ישנם לא מעט רווקים ורווקות תל אביבים בביצה שהגיעו לתל אביב אחרי הסיבוב המוכר בגבעת שמואל או בירושלים, תלוי אם למדו בבר אילן או בעברית. המסלול של הרווק המצוי בירושלים, בדרך כלל, נע לפי הסדר הכרונולוגי, או על פי מסלול הבורגנות הבא: גיל 23 נחלאות, גיל 26 קטמון, גיל 28 רחביה או בקעה, ואם הגעת לגיל 30 רווק ומאושר, אתה פשוט אורז את הפשטידות והקישים ועובר איתם לביצה של העיר הגדולה - לתל אביב. הביצה התל אביבית, כתבה אחרונה בסדרה.
"כל הכבוד שאתה שומר שבת ואתה גר בתל אביב"
עיקרה של הביצה התל אביבית, אחרי בתי הכנסת והקידושים, היא כמובן ארוחות השבת, אך ככל שאתה מתבגר בביצה, הדברים מקבלים פרספקטיבה שונה. חברים רבים מתחתנים, עוזבים את העיר לגבעתיים, רמת גן, או לאיזה מושב, ואתה נשאר עם חבורה צעירה יותר ושונה, אשר לא ידעת. "אם סגרת ארוחה בערב שבת, אתה בעצם מסודר לכל השבת", אמר לי אריאל צצקס (37). אך כיום, כך טוען צצקס, הרבה חבר'ה, בעיקר הרווקות לא משקיעות באותן ארוחות שישי. לאו דווקא מבחינת הבישולים והאוכל, אלא מבחינת יצירת האירוע עצמו.
אחת הסיבות לכך שהסצינה ירדה, כך טוען צצקס היא העובדה שבתי הכנסת בעצם מקיימים אורחות ושואבות את הרווקות והרווקים הצעירים לאותם קידושים. בעצם, הרווק התל אביבי מעדיף להגיע לאותן ארוחות מבלי להשקיע יותר מידי, זמן, מחשבה ובישול. מהצד השני, הארוחות מייבשות את הביצה. "אנשים מזמינים פחות מפעם. פעם היו 20 אופציות לארוחה, בלי שהיית שפיץ גדול בביצה והיום זה פחות", אומר לי אריאל צצקס.
"שומר שבת בעיר הגדולה"צילום: פלאש 90, Sliman Khader
"פרישמן (בית הכנסת ברחוב פרישמן 22 שהוזכר בכתבה הראשונה) ואחרים התחילו ארוחות וקידושים בשישי בערב. זה גורם לכל הרווקים להצטרף, ואז בימי שישי בערב יש לרווקים ולרווקות הזדמנות לראות ולהראות, אבל זה משאיר הרבה חבר'ה לבד".
"הגענו לתל אביב כמה חברים שהכירו באוניברסיטה ונשארו כקבוצה, כל עוד הם לא התחתנו". אומר לי צצקס. "אני אקליפטוס. מייבש ביצות. זה לא מהנה יותר כי זה ממצה את עצמו. יש את אותם פרצופים. יש הרבה צביעות בביצה. הרבה לפעמים קנאה תככים ומזימה. זה מלהיב שזה חודש. ככל שאתה יותר בביצה קרנה יורד, אבל בגלל שאתה בתוך זה אתה חלק מזה". כיום, צצקס מעדיף להתפלל בבתי כנסת ללא שום סצנה. ללא שום פוזה וללא קידוש. פשוט להתפלל. "כל הכבוד שאתה שומר שבת ואתה גר בתל אביב", תמיד אומרים לי. "זה לא תמיד פשוט, אבל אני אוהב את העיר הזאת".
אריאל צצקס | "אני אקליפטוס, מייבש ביצות"צילום: הותר לשימוש
הרבה פעמים הקשר מתנתק עם אותם חברים, מהסיבה הידועה והמוכרת - חתונה וילדים. "יש זוגות נשואים שנשארים לגור בתל אביבים, שבכוח נשארים להיות חלק מהביצה", אומר צצקס. "בעיני זה קצת פטאתי. הרבה זוגות לא יכולים להרשות לעצמם לגור בעיר. הרבה נעלמים. לרוב, מה שקובע זה כשהם הופכים למשפחה. אז הם לגמרי נעלמים".
נדמה כי למרות שהסצנה התל אביבית, בשונה מהסצנה הירושלמית היא בוגרת יותר, או אולי בורגנית יותר, גם הרווקים והרווקות צריכים להמציא את עצמם מחדש בכל שבת שמגיעה. בארוחות השבת ניתן למצוא סביב השולחן בנים שהרגע הניחו כיפה לראשם, תוך כדי שהם מסמסים, בנות שלבושות כמו שאר הנשים בתל אביב, אך עדיין הרעיון עצמו הוא להישאר חלק מהסצנה. פעם קראו למי ששמר על המסורת, בשם הפשוט – מסורתי. אבל בעידן שלנו, ובמיוחד בתל אביב, הכל קצת יותר מורכב, הכל קצת יותר מסובך, הכל קצת יותר צבעוני. ככה זה בתל אביב.