"אם אין לך גבול שהוא מוחלט וחיצוני לך - אתה לעולם לא תפסיק את השטף," אומרת ד"ר רות קבסה אברמסון, מייסדת תנועת "שבת אנפלאגד", בראיון פתוח ולא מתחמק. "תמיד תהיה לי עבודה, ואני בטוחה שהייתי עובדת בשבת אם לא הייתי שומרת שבת בהגדרה. כזאת אני." קבסה אברמסון לא גדלה בבית שומר שבת, ובילדותה הסתכלה על נשים שומרות שבת ואמרה לעצמה: "למה הן עושות את זה לעצמן? הן עושות יום כיפור כל שבוע." אבל ההכרה הגיעה מבפנים, ועמה הבנה שעבורה, אישה אינטנסיבית בחיים אינטנסיביים, השבת היא לא עול, היא גבול הצלה.
לצפיה ביוטיוב:
אחד הדברים שקבסה אברמסון מדגישה בחריפות הוא מה שהיא מכנה "עבודה אפורה בשבת". עבודה סמויה שהמכשיר הנייד מייצר בשבת מבלי שאנחנו מרגישים בה. "אתה רוצה לעשות משהו עם הילדים, אתה פותח רגע, אתה רואה שהגיע אימייל, אתה אומר לעצמך אני אנקה אותו, אבל אותו האימייל יעצבן אותך נורא, וככה הלך חצי יום." לדבריה, היכולת לשמור על חירות אמיתית הולכת ומתכרסמת עם הזמן, ואתה איתה גם היכולת לזכור. וכאן מגיעה ההנחה הגדולה שעליה בנוי כל שיחה: "בלי שבת אין זיכרון, ובלי זיכרון אתה לא יודע מי אתה."
כדי להמחיש את הרעיון, היא מביאה מדרש שהוא גם עדכני ורלוונטי מתמיד: עם ישראל במצרים, אחרי דורות של עבדות, כבר לא זוכר מציאות אחרת. "אתה נולד עבד, אבא שלך נולד עבד, אמא שלך נולדה שפחה. אתה לא חושב שיכולה להיות מציאות אחרת." הדרך היחידה לזכור מי הם, מספר המדרש, הייתה ששבתו בשבת וקראו מגילות עתיקות שהזכירו להם את זהותם. "בלי זה הם לא יכולים להיגאל ממצרים," היא אומרת, "וזה נכון גם ברמה הפרטית של האדם, וגם במובן הלאומי שלנו."
להאזנה בספוטיפי:
כיצד את רואה את המתח בין שמירת שבת פרטית לבין השאלה הציבורית?
"יש שלוש רמות," משיבה קבסה אברמסון בפשטות. "יש את הרמה הפרטית, איך אני רוצה לשמור שבת בבית שלי. יש את הרמה הקהילתית. ויש את הרמה המדינתית. וזה שאנחנו כל הזמן בורחים ממנה וחוזרים לקהילה, זה בגלל שאנחנו מפחדים לשאול את השאלות הגדולות. התרגלנו שאם אנחנו חושבים ברמת מדינה, אז זה בהכרח כפייה." כאן מגיע הביקורת שלה על הציונות הדתית: "הם הזניחו את הדגל הזה. אנשים שיש להם ערך לאומי-יהודי מצד אחד, ורצון לבנות מדינה מתפקדת מצד שני, הם אלה שצריכים לדרוש מעצמם ולענות על השאלה: מה יהודי במדינה שלנו?"
אז מה, לדעתך, צריכה לעשות המדינה?
"מספיק שהיו מאפשרים למרכזים קהילתיים לייצר תוכניות שבת שמפגישות את הציבור - שמכבדות ולא מחללות שבת בכפייה, ומצד שני לא כופות תוכן דתי, אבל כן תוכן יהודי," היא משיבה. "ושם נמצא הפרויקט שאנחנו הזנחנו: הפיכת כל דבר יהודי לדתי." לדבריה, זה פרויקט הדגל: "ברגע שהפכו כל דבר יהודי לדתי, סרסו כל אפשרות לדבר על יהדות. והאמת היא שזה שלנו , של כולנו. תפקיד המדינה הוא לשמר את הזהות של העם, לפתח את התרבות שלו, להעמיק את חינוכו. זאת המשמעות של מדינת לאום." היא מביאה דוגמה מעשית: במכון הלאומי לשבת ישבו ביחד גורמים מהאקדמיה, ארגונים ירוקים ורשויות מקומיות, ושאלו כיצד השבת יכולה להוות פתרון למשבר האקלים, לזיהום אוויר, לסגירת רחובות לתועלת הציבור. "כשאתה שם שאלה גבוהה יותר סביב השולחן," היא אומרת, "פתאום אין סתירה."