זה שבועות וחודשים שאני הולך עטוף במחשבות ומנסה למצוא מרגוע לנפשי.
הכיצד? כיצד הערכים המרכזיים ששל הציונות הדתית לאומית שעליהם התחנכתי ועליהם אני ממשיך לחנך את ילדי ותלמידי, נרמסים והופכים, לכאורה, לעפרא דארעא.
הייתכן שהקב"ה שבמצוותו אנו מיישבים את הארץ ומתנחלים בה זה למעלה משנות דור, פועל עתה בדיוק בכוון ההפוך ובאמצעות שלוחיו, ראש הממשלה ושריו, גמר אומר לגרשנו ולמוטט את מפעל ההתיישבות הענק של הציונות הדתית החלוצית?
איזה מסר אמוני ניתן לשאוב מהקורות אותנו בשעת משבר זו?
מסר אמוני –בראש וראשונה לעצמנו אח"כ לילדינו וכמנהל בית ספר אני מחפש את המסר הזה גם עבור תלמידי.
כאדם מאמין ניתן לחיות גם ללא חיפוש אחר מסרים ולהמשיך להאמין בבורא עולם בבחינת כל מן דעביד רחמנא לטב עביד.
כמו כן כדאי להימנע אולי מן השאלה שכבר נשאלה בדורות קודמים "זו תורה וזו שכרה?" ועליה כבר ניתנה תשובה קשה ביותר "גזרה היא מלפני ......".
הסכנה הטמונה בשתי האפשרויות שלעיל היא שללא חיפוש אחר מסר בבחינת "נחפשה דרכינו ונחקורה" עלולים אנו להימצא באותה סיטואציה ואולי אף חמורה הימנה תוך זמן קצר ביותר.
יש בנו לא מעט כעס, בלשון המעטה, על השליח ועושי דברו ואולי זהו רגש טבעי, אך צריך להגיב ולפעול מתוך חשיבה –סוף כל סוף השליח הוא רק שליח ובכעסנו עליו האם אין אנו כועסים על בורא עולם חלילה?
אני רוצה להציע את פרי מחשבתי לרבים משני טעמים:
א. חיזוק האמונה בשעה קשה זו.
ב. קריאה לכל אחד מאתנו לעשות מעשים שאולי ימנעו בעתיד הגליה נוספת מן הארץ.
לא סוד הוא שמסירות הנפש הבלתי רגילה של הציונות הדתית באה לידי ביטוי מזה שנות דור, בעיקר ביישוב הארץ. על הדגל הזה שהפך להיות המרכזי והבולט שבדגלי הציונות הדתית חונכו כל בני הנוער בבני עקיבא בישיבות התיכוניות וכן הלאה.
ההפגנות נגד הממשלה המעבר על חוקיה באם היה צורך כוונו כולם אך ורק לעניין ההתיישבות. במאבקינו זה היינו מוכנים לחבור גם לאריאל שרון שכבר אז צבר לו מוניטין של איש שהמטרה אצלו מקדשת את האמצעים, אך אז תכונה זו שרתה היטב את מטרת ההתנחלות בארץ וברכנו עליה, ואפילו הכתרנו לא פעם את האיש כמלך ישראל.
ראינו את עצמנו כחלוץ ההולך לפני המחנה , אך בלהיטותנו אחר המטרה המרכזית והעיקרית – התיישבות- זנחנו את כל שאר דגלי הציונות הדתית המאוגדים במצוות שבין אדם לחברו.
כשמפקד רוצה שחייליו ילכו אחריו באש ובמים לא מספיק שייטע בהם אידיאולוגיה וערכים חשוב לא פחות להיות קשוב לבעיותיהם ולמחסורם ולדאוג להם, להלחם עבורם מול כל המערכת בכדי שיפתרו בעיותיהם.אז ורק אז ילכו החיילים אחר מפקדם באמון מוחלט.
המחנה שאותו רצינו להוביל כחלוצים לא חש לאורך כל השנים שאנו, אנשי הציונות הדתית, באמת דואגים לו. לא לחמנו לצד הקשישים והנכים כשקיצצו את קצבאותיהם והביאו אותם לכדי רעב. גם לא היינו לא לחמנו נגד עוולות חברתיות שהרקיבו את החברה הישראלית מבפנים –ניצול עובדים זרים , סחר בנשים, אלימות במשפחה ואלימות בכלל.
תמיד תמיד דאגנו לשלום קהילותינו המצומצמות. אצלנו היה גמ"ח, אצלנו החינוך הכי טוב וכו'.
פלא אם כן שהמחנה לא היה מאחורנו?
בעוד אנו בונים קהילות לתפארת בגושים השונים (קטיף, עציון, קדומים וכד'), מסתאב שאר העם מוסרית וחברתית, מסתאב השלטון והיהדות ניבטת לה דרך הממסד הרבני והנהנתנות של "שומרי אמוניה".
גם מבצע "פנים אל פנים" שנערך ע"י תושבי הגוש בקרב מאות אלפי אנשים, מטרתו העיקרית הייתה שהציבור יכיר ויראה מי הם המתיישבים ומה עובר עליהם ובכך יגלה הציבור אמפטיה למאבק. ובכל מקרה המבצע התחיל מאוחר מדי ולא היה נולד אם חרב הגרוש לא הייתה מונחת על צוואר המתיישבים.
קראנו השבת את ההפטרה"חזון ישעיהו בן אמוץ.... בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי.... כסדום היינו לעמורה דמינו... למה לי רב זבחיכם יאמר ה'....לא תוסיפו הביא מנחת שווא קטורת תועבה היא לי.....ידיכם דמים מלאו....שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמנים יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם".
על פי הרמה המוסרית הירודה כיום של העם בישראל, כפי שאומר הנביא, צריכים היינו לגלות מארצנו ("ארצכם שממה עריכם שרופות אש אדמתכם לנגדכם זרים אוכלים אותה"), אולם חסד עושה עמנו הקב"ה (לעת עתה) ומגלה אותנו רק מחבל ארץ קטן –גוש קטיף. הקב"ה בחר בחבל ארץ זה מכיוון שהאנשים המיישבים אותו הם הדובדבן שבקצפת העוגה, אנשי חסד, אנשי מעש, אנשי אמונה ואנשי חזון.
הקב"ה בחר בהם בבחינת "בקרובי אקדש". הם יוכלו לעמוד בניסיון המר הזה ולצאת ממנו מחוזקים באמונתם ובדרכם החדשה.
בל נטעה, המסר אינו לאנשי גוש קטיף בלבד, לא ולא. המסר הוא לכל היהדות הציונית דתית.
הגיעה העת לקחת על עצמנו את הדגלים הנוספים ולהוביל שוב כחלוץ את המלחמה לשינוי דמותה המוסרי, חברתי וערכי של החברה בישראל ולקרוב אחינו לערכים היהודים היפים ולא כפי שניבטים היום מן הפוליטיקה והממסד.
אסור לנו להתייאש ולהרים ידיים ובכך להזניח את הדאגה לרמה המוסרית חברתית של החברה בידי אנשים שערכי היהדות זרים להם לחלוטין.
באם לא נפנים את המסר הקשה הזה ולא נקום ונעשה מעשה עלולים אנו ר"ל להגיע לשעות קשות הרבה יותר.
יהי רצון שנזכה כל עם ישראל להתחזק ולהתאחד סביב המשימה הקשה שהציב בפנינו הנביא ישעיהו ולהצליח בה:
"רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע. למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה".
והקב"ה יקיים הבטחתו: "ואשיבה שופטיך כבראשנה ויעציך כבתחילה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה".
" ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".
בלב אוהב