאו את קנאתי בתוכם", על אף שהיתה קנאות מקובלת והוא קיבל עליה "ברית כהונת עולם תחת אשר קינא לאלקיו ויכפר על בני ישראל". עם זאת סייגו אותה חז"ל בכמה סייגים: שאמרו שמעשהו "הלכה ואין מורין כן" (סנהדרין פב א) ועוד הוסיפו שם: שאם היה זמרי הורג את פנחס לא היה זמרי נהרג עליו, שלא היתה לפנחס חסינות על מעשהו. גם המקרה השלישי של קנאות, קנאותו של אליהו, לא היתה רצויה לפני המקום כמו שמובא בזהר (פרשת ויגש) על דברי אליהו: "קנא קנאתי" – "אמר לו הקב"ה: עד מתי אתה מקנא לי, העולם אינו יכול לסבול אותך שתמצא עם בני, ועל כן לך ותמשח את אלישע לנביא תחתיך ואתה תסתלק למקומך".
קנאות שאינה מלווה באלימות היא "קיצוניות" שגם היא אינה מומלצת כמו שכתב הראי"ה (אגרת כ): "שאין לך מדה אחת בעולם שלא תהיה הקיצוניות מזיקתה". אבל כשהקנאות מלווה באלימות היא פסולה, ומקרהו של פנחס הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל כולו, וגם במקום שהביאה תועלת, כמו קנאותו של פנחס, אין היא משמשת דגם לחיקוי, כמו שאמרו: "הלכה ואין מורין כן". חסידים מספרים כי הרבי מקוצק נשאל: מה ראה משה לבקש: "יפקוד ה' אלקי הרוחות . . . איש על העדה". וכי עלה על דעתו של משה שחלילה יניח הקב"ה את עמו ללא מנהיג? על כך השיב הרבי: משראה משה מה רבה חשיבותו של פנחס בעיני ה' עד שניתנה לו ברית כהונת עולם, חשש משה שמא יתמנה פנחס במקומו, ואז ביקש: "יפקוד ה' אלקי הרוחות" וכמו שפירש רש"י: "מנה להם מנהיג שיהא סובל כל אחד לפי דעתו", שכן לא טוב לישראל שיהיה להם מנהיג שהוא קנאי!
בהלכות גניבה (חו"מ סי' שמח ה"א) נפסק ש"אסור לגנוב אפילו דרך שחוק, ואפילו על מנת להחזיר, או כדי לשלם תשלומי כפל, הכל אסור כדי שלא ירגיל עצמו בכך". מהלכה זו אנו למדים שלא רק שהמטרה אינה מקדשת את האמצעים, אלא אפילו אם המטרה חיובית כמו הגונב על מנת לשלם תשלומי כפל, גם אז קיימת סכנה שהמשתמש באמצעים פסולים, (כמו חסימת כבישים), בשביל להשיג מטרה חיובית, לעורר את דעת הקהל או למנוע מעשה נפשע, גם אז אנו יודעים מהיכן האלימות ופריעת החוק מתחילה, אך סופה מי ישורנו. כבר חסימת כבישים בתום לב עלולה בקלות להפוך למעשה של פרחחים פורעי חוק ומשחיתי רכוש ציבורי, ולא בכדי אמרה ההלכה: "הכל אסור כדי שלא ירגיל עצמו בכך".
הקנאות והאלימות
בימים כתקנם אין האדם נזקק לקנאות, רק כאשר האדם נדחק בגבו אל הקיר, כשנדמה לו שדרכי השכנוע וההסברה נחסמו בפניו אז הוא מנסה בכוח ופעמים אף באלימות לשנות ואף לכפות את עמדתו על זולתו.
