סגור

גם מערכת החינוך רואה את בתי הספר כבייביסיטר לילדים

חולשתה הערכית של מערכת החינוך בישראל נחשפה במלוא עוצמתה בתקופת הקורונה. למערכת החינוך לא היתה כל אמירה באשר לערכם ולחיוניותם של חינוך והשכלה. בשונה מכל שאר ענפי המשק

מאיר קראוס
יא בסיון התשפ
,
03 ביוני, 2020 10:44
בית ספר

בית ספרצילום: shutterstock

חולשתה הערכית של מערכת החינוך בישראל נחשפה במלוא עוצמתה בתקופת הקורונה. למערכת החינוך לא היתה כל אמירה באשר לערכם ולחיוניותם של חינוך והשכלה. בשונה מכל שאר ענפי המשק, היא לא התמודדה לקיים את פעילותה ולו באופן חלקי, ולו בתחום תוכן כלשהו, או בשלב גיל כלשהו. משרד האוצר קיים מאבק לשמר את הפעילות המשקית בהיקף של לפחות 15% גם ברגעים הקשים של המגפה עת מספרי החולים והמתים טיפסו מעלה במהירות. כך גורמים נוספים נאבקו לשמר פעילות מינימאלית בתחומם. מערכת החינוך, לעומתם, נראתה כמתמסרת למגיפה ולצרכי השוק. מוסדות החינוך סגרו את שעריהם כנגזרת של מערכת הבריאות ופתחו אותם מחדש כנגזרת של שוק העבודה. השתיקה הערכית הרועמת היתה למעשה אמירה בוטה שמשמעה: מערכת החינוך אין בה ערך מצד עצמה, היא ה'שמרטף' של ילדי ישראל בעת שהוריהם נדרשים לעבוד.

מערכת החינוך יכולה היתה להשמיע קול אחר. היא היתה יכולה להציג תפיסת עולם חינוכית הומניסטית הטוענת לערכו ולחיוניותו של חינוך, היא יכולה היתה לטעון כי עשייה חינוכית ולימודית היא ממהותה של רוח האדם ולתבוע בשל כך את קיומה של פעילות חינוכית ולו חלקית, גם בשעת סכנה.

העמדה הערכית-חינוכית הזאת לא עלתה ולא נדונה, ולא היה לה שום ביטוי ציבורי. כמה מצערת, כואבת ומדאיגה העובדה כי המרחב היחידי בו עלה לדיון ערכם של חינוך ולימוד היה בציבור החרדי. אך אין צורך להזדקק דווקא לחברה החרדית. יש מדינות שמנהיגיהן התייחסו לערכו של החינוך כמרכיב במדיניות שנקטו במסגרת המאבק בקורונה, ואף הציגו זאת בציבור.

האחריות אינה מוטלת רק על כתפי משרד החינוך. השתיקה הערכית הרועמת משקפת במידה לא מעטה את תרבותה וערכיה של החברה הישראלית והיא עולה בקנה אחד עם ההמרה המתמשכת של מטרת החינוך מתפיסה הומניסטית שעניינה פיתוח רוח האדם כערך כשלעצמו לתפיסה אינסטרומנטלית גרידא, שבראש מעייניה יכולת ההשתכרות של בוגר המערכת.

הערך של לימוד תורה במסורת היהודית מבטא במובהק תפיסה הומניסטית של חינוך, וההיסטוריה היהודית מעלה על נס את אלה שמסרו נפשם על לימוד תורה. לא למותר לצפות שמדינת ישראל הטוענת להיותה מדינה יהודית ודמוקרטית תקיים זיקה עם מקורות ההשראה של תרבותה ותעניק לחינוך וללימוד את הערך שהם ראויים לו.

שאלת ערכו ומטרתו של החינוך היא שאלה מכוננת ודרמטית, והתשובה שהחברה בישראל תעניק לה תשליך על תרבותה, אופיה ועתידה של החברה הישראלית יותר מכל שאלה אחרת.

 

מאיר קראוס, עמית מחקר מכון שלום הרטמן, לשעבר ראש מנהל החינוך של ירושלים

יש לכם מה להגיד? שלחו מאמר דעה למערכת
03.06.2020

1. צודק - וזו הסיבה (אריק)

שהלמידה מרחוק נכשלה, בעוד שכל כך הצליחה באוניברסיטאוות. כי זום יכול לאפשר ללמד חומר, אבל לא יכול להחליף בייביסיטר

דווח על תגובה לא ראויה
03.06.2020

2. שטויות!!! כתבה שאינה קשורה למציאות (אמא בישראל)

אצלנו הילדים היו מחוברים גם אם בלמידה מרחוק למוריהם המסורים, וקיבלו שם שיעורי חינוך, קשר אישי (טלפוני שוטף לאורך התקופה!!!) וקיבלו ערכים רבים בשיעורים השונים.
למרות קשיי התקופה הלמידה היתה רלוונטית וחשובה.
מכוער מאוד כך לדבר עשרות אלפי מורים מסורים.

דווח על תגובה לא ראויה
04.06.2020

3. שטויות במיץ עגבניות (מורה ואם)

מלאחר פסח, צוותים רבים התגייסו ללמד מרחוק. מי דרך האינטרנט ומי דרך הטלפון. כמדריכה נוכחתי לראות כמה לוגיסטיקה, מחשבה וביצוע מופתי היו במערכת הזו. כאמא, הילדים למדו הרבה יותר טוב מאשר בכתה הפיסית, ללא הפרעות ועם למידה נטו. גם ההספקים היו טובים.
להיפך, כשפתחו את בתי הספר, בלי כל חשיבה פדכוגית, ובלי להערך כראוי לקורונה זה הכעיס אותי כי זה העיד על תפיסת בית הספר כבייביסיטר.
היום מפחיד להכנס לבית הספר כי מאד קשה לשמור על ההנחיות

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

חבר הכנסת חיים כץ  צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90

השופט הנדל: "לא היועמ"ש מחליט בבית המשפט"

קרא עוד